לגבי אם מועיל שאין שם איברים כדי להתיר צורת אדם יש בזה פלוגתא (ועי’ בבא”ח שם ש”ב מסעי ס”י שהביא בזה פלוגתא ונקט דיש להחמיר בדאורייתא).
ויש להוסיף דהגם שהט”ז ביו”ד סי’ קמא סק”ז הביא דעת השו”ע בס”ז [והיא דעת היש מי שאומר בשו”ע שם ס”ז והמנהג שהביא הרמ”א שם] שמקל באופן שהוא ראש לבד בלא הגוף מ”מ אינו מוסכם לכו”ע והט”ז גופיה בס”ז סקט”ו כתב דבפרישה כתוב בשם רש”ל דבסמ”ג נוטה לאיסור אפי’ בפרצוף אדם לבד והש”ך שם סיים בזה והמחמיר בכל זה תע”ב ובגליון מהר”ש אייגר כתב בשם מהרי”ט חלק ב’ חלק יו”ד סוף סימן ל”ה דמדברי התוס’ והר”ן [שהביא בט”ז הנ”ל סק”ז שיובא גם להלן וכן בש”ך] משמע דלא ס”ל להקל בזה עי”ש (אולם לפי דחיית הט”ז שיובא בסמוך דגם בד’ חיות הדין להקל בזה יוצא שאין ראיה ממה שלא חלקו התוס’ והר”ן בזה בין ד’ חיות לפרצוף אדם ותירצו תירוצים אחרים, די”ל שהקילו אפי’ בד’ חיות), ועי’ עוד בפת”ש שם דהשל”ה נקט דראוי להחמיר ועי’ שם מה שהביא עוד בשם היעב”ץ דלפי דבריו יוצא שאפי’ להמקילין א”צ שיהיה כל הגוף כפשוטו עי”ש.
[ומה שהקל שם הבא”ח לעיל מינה בס”ט אפי’ רק שאין ידים ורגליים ואין חסרון בפנים עצמם, הנידון שם הוא בצירוף שגם אין בליטה דבזה יש עוד צירוף דלכמה פוסקים שרי בכל גווני בכה”ג ולכן הקיל מכח ספק ספקא דבכל היכא שיש ספק ספקא גמור (לאפוקי צירוף שיטות יחידאות לפי הענין) אינו נכלל בחשש דאורייתא דמדאורייתא אזלי’ בתר רובא כמש”כ השו”ע בשם הרשב”א].
ולגוף דעת הט”ז הנה עיקר דברי הט”ז הוא לשלול שלא תאמר דיש חילוק בין צורת אדם לחוד לבין צורת ד’ חיות (שלא תאמר דבצורת אדם לחוד מותר כשאין שלם בלא איבריה ובד’ חיות אסור גם בפנים בלבד) אבל לא האריך הט”ז למסקנתו מה מיהת יש להשוות ביניהם, דהיינו אם יש להשוות ביניהם לענין דיש לאסור כשיש רק הפנים בלבד או דאין לאסור כשיש רק הפנים בלבד, אבל בתחילת דברי הט”ז מבואר דיש להתיר עכ”פ כשפחת כל הד’ פנים, ולגבי חסרון האיברים האחרים סמך על מה שציין לדברי השו”ע בסעי’ ז’ דבפרצוף אדם מותר בכה”ג וקיצר בזה והוסיף ע”ז דגם בד’ פנים הדין כן.
ובתחילת דברי הט”ז הקשה מדברי הגמ’ בע”ז מג ע”ב אלא מעתה פרצוף אדם תשתרי וכוונתו להקשות דבגמ’ שם מקשי’ דלפי אביי שאסרה תורה רק ד’ פרצופין בהדי הדדי א”כ פרצוף אדם תשתרי, ולפי הצד (שהביא הט”ז לדחותו) דפרצוף אדם בלא איברים מותר ופרצוף ד’ פנים בלא איברים אסור א”כ אינו מובן כ”כ הקושי’ אלא מעתה פרצוף אדם תשתרי דמשמע דהוא פשוט לאסור הא הדין הוא שמותר [וכמו שציין הט”ז לדברי השו”ע בסעי’ ז’, וגם לולא שהדין בשו”ע הוא כן הא מ”מ המקשן גופיה עכ”פ היה יכול לתרץ כן], וכי תימא דמיירי בכל הגוף שכוונת המקשן להתיר גם בכה”ג הא מהיכי תיתי הרי לא אסרה תורה וכו’ יש לומר לענין פרצוף בלבד ובזה אה”נ דפרצוף אדם שרי.
והט”ז תירץ בזה”ל אלא ע”כ דכל הארבעה פנים הם בשלימותן בכל הגוף במדור השכינה עכ”ל, וסתם בזה כיון שסמך על מה שציין קודם לכן לדברי השו”ע ס”ז דבפרצוף אדם בכה”ג מותר, וכוונתו אלא ע”כ דבאמת אין חילוק בין פני אדם לחוד לד’ פנים, והטעם לפי שכל הד’ פנים בשלמותן בכל הגוף במדור השכינה ואז נאסרו עשייתן רק בכל הגוף, וה”ה פני אדם נאסרו רק בכל הגוף, (וקיצר בלשונו מטעם הנ”ל), אבל עכ”פ מתיר גם בפני אדם וגם בד’ חיות כשאין כל הגוף.
היוצא מכ”ז דאם פוחת שלא במקום הראש הנה במקרה שאין איברים כלל אמנם מנהג האשכנזים להקל כהמקילין וראוי להחמיר [והבא”ח החמיר ועוד פוסקים] אבל במקרה שיש גוף ורק אין כל האיברים אין בזה היתר וכנ”ל בשם היעב”ץ (וע”ע דרכ”ת סקמ”ט בשם מהר”ם שיק) ועי’ גם בדרכ”ת סק”נ בשם הבית לחם יהודה בשם המהרי”ט, אבל אם פוחת עדיף באיברים עדיף מאם אין האיברים שלמים מעיקרא ואז מותר אם ניכר פחיתתה (שם בשם הנ”ל) ובדבר גדול צריך היכר יותר שדבר קטן אין ניכר בו (ראה שם בשם שכנה”ג).
ולכאו’ ההיתר לפחות באחד מן האיברים הוא ממ”נ דלהסוברים שראש בלבד מותר בלאו הכי אין כאן גוף שלם, ולהסוברים שראש בלבד אינו מותר מ”מ הרי מודים שהאיברים מתחברים לגוף, רק דיש לטעון דשמא ס”ל שהאיברים אינם לא מעלים ולא מורידים, אבל לפי סברת היעב”ץ הנ”ל א”א לטעון כן דהרי להיעב”ץ כל טעם האיסור [להיש מי שאומר בשו”ע] באופן שיש חצי גוף משום דא”צ חיתוך איברים כדי לאסור אבל מ”מ מה שיש כאן גוף הוא הגורם לאיסור, א”כ כשיש פחת ניכר בגוף זה נמצא שהגורם לאיסור לא קיים, אולם להסוברים שהגוף אינו כלל הגורם לאיסור צל”ע אם גם בזה נאמרה סברת המהרי”ט, ומ”מ מאחר דלא נמצא להדיא חולק על הבית לחם יהודה ואיהו גופיה בפשוטו מיירי להאוסרים פרצוף פנים בלבד (ושו”ר דאכן כך כתב בבל”י בשמו של המהרי”ט דס”ל דלא כהרא”ש שמתיר פרצוף לבד בלא איברים, והמשך הדברים הם מבעל הבית לחם יהודה עצמו דגם שפסק דלא כהרא”ש מ”מ הפחת מועיל) לכאו’ יש לסמוך ע”ז בפרט דיש לצרף היש מי שאומר המתירים פרצוף פנים בלבד דלדידהו הרי הגוף הוא חלק מהדבר האוסר בכלליות ולדידהו לכאורה ודאי שאם פחת חלק מהגוף הו”ל כפחת הראש לדידן וצל”ע.
[בשולי הדברים אעיר דמה שהבא”ח שם החמיר כשנראה חלק מהפרצוף היינו לא באופן שהיה פחות אלא בתצוגת צד שנראה כאדם שהוא מצדו כמבואר בבא”ח שם, ועי’ בנידון זה עוד בדרכ”ת סי’ קמא סק”מ, דאילו בפחתה מותר כמבואר בגמ’ ושו”ע].
במקרה של כת”ר ריחמ”א שהשואל אמר לך שעושה כל חיה ברגל אחר של הקופסה ויש רק הקופסה שמחברת ביניהם ונראים כד’ חיות נפרדות הנושאות את הקופסה שמעליהן אינו פשוט לדידי דחשיב ד’ פנים, דלשון הגמ’ הוא ד’ פנים בהדי הדדי, והיינו כעין מלאכים העליונים שיש להם פנים מכל צד כמבואר בריש יחזקאל פרק א’, וכמש”כ ברש”י (והובא בש”ך ובאה”ט וכן בקיצור בבא”ח שם סעי’ ט’) בהדי הדדי פני שור ואדם ואריה ונשר לחיה אחת דוגמת חיות הקודש כדכתיב לא תעשון אתי השרויות אצלי עכ”ל, ור”ל שמחבר כולם כעין חיה אחת, (אבל צורת אדם מיהא חשיב ונפק”מ דהאדם עצמו אסור ושאר החיות אולי יהיו מותרים), וצל”ע.
ולכן לכאורה במקרה זה הדין דג’ הפרצופין א”צ לשוברן כלל [עכ”פ לפשטות דעת השו”ע סי’ קמא ס”ו דבג’ חיות בפני עצמן א”צ לשבור ובדברי המחמירים ואבקת רוכל ובדברי המקילין בזמנינו הרחבתי במקו”א] ואילו הפרצוף אדם לכאו’ לפי הבל”י הנ”ל [דאזיל לפי דעת המחמירים בפרצוף פנים בלבד כפשטות דבריו, וכ”ש להמקילים בזה כמו שנתבאר לעיל], סגי שיפחות שיעור הניכר בגופו, ואם יעשה את הפחת בראשו מהני גם בלא חידושו של הבית לחם יהודה.
ואם נראה לפי ראות עיני המורה שמחבר את הד’ חיות באופן שנראים כולן חיבור זה לזה אזי יש לפחות כל אחד מהם וכדברי הט”ז בסק”ז ש”צריך לפחות צורת כולן” וכמש”כ כת”ר.
מק"ט התשובה הוא: 136088 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136088
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.