פרטי דינים בהלכות תשובה

 {מוצאי יוה"כ תשע"ו
לכבוד ידידי הגאון המופלג ר' עקיבא משה סילבר שליט"א וכו'}

אשלח לך ספק א' בהל' תשובה אשר נידון בישיה"ק בימים האחרונים, א' שחוזר בתשובה ופורש מיד, מכל מה שהוא יכול, אך יש דברים שאינו יכול לפרוש מהם מיד עכשיו, רק יקח לו זמן ומתכוין לפרוש מהם מיד כשיוכל, האם ימחלו לו גם העבירות שלא הצליח לפרוש מהם או לא.

ואת"ל שלא, מה לגבי כפרת יוה"כ.

אשמח לקבל תשובה חזרה.

ועוד שאלה שמטרידה אותי, במ"ש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ממ"נ אם זה תלוי בבחירתו מה ההכרח שיבחר ברע, מלבד שזה לא מסתבר, כי יש בחירה, א"כ גם א"צ תשובה ע"ז, וצ"ע.

 {יתן ה' וכו' אשמח מאוד בהשתתפותך
ידידך יוסף דוד אנקוה
בע"ה י"ב תשרי תשע"ו עש"ק פ' האזינו
לכבוד ידידי החתן היקר והנעים הרב יוסף דוד נ"י}

תשובה

א) הנה לגבי שאלתך הראשונה, לכאורה זה יהיה תליא מהו המפריע והסיבה שאינו יכול לעזוב את אותה העבירה, דהנה אם מדובר כאן בא'ו'נ'ס לכאורה מילתא דפשיטא היא שא"צ לחזור בתשובה ממה שהוא מוכרח לעבור את אותה העבירה בא'ו'נ'ס, ולמשל מי שהוא חולה מעים שאין יכול להניח תפילין, פשיטא שיכול לחזור בתשובה על מה שפ"א כשהיה בריא לא הניח תפילין, [ר"ל לדעות שעבר איסור ע"ז, עי' במ"ב סי' ל"ו ואכמ"ל, ומ"מ עבר איסור מצד הק"ש בלא תפילין], והקבלה לעתיד שלו היא שמקבל ע"ע דלכשיבריא שוב שיניח תפילין תמיד, דאטו מי שא'נ'ו'ס שוב לא יוכל לחזור בתשובה אם עבר אותה העבירה שעליה נ'א'נ'ס כעת ג"כ.

וגדולה מזו כתב באלף המגן סי' תר"ו סק"ג בשם ס' יפה ללב, י"א דאם חבירו שחטא לו אינו בעיר, וקיבל עליו בלבו לפייסו כדבעי, אזי מכפר לו יוהכ"פ.

ואולי הספק באופן שהוא נהנה ושמח מהעבירה שעובר בא'ו'נ'ס, והנה ידוע שיש בזה נידון אם בכה"ג עבר איסור, ואכתוב כעת הזכור לי ע"ז, דלדעת החלקת יואב אין עובר איסור בזה, ואילו לדעת השבט מוסר עובר בזה איסור עוד טפי ממזיד, שבזה מכעיס להקב"ה יותר, אכן שוב זה אינו קשור לענינינו, דממ"נ למ"ד שעובר בזה איסור א"כ אינו חוזר מזה, ואם ירצה לחזור צריך ג"כ לקבל ע"ע שלא לשמוח בעבירה, היינו לקבל ע"ע שיהרהר בחומר העבירה ובמי שציוה עליה עד שתצא השמחה הזרה הלזו מלבו, ולמ"ד שאין עובר בזה איסור אין עליו חיוב מצד הדין לחזור מזה וכנ"ל.

וכנראה הספק הוא באופן הנהוג בזמנינו, שכאשר מחזירין בתשובה אדם שלא נהג מצות כלל, נזהרין שלא לחייבו במצוות מיד יותר מדי, וכנראה שלפי הנסיון של המחזירים בתשובה הוכח דבד"כ מי שאין עובר התהליך כסדר אינו עומד במקומו אח"כ אלא נשבר ונופל ממדרגתו, וראיתי בס' מנחת תודה שדן מרן הגרח"ק שליט"א במי שהחזירוהו בתשובה מה יעשה מיד, ואמר דהמצוה הראשונה שיעשה הוא להשלים כל הפרשיות של שנים מקרא משמחת תורה עד עתה, [למאן דס"ל הכי בשו"ע], אמנם אין להוכיח מזה הרבה דלא ס"ל מזה, די"ל דלא כיון לנקוט דוקא האופן המציאותי והאקטואלי, וגם אפשר דישנם אשר יכולין לשוב מיד, ובזה מיירי הגרח"ק, ומ"מ יש להצדיק דרך זו ע"פ דברי הגרי"ס זצ"ל באור ישראל לגבי התשובה שלנו אשר היא ג"כ בהדרגה, וע"ז מסתפק השואל שיחי' האם זוהי סיבה טובה ומספקת, דחשיב כא'ו'נ'ס כיון שא"א לחזור בתשובה בלא תהליך זה, וממילא דינו ככל הני דלעיל שאין הא'ו'נ'ס מעכבן מלעשות תשובה או לא.

והנה אינו לפני כעת הס' אור ישראל לעיין בו מ"ש בגדרי התשובה בזה, אכן כמדו' שלפ"ד מרגע שנתן אל לבו לקבל ע"ע ענין תהליך התשובה חשיב קבלה גמורה, וכבר נודע בשער בת רבים מש"כ המבי"ט בס' בית אלהים דסגי ברצון והחלטה וכו', ע"פ מש"כ בקידושין מ"ט ב' המקדש ע"מ שאני צדיק גמור אפי' רשע חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו.

ויש ראיה לזה קצת מלשון רבינו יונה בשע"ת שער ב' סי' י' לגבי מי שמקבל ע"ע לשמוע דברי המוכיחים, וז"ל: כאשר ישמע מוסר החכמים והמוכיחים יקשיב וישמע ויכנע ויחזור בתשובה, ויקבל בלבו כל דברי התוכחות, ושלא יגרע דבר מדבריהם.

והנה האיש הזה ברגע קטן יצא מאפלה לאור גדול, כי עת אשר יאזין ויסכית ולבבו יבין ושב ויקבל ביום שמעו דברי המוכיח, ויקיים עליו להיותו עושה ככל אשר יורוהו תופשי התורה מן היום ההוא ומעלה, להזהר כאשר יזהירו יודעי בינה לעתים, עלתה בידו התשובה ונהפך לאיש אחר.

ומעת אשר קבל כזאת במחשבתו וגמר עליו ככה בלבבו, קנה לנפשו זכות ושכר על כל המצות והמוסרים, ואשריו כי צדק נפשו בשעה קלה.

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכילתא בא, יב כח): "וילכו ויעשו בני ישראל" (שמות יב, כח), וכי מיד עשו? והלא לא עשו עד ארבעה עשר לחדש? אלא כיון שקבלו עליהם לעשות מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו מיד.

ואמרו (אבות דרבי נתן פרק כב): כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת.

שנאמר (שמות כד, ז): "נעשה ונשמע - ביאור הדבר, כי האיש אשר קבל על נפשו בלב נאמן לשמור ולעשות על פי התורה אשר יורוהו ועל פי המשפט אשר יאמרו לו היושבים על המשפט, יש בידו מן היום הזה שכר על כל המצות, על אשר שמעה אזנו מדברי התורה ותבן להם, ועל הדברים אשר לא גלו אזנו עליהם, עדנה וצדק לבש, וקנה זכות על הנגלות אליו ועל כל נעלם מעיניו, ואחרי זאת יום יום ידרוש וישקוד על דלתות מוכיחיו, וישכיל מכל מלמדיו, ונמצא האיש הזה מעשיו מרובים מחכמתו, כי לא ידע את הדבר, והנה שכרו אתו, וכענין מה שאמרו ישראל בסיני "נעשה ונשמע", שהקדימו קבלת המעשה על נפשם לפני השמיעה.

ובענין אחר לא יתכן שיהיו מעשי האדם מרובים ממה שהוא יודע עכ"ל.

וז"ל כמוה"ר יחזקאל לוינשטין ז"ל אור יחזקאל עמ' ע"ד בשעה שמשתדל לבקש איזה דרך לתשובה, כבר יצא מדרכי החטאים, ואינו שנאוי משוקץ ותועבה, ויש לו תקוה להגיע לאהוב וחביב עכ"ל, ואמנם אי"ז מדבר בדרגות התשובה הגמורה.

ואיתא בפסיקתא רבתי פיסקא שובה: שובה ישראל, משל למה הדבר דומה, לבן מלך היה רחוק מאביו מהלך מאה יום, אמרו לו אוהביו חזור אצל אביך, אמר להם איני יכול, שלח אביו ואמר לו הילך מה שאתה יכול לפי כחך, ואני בא אצלך בשאר הדרך, כך אמר הקב"ה שובו אלי -היינו המעט שאתם כן יכולים- ואשובה אליכם, ואני אשלים לכם תשובתכם ע"כ.

ב) בענין שאלתו השניה, בפי' המקרא [קהלת פרק ז פס' כ] כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, האם אין בחירה, הנה קודם העיון נראה לבאר ע"ד הפשט בב' אופנים, ידוע מה שדנו הראשונים בענין הקו' על ידיעה ובחירה, שהקשה הרמב"ם בהל' תשובה דמחד יש בידו לבחור ומאידך הקב"ה יודע מה שעתיד להיות, וע"ש ובראב"ד, והרמב"ן ז"ל בשער הגמול נקט באופן פשוט שיש בחירה ביד האדם ואעפ"כ הקב"ה יודע במה הוא עתיד לבחור ולא נסתר ממנו כלום, וצ"ל שהכל ברור במה יבחר לפי תהלוכות נפשו נטיותיו וכוחותיו, אך מ"מ חשיב בחירה עדיין, והקב"ה יודע זאת בודאי מכל מקום מכח ידיעה ולא מכח זה, ולפ"ז גם מ"ש כי אדם אין צדיק וכו' אי"ז סותר ענין בחירה מה שיש לו עבירות וכנ"ל, [ועיין בשפתי חיים להרב פרידלנדר מ"ש בענין ידיעה ובחירה].

ובאופ"א י"ל דכך הוא ההכרח, ואע"פ שבכל עבירה בפ"ע יש בחירה מ"מ חומר הנסיון מכריח שבואי יהיו עבירות שיכשל בהן, ואפשר דב' הדעות בספ"ה דשבת דף נ"ה ב' פליגי בזה האם אין אדם וגו' דוקא הוא או לאו דוקא.

וכמש"ש התוס' ארבעה מתו בעטיו של נחש, והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר עכ"ל, ומבואר דאין זה דין שנגזר על האדם אלא משפט תהלוכות נפשו, וזהו להך מ"ד התם, ופליגי שם.

והנה באמת יש להוכיח מכמה מקומות דבודאי יתכן שאדם יעבור נסיון שלא יוכל להנצל ממנו, ואפשר דמ"מ היינו קרוב לא'ו'נ'ס ולא א'ו'נ'ס גמור.

וז"ל הגמ' סוכה נ"ב א', בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו, שהוא מסית את האדם הסתה שהיא למעלה מיכולתו, ואי' התם, אמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה.

ועיין סוטה על מ"ד לעשות צרכיו נכנס [ואה"נ ההיא מטרוניתא אמרה לר' יוסי בן חלפתא שלא יתכן שעמד ע"ע כדאי' במדרש].

וע"ע בקידושין פ' במעשה דר"ע חסידא חזי דאנא בשרא וכו', ומבואר שזהו יצה"ר שאין ביד האדם לעמוד כנגדו, ויש עוד לשונות בראשונים ע"ז.

ובמסכת חגיגה דף ט"ז א', והאמר רבי אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא לא קשיא הא דמצי כייף ליה ליצריה הא דלא מצי כייף ליצריה, ונחלקו הראשונים שם וי"א דאה"נ יעשה מה שמוכרח ובלבד שלא יחלל ש"ש.

וביומא דף י"ט ב', דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא אמר ליה הקדוש ברוך הוא מאי אמר אמר ליה לפתח חטאת רובץ ופרש"י - יצר הרע מחטיאו בעל כרחו.

והנה כ"ז אפשר לתרץ כנ"ל דמיירי בקרוב לא'ו'נ'ס ולא שיש א'ו'נ'ס ממש דא"כ אין בחירה, וראיתי בא' מספרי הראשונים ז"ל על המידות שכתוב שם, דהקב"ה ברא את האדם באופן חמרי שא"א לו לינצל מן העבירות, והטענה על האדם היא רק שעליו לשוב מן העבירה שנכשל בה, שלא ישאר עמה.

ועתה עינתי במפרשים ז"ל על הפס' כי אין צדיק וכו', וראיתי דלדעת האלשיך שם [וע"ש גם באב"ע] הכונה גם על איזו פניה בלתי טובה, ע"ש שהאריך וסיים, וקל וחומר הדברים אם בחשבו שעושה טוב חוטא בהעדר החכמה, מה גם עתה בבלתי חושב עשות מצוה עכ"ל.

[ואגב ראיתי בס' הגאון דבתחילה כשבא הגר"ח לפני הגאון ז"ל לשאול אם לפתוח הישיבה שתק הגר"א, ורק אח"כ בפעם אחרת הורה לו שיש לפתוח הישיבה מיד, וביאר דבאמת מעיקרא הי"ל לעשות כן, אלא שמרוב להיטותו הי' חשש הגר"א שמא תהי' לו פניה בזה, ורק אח"כ כשלא היה להוט כ"כ הורה לו להקים הישיבה, ועיין באבן שלמה ספ"ח].

אכן לכאורה שייך להוכיח דלא כהאלשיך ממ"ש בפ"ק דזבחים [דף ו' ב'] ואמר רבא חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום פסולה שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה ופרש"י, שאינו מחוייב עשה - שלא עבר עשה, ומבואר דהוא בודאי יותר מסתם פניה וצ"ע.

וז"ל רב סעדיה גאון ז"ל, בס' האמונות והדעות מאמר ה', ואם יאמר אומר, מפני שמצאנו בתורה (במדבר כ"ח כ"ב) ושעיר חטאת אחד לכפר עליכ', ידענו כי אי אפשר בלתי חטא, נאמר כי זה נכתב על האפשר, ואם יחטא יכפר לו בו, ואם לא יהיה לנו עליו הגמול.

ואם יאמר, איך אמר, (קהלת ז' כ') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, נאמר לא אמר זה כי אם על היכלת, כי אין אחד מן הצדיקים יכול לעשות טוב אלא הוא יכול לעשות רע, אבל הוא בורר בטוב ומגבירו על הרע.

אבל המקצר היא המיקל במצות עשה, והוא שנאמר עליו עובר על מצות עשה, והוא המקל בתפילין ובצצית ובסכה ולולב ושופר והדומה לזה, והוא במעלה הזאת מן החטא.

אך החוטא הוא העובר על מצות לא תעשה, אבל לא על החמורו', ובאי זה צד נדע שאינם חמורו', מפני שלא הגדילו ענשם בעול' הזה, והוא נקר' עובר על מצות לא תעשה, והוא כמי שמקל בנבלה וטרפה ושעטנז ובעוננות ובכחש, והדומה לזה שענינו במעלה הזאת מן החטא.

אבל המזיד הוא שעובר על החמורות, והם שיש בו כרת בידי שמים, ומיתה בידי שמים, וארבע מיתות בית דין, ובזה נדע כי הם חמורות, כמו העריות וחלול שבת והאכילה ביום הכפורים, וחמץ בפסח, והדומ' לזה, הוא במעל' הזאת מן החטא.

אבל הכופר הוא העוזב העקר, ר"ל בורא הכל יתברך וית' וכו' עכ"ל.

[ע"ע מגן אבות לרשב"ץ על מס' אבות פ"ב מט"ז, ד' י"א, ד' ט"ו].

ובספר העיקרים מאמר ד פרק לח, הנה יפול בענין העונש שאלה חזקה וקשה מאד, והיא כי אחר שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז' כ'), יתחייב לפי זה שיהיו כל האנשים נדונין בעונש בלתי בעל תכלית על איזה חטא שחטאו או מרו פי השם אף על פי שיתחלפו באיכות העונש, ואם כן אפוא מי הוא זה ואי זה הוא שימלט את נפשו מעונש נצחי לפי המדה הזאת, ואיך יזכה ילוד אשה לשכר הנפשיי הן שיהיה זמניי או נצחי, ויותר קשה מזה מה שנמצא לרבותינו ז"ל (סנהדרין י"ז ע"א) שאמרו שהעונש הוא זמניי, אמרו דינן של רשעים בגיהנם י"ב חדש, ובשכר אמרו שהוא נצחיי, כמו שהוכיחו זה מלעולם יירשו ארץ.

ומה שנראה לי בזה הוא כי כמו שבשכר אף אם הדין נותן שיהיה זמניי ישוב נצחיי על צד החסד כמו שבארנו, כן בעונש אף על פי שהדין נותן להיות נצחיי הנה הוא ישוב זמניי על צד החסד, וזהו שאמר הכתוב על העונש הזמניי המגיע מהשם יתברך על הרשעים שהוא מגיע על צד החסד, אמר המשורר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב י"ב - י"ג), יאמר כי ממה שנזכר בתורה שהשם יתברך אינו מנקה לרשעים אבל משלם עונם אל חיקם, שמענו שתים, האחת כי עוז לאלהים לעשות משפט ברשעים ולתת לאיש כדרכיו, כמה שאמר הכתוב ועוז מלך משפם אהב (תהלים צ"ט ד'), ובזה המשפט בעצמו שהוא עושה ברשעים שמענו כי עם ה' החסד, וזהו שסמך לזה ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כלומר כי במה שאתה משלם לרשע עונש זמניי כמעשה העבירה שעשה שהיה זמניי, נראה שאתה מתנהג עם האדם במדת החסד בזה, שמן הדין היה ראוי שיענש עונש נצחי על העבירות שבידו בערך אל השם יתברך שהמרה את רוחו שהוא בלתי בעל תכלית, כמו שבארנו, ויאמר שבעונש שנראה שהוא מגיע אל הרשע בעולם הזה על עבירות שבידו שמענו שתים, כי עוז לאלהים לעשות משפט בעוברי רצונו, ושהוא מתנהג במדת חסד במשפט הזה, אחר שהוא מעניש אותו עונש זמניי כמעשה העבירה שהיה זמניי, וזה כדי שינצל מעונש נצחי בעולם הבא עכ"ל.

מק"ט התשובה הוא: 119264 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119264