שאלת כמה שאלות בענין קורדייקוס במתני’ רפ”ז דגיטין, ובאמת איני מכיר רוחות ושדים ואין עסקי בהם אבל אתייחס לדברים שכתבת.
ששאלת אם קורדייקוס הוא שם השד או התוצאה שנתבלבלה דעתו, ויעוי’ במוסף הערוך ערך קרדייקוס דמבואר בדבריו שבמקור משמעות המילה הוא שם החולי בלשון יון ולא שם הרוח וז”ל הדופקת בלב נקראת קרדקוס והוא לשון יון ובחולי זה הלב נפוג וזיעה קרה נגרת מהגוף ע”כ, וכעי”ז במגיה בערוך השלם על הש”ס גיטין סז ע”ב שהוא בלשון יון העתיקה כפי הידוע גם כיום.
ועי’ מעין זה בפהמ”ש להרמב”ם שם שכתב קורדייקוס חולי המתהוה ממלוי תאי המוח והדעת מתבלבלת מחמתו והוא מין ממיני העלפון ע”כ, וכעי”ז במאירי שם כתב קורדיקוס והוא חולי מבלבל הדעת ומשבשו ואחת מסבותיו שתיית היין החדש כמו שיתבאר בגמרא ומכל מקום הוא הדין לכל שנשתבש דעתו לאיזו סיבה ואמר שאם מתוך אותו השבוש אמר כתבו גט לאשתי וכו’ עכ”ל.
ויעוי’ בפי’ ר”י אלמדרי שהביא (אחר דברי רש”י) בשם ר”ח שפי’ רוח הדופקת בלב נקראת קורדייקוס והוא לשון יוני ע”כ, ויתכן דר”ל שהוא דפיקה בלב בלשון יוני כמו שנתבאר לעיל שכך שם הדבר בלשון יוני (ודוחק לומר דרוח ר”ל שד שהרי כמו שנתבאר לשון יוני הכונה לרוח הדופקת בלב ממש), ואולי מפרש לשון הגמ’ רוח דהיינו רוח ממש בלב, ויש לציין דברפואות אח”ז נזכר יוקרא דלבא ופרחא דלבא ואולי נזכרו משום קורדייקוס ומ”מ משמע שיש חילוק בין פרחא דלבא לקורדייקוס (ועי’ סמ”ג עשין נ’ דהוא רוח שעמום, ועי’ עוד מה שאכתוב להלן בדעת ר”ח וסמ”ג).
אולם מאידך גיסא אמרי’ בגמ’ בגיטין שם דהא רוחא קורדייקוס שמה ונפק”מ לכתוב שמה בקמיעא.
ונראה שעכ”פ הרמב”ם והמאירי הבינו דאין הכונה רוח ממש אלא שם של חולי הלב, ואפשר שסברו דשם הנזק נקרא בשם רוח אע”פ שהנזק עצמו אין לו שם וישות, עי’ ברמב”ם במו”נ על ענין עושה מלאכיו רוחות דהטבעים הם מלאכיו, ועי’ עוד ברמב”ם במו”נ לענין שכינה שהוא שם פעולה ולא שם ישות והובא בנוב”י וכעי”ז ברמח”ל, ואף שברמב”ם במשנה תורה פ”ב מה’ גירושין הי”ד נזכר ג”כ שקודייקוס הוא רוח רעה, מ”מ לא נתחדש שם יותר ממה שכבר נזכר כן בגמ’ ואעפ”כ נקט הרמב”ם בפהמ”ש שהוא מילוי תאי המוח וכו’, וגם במקרא נזכר שהי’ לשאול רוח אלהים רעה והרמב”ם יפרשה ע”פ דרכו.
ויש להוסיף דלפי’ הר”ח והרמב”ם וסייעתם א”ש הלשון דנכתיה חמרא חדתא דמשמע שהיין עצמו נשכו משא”כ לפרש”י הוא דבר חיצוני הבא על ידי זה.
ויתכן דהענין הוא דהשותה יין ישן ומתוקן ושתה פ”א יין חדש הרבה ושינה מוסתו ומטבעו היה רגיל עי”ז לבוא למין השפעה מן היין שיש בה חולי שאינו רגיל בו ומשמע שאינו כשאר שכרות אלא חולי שנשאר בו למשך זמן עד שיעשו לו רפואה על ידי זעזוע שחל בגופו על ידי זה ששתה הרבה מיין זה שאינו מתוקן כמו שרגיל בו, ומ”מ בודאי שנשתנו הטבעים שהרי בינינו אינו נוהג חולי זה כלל, ויתכן שגם אין עלול חולי כזה לבוא על פי הטבעים אשר עמנו היום.
ומ”מ יש להעיר דבכמה מקומות מצינו להרמב”ם וסייעתו שפירשו כמה דברים שלא נראה כפשטות הגמ’ וכבר האריכו בזה ואכמ”ל (יעוי’ מה שציינתי במקומות אחרים בשם ביאור הגר”א ובשם הלשם), אם כי כאן דלשון יוון מסייע לפירושם יש לדון בזה, דאולי יש לפרש דבריהם כבר בלשון הגמ’, ומ”מ יש לקיים פשטות דברי הגמ’ באופן שלא יוקשה מלשון יוון דנימא שחולי זה בא על ידי רוח וכך יתכן לפרש גם לשון ר”ח וסמ”ג דלעיל (וגם בערוך נזכר סתמא הל’ רוח וכלשון הגמ’ בגיטין שם שנזכר דהא רוחא קורדייקוס שמה).
לגוף שי’ רש”י ורע”ב ונ”י שהוא שם של שד ממש יש לציין דמעין זה אי’ בפסחים קיא ע”ב בי פרחי רוחי דבי זרדתא שידא דבי איגרי רישפי למאי נפקא מינה לקמיעא ע”כ, והוא כעין המבואר בגיטין שם דשם השד נצרך נפק”מ לקמיעא, ולפי מה דאי’ בפסחים שם הוא שם של קבוצת מזיקין ולא של מזיק אחד ולכן מה ששאלת אם יש נפק”מ אם השד עצמו חי או מזרעו (מאחר ואי’ בכמה קדמונים שיש שדים שהיו בזמן חז”ל ומתו וזרעם עמד תחתיהם) אם נימא כנ”ל אם כן לא סגי במה שמתו.
לגבי מה ששאלת אם הדבר קיים היום הנה לפרש”י ורע”ב שמפרשים שהוא שד ממש (ועי’ פסיקתא דר”כ פ’ פרה ובבמ”ר פי”ט ותנחומא פרשת חוקת, וגם בנידון שם יש לדון אם נאמר לתשובת המינים או לא, אבל עכ”פ זה ודאי ששדים היו בזמנם מצויים כדמוכח בהרבה דוכתי), הנה המציאות היא שכיום השדים נתמעטו ובד”כ אינם נראים ואינם מצויים והרחבתי בזה במקום אחר, והוא גם מחמת גזירת רחב”ד ואביי בפרק ערבי פסחים [קיב ע”ב], וגם מחמת שבכל דור המזיקים נתמעטו כדפרשב”ם בפרק ערבי פסחים [קי ע”א] בריש סוגי’ דד’ כוסות דכמו שהיו הדורות זו אחר זו היו מקילין בזוגות והולכין ופוחתין עכ”ל, ומסתמא שיש טעם בדבר שהנזק ג”כ היה פחות עם הדורות, וגם מחמת שנשתנו הטבעים [עי’ תוס’ בספ”ק דמו”ק יא ע”א ד”ה כורא ועוד], וגם מחמת שכתבו כמה קדמונים שהשדים מתו אחרי מעשה גזירות תתנ”ו, ולכן בד”כ אין שדים ובפרט בא”י, ומ”מ יש יוצאים מן הכלל, והנכפים של זמנינו אין הכרח שהם על ידי שד וכמשנ”ת מדברי הראשונים.
ועי’ גם בספר מעדני מלך על הגמ’ שם דהמציאות כיום שאין רוח הבאה על האדם השותה יין חדש.
ולענין נזק הציפורניים הובא בשם החזו”א (בספר אעלה בתמר) דכהיום אינו מזיק והוא מהסתר פנים, וצע”ק דבגמ’ ורש”י הנ”ל בריש סוגי’ דד’ כוסות משמע שהוא ברכה שנתמעטו המזיקין ורמזוהו בפסוקי ברכת כהנים להורות שהוא דבר ברכה, ואולי ר”ל דמ”מ הטעם מה שקבעו מן השמים דהאידנא אינו מזיק אינו משום זכויות הדור אלא משום הסתר פנים שאין זכויות בבני הדור לראות דברים היוצאים מגדר הטבע וצ”ע.
מק"ט התשובה הוא: 125456 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125456
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.