ראיתי מי שכתבו בזה דמאחר ולא נזכר מעלה לספרי סידורים על גמרות אין חיוב להקפיד שלא להניח גמרות על סידור, דא”א לחדש גדרים.
ובודאי שאם קבלה נקבל (ואכה”מ בדעות הפוסקים בזה), אבל לגוף הטענה לא זכיתי להבין דהרי בזמנם הותרו ליכתב רק ספרי תנ”ך ולא סידורים, דהא אמרי’ כותבי ברכות כשורפי תורה וכו’, וביותר דממה שלא הותר לכתוב ברכות חזי’ שחששו לקדושתם יותר מחמת השמות א”כ הא קחזי’ שיש בזה צד מעלה, ואע”ג דגם מגילות מן התורה לא הותר עכ”פ בזמנם (עי’ גטין ס ע”א ובזמננו הוא פלוגתא כמו שהרחבתי במקו”א) ותושבע”פ, וכן תרגום איוב וספרא דאגדתא, ומה שהותר לכתוב חומשין בקלף יש בזה קדושת ס”ת מעיקר הדין ליש פוסקים ואכמ”ל, מ”מ הלשון כשורפי תורה נאמר רק על ברכות שבכללם הסידורים דהחשש הוא מפני מחיקת השם כדאמרי’ נטל טומס של ברכות ושקעו וכו’, וממילא מאחר שיש חומרא מנ”ל שאינו חמור גם לענין הנחה.
ואולי ס”ל דהחשש הוא רק מחמת מחיקה ולא קדושה שיש לספר יותר משאר כתבי תושבע”פ לענין מכירה דעל דבר שיש בו שם לא מצינו קדושה יותר משאר קדושה לענין מכירה, וה”ה לנידון זה.
וגם בזה צל”ע דברש”י פ”ו דשבת מבואר דעיקר קדושת הרצועה לשיטתו הוא משום אותיות השם וגם התוס’ ל”פ אלא דהשם שבקציצה שם והאותיות שברצועה אינם שם כמ”ש המרדכי דהרצועות משתלשלין כדרכן וכו’, וגם מצינו קדושה לקלף שכתוב בו שם יותר מקלף שכתוב בו בפסוק כמ”ש בתוס’ בתמורה ו’ ובפוסקים (והרחבתי בזה במקו”א), היוצא מזה דדעה זו צ”ב.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 87
מק"ט התשובה הוא: 129856 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129856
