שאלה
לכבוד מו”ר הרה”ג שליט”א
אחדשה”ט
סנהדרין טו.
לא שנא רובע זכר ולא שנא רובע נקבה כו’, וברש”י לא שנא שור שרבע “אדם זכר” ולא שנא שור שרבע “אשה נקבה” כו’ וצע”ק כוונתו בזה.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
***
תשובה
שלו’ רב
כונתו כפשוטו ממש כמו שמביא בגמ’ שם ראיות לזה.
ובקצת יתר הרחבה יש ענין ביאה של זכר עם הבהמה ויש ענין של נקבה עם הבהמה, ובכל חדא מינייהו איכא תרי, חדא שהשוכב הוא האדם וחדא שהשוכב הוא הבהמה, וכאן בסוגיא זו אנו עוסקים בעיקר בבהמה רובעת את האדם או את האשה.
והנה הפסוק הפשוט שיש היקש בין הבהמה לאדם הוא ברובע את האשה, אבל ברובע את הזכר אין פסוק מפורש אלא נלמד רק מכח הדרשות, ואגב דאתאן לזה מפרשינן ג”כ לשאר הדברים הקשורים לזה דהיינו בהמה נרבעת, אע”פ שאינו ממש השייך לסוגיא כאן.
בכבוד רב
וכתב אלי: וק”ק מדוע לא נקט הגמרא לשון איש ואשה.
וכתבתי: אולי משום שדיני שוכב זכר מלמדין גם לדנים אלו, עיין כריתות ג ע”א.
***
מק"ט התשובה הוא: 119128 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119128
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.