עוד סתירה בדברי רש"י

כתב רש"י דברים פרשת ניצבים (פרק ל יט): העדתי בכם היום את השמים ואת הארץ - שהם קיימים לעולם וכאשר תקרה אתכם הרעה יהיו עדים שאני התרתי בכם בכל זאת.

דבר אחר העידתי בכם היום את השמים וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם, שמא שנו את מדתם שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א, ה) וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה, או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שנו את מדתם, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה ע"כ.

וברש"י בראשית פרק א פס' יא: עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה עכ"ל.

והקשה הג"ר צבי קריזר נ"י דסותר זל"ז.

תשובה - הנה עיקר התי' ע"ז הוא כדלעיל שיש כאן מדרשות חלוקות ולא שייך להקשות ממדרש על מדרש גם כאשר רש"י מביא שניהם.

וכדי להוכיח הדברים נעתיק תחילה לשון המהר"ל בפי' הגור אריה בבראשית שם [פרק א פס' יא], שכתב ע"ד רש"י הנ"ל וז"ל: ולקמן (ג, יז) פירש רש"י משלו משל למי שיצא לתרבות רעה שמקללין השדיים שינק מהם, ולכך האדם שנברא מן האדמה, כאשר חטא - קלל את האדמה וכו'.

וכאן פירש רש"י מפני שעברה על ציווי של הקדוש ברוך הוא נפקדה עונה עליה, והם שתי לשונות בבראשית רבה (ה, ט), דרכו של רש"י לפרש במקום אחד לשון אחד ובמקום השני לפי לשון השני.

ללשון אשר פירש בכאן - חטאה גם כן האדמה שהוציאה פרי, ולא "עץ (עושה) פרי", ובשביל זה היה הבדל בין הפרי ובין העץ, וכאשר בא האדם ולקח פרי מן העץ, שהיה הפרי נחמד לו, כשבאה הקללה על לקיחת הפרי, באה הקללה על כל המפרידים בין הפרי ובין העץ בשביל חסרון שלהם, והבן זה מאד.

וללשון שני הקללה לארץ בשביל שהיא הסבה והגרם לחטא האדם, עכ"ל המהר"ל בגור אריה שם, וע"ש בשאר לשונו וקצרתי.

אכן מ"מ מבואר לענינינו דבלא"ה פרש"י דהתם אינו מוסכם לכו"ע, וב' דעות איכא בזה בחז"ל, ורש"י גופיה במקו"א וממילא לק"מ דגם המדרש שהביא רש"י בכאן אינו מוסכם על המדרש דשם.

ויש להוסיף בזה מש"כ בהנהגות ר"ח מולוז'ין זצ"ל [ואינני זוכר אם בשם הגר"א] דאין לתמוה אם רש"י כתב במקו"א כך ובמק"א כך, דכך דרך רש"י שכשיש ב' עמדות בנידון סתם במסכתא חדא כך ובאידך מס' כך.

וזה אפילו בעניני סוגיות ששייך לומר שהי"ל לרש"י הכרעה ועיקר בזה, כ"ש בעניני אגדה כשיש מדרשות חלוקות דגם לא שייך בזה שום הכרעה ורש"י נקט בכ"מ רק מה שנוגע להפשט [כמ"ש הוא ז"ל בפ' בראשית].

מיהו יש לידע אם עכ"פ הדעה הב' שהביא שם תיתכן בכאן או לא, דהנה גם להדעה הב' היה בזה כעין עונש לקרקע אף שלא עברה עברה, וכמו שפי' שם הגור אריה ע"ז: והפירוש כי מפני שהאדם נברא מן האדמה, והיא שגרמה לאדם לחטא, לפי שהאדמה היא חומרית, כמו שאמר (להלן ג, יט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", ודבר החומרי סבה לחטא, כמו שהאם שממנה נולד הבן סבה לחטא הבן, שהיא נותנת גם כן החומר שממנה נוצר, עיין בפרשת וישלח שם נתבאר.

לכך כאשר באה הקללה לאדם, באה גם אל הדבר שהיא סבה לחטא ע"כ, ויש להסתפק בזה לעניינינו.

אך בין כך ובין כך לק"מ וכנ"ל.

ועוד יש להוסיף דבלא"ה אשכחן עוד סתירה על דברי רש"י מדגרסי' במסכת נדרים דף לט ע"ב, דרש רבא ואמרי לה אמר ר' יצחק מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה שמש וירח בזבול מאי בעיין והא ברקיע קביעי מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה ירה בהן חיצים וחניתות אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם בכבוד בשר ודם מחיתם ובכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות ומאירים שנא' לאור חציך יהלכו וגו', ומבואר, חדא דשייך שימרו פי ה' ועוד שיענשו ע"ז.

והיינו כנ"ל ששייך שיהיו מדרשות חלוקות.

מק"ט התשובה הוא: 119299 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119299