בסוכה כב ע”ב ובאו”ח סי’ תרלא ס”ב (ע”פ ביאור רוב הראשונים והשו”ע ועי”ש במשנ”ב ובה”ל) מבואר דכשלמטה שוין בידוע שלמעלה צילתו מרובה מחמתו וכל שלמעלה שוין בידוע שלמטה צילתו מרובה, ויש לעיין מה הדין כשלמעלה צילתו מרובה מחמתו ולמטה חמתו מרובה מצילתו.
והנה לפי ההגדרות הפשוטות הי’ צריך לפסול בכה”ג דהרי במחצה על מחצה למעלה טעם הפסול הוא לא משום שהוא מחצה על מחצה אלא משום שלמטה החמה מתפשטת.
והנה דעת בעל העיטור ועוד כמה ראשונים הוא להיפך (עי’ בה”ל שם), ולכאורה צ”ב איך שייך כאן מחלוקת במציאות ובפרט שהוא מעשים שבכל יום שלפנינו.
והנראה בזה דבאמת ב’ הדעות אמת דמצד הצל המתפשט יש למטה יותר צל המתפשט מלמעלה ומצד החמה המתפשטת יש יותר חמה למטה מלמעלה, דיש השטח שהוא בין חמה לצל והוא צל קלוש, וזהו הנקרא בין חמה לצל כמבואר בכ”מ, וגם הנזכר בכ”מ בבואה דבבואה יש צד שהכוונה לזה (והרחבתי במקו”א), והנידון איך להתייחס לשטח זה שהוא הצטרפות החמה והצל.
ולפי הגדרה זו נמצא דכשלמטה נמצא שהצל החזק מצטמצם ונשאר רובו חמה שהוא צל קלוש מאוד שהחמה מורגשת בו שאינו צל גמור א”כ אינו בכלל צילתה מרובה, ויש לומר דבהגדרות הנזכרות בגמ’ ושו”ע לא דברו אלא על הרוב אבל הוא יכול להשתנות לפי גובה הסכך וחוזק השמש ועובי הסכך ונימא דסגי לסמוך על הגדרות אלו כל שלא נודע אחרת.
ויש להוסיף דבסוכה שרובה חמתה מרובה מצילתה לא מצרפי’ מיעוטה שצילתה מרובה אף אם בס”ה כל הסוכה צילתה מרובה [משנ”ב סי’ תרלא סק”ב בשם ד”מ בשם הרי”ו], ומבואר מזה דכשיש ריעותא לפנינו של רובה חמתה מרובה לא סגי לצרף דבר מן הצד ויש מקום לטעון דכ”ש דלא מצרפי’ מה שלמעלה צילתה מרובה דלמעלה אין הסכך מועיל אלא מה שהוא מועיל בתורת מחיצה ולא בתורת צל כלל.
ומ”מ יתכן שנראה שרובו חמה רק בשעות מסויימות ויש למדוד הדברים לפי אמצע היום שחמה עמדת בראש כל אדם כמש”כ התוס’ ריש דף כב וכ”כ הרמ”א סי’ תרלה ס”ה בשם הרמב”ם והר”ן.
ובגוף הנידון במש”כ רש”י והר”ן דהצל מתבטל ברוב חמה [כשחמתה מרובה] נלענ”ד הביאור בזה דאין להקשות שיש כאן צל או סכך ניכר לפנינו, דהנידון איך להתייחס לדפנות כדפנות של סוכה וכשהרוב חמה הדפנות משמשים שטח שאינו מסוכך דהצל לא חשיב כלפי מקום שרובו חמה וממילא אין כאן הכשר סוכה.
ועוד בגוף הנידון דזה נמדד לפי למעלה ולמטה יחד יתכן לבאר דמאחר דאזלי’ בתר רוב א”כ סגי שיש רוב באחד מהם ושבצד השני אין ריעותא, נמצא דבס”ה יש כאן רוב לטיבותא, (אבל אם יש מיעוט בצד השני לא שייך לומר כן דמנ”ל דכשיש ריעותא למטה אינו הצל כמאן דליתיה, דלא שמענו אלא כשאין ריעותא אז הטיבותא שמגיע מכח רוב שלמעלה משביח חלק הצל שלמטה דלענין רוב סגי במשהו שטוב זה מזה, ועצם מה שלמעלה הוא רוב לא גרע מכל דהוא), ובפרט לפי מה שנתבאר דכשיש רוב למעלה הוא מורגש למטה בקלישות א”כ כ”ש שכשיש מחצה על מחצה למטה ורוב למעלה יש כאן סו”ס רוב דיש כאן כל שהוא שמציל ואינו מציל לגמרי למטה שמצטרף למחצה של צל גמור.
ולמעשה בניד”ד ראיתי שהובאה בזה מחלוקת אחרונים דבאג”מ ח”א סי’ קפב משמע דמצד גדרי הדין היה צריך להיות שפסולה רק דלמעשה אין לנו להרהר אחר קביעת בעלי הגמ’ אף אם נראה לנו שאינו כן ולכן אם למעלה הצל מרובה אפי’ במשהו סגי אף אם נראה דלמטה החמה מרובה [ועדיין יש לדקדק דבביאור הגמ’ מצינו כמה ביאורים בראשונים, עי’ רש”י ותוס’ ובעה”ט, וגם באחרונים מצינו שחששו לחלק מהדעות עי’ ב”ח שחשש לדעת בעל העיטור, וגם הביאור הלכה המעי’ היטב בלשונו יראה דלא הוה ברירא ליה שלמעשה אין צריך לחשוש לבעל העיטור, ומ”מ היינו לפי מה שנפסק להלכה בביאור הגמ’ אין לנו להרהר אחר קביעה זו, דהרי לא יתכן לשנות מה שנפסק בביאור הגמ’ אחר שנמצאה סוכה זו, א”כ ע”כ שאין הבדיקה כהוגן, כך יש לבאר שי’ האג”מ, ויתכן להוסיף עוד בביאור שיטתו דלפי מה שנתבאר דיש בכל סתם סוכה שטחים שהם בין חמה לצל א”כ יש מקום לטעון דפעמים ששטח זה הוא קלוש יותר או פחות וקים להו לרבנן דאם הצל למעלה הוא רוב א”כ גם למטה לא יתכן שיהיה קלוש כ”כ שלא יהיה אפשר להחשיבו כצל כלל], ובשבה”ל ח”א סי’ קע וח”ג סי’ עח סק”ו הכשיר בזה, עכ”פ לתרווייהו כשר.
ושוב יתכן לבאר הענין באופן אחר, והוא דבאמת עיקר מדידת הרוב נמדד רק לפי העליון ולא לפי התחתון כלל, דהכל נמדד לפי הצורה ולא לפי החמה בפועל.
ומש”כ התוס’ בריש דף כ”ב דאין סברא שכשיש רובו צל בזמן שחמה בראש כל אדם שיפסל מחמת חמה הבאה בשאר היום מן הצד כ”ז אינו סברא דאזלי’ בתר זמן שהחמה בראש כל אדם, אלא סברא דאזלי’ מצד צורת הסכך המצל ולא משגחי’ בחמה שבפועל.
הלכך כשיש מחצה על מחצה למעלה פסול הואיל ובעי’ רובא למעלה [ועי’ לעיל בסוגי’ דף ט”ו וצע”ק ואולי יש לחלק בין פסול חמה לפסול סכך פסול כיון דמ”מ החמה מתגברת למטה וממילא הו”ל מחצה על מחצה כשיש יתרון אפי’ כל דהוא לצד אחד, כיון דשוב אין כאן מחצה על מחצה שקול, ויל”ע, ושוב עדיין צ”ע דלפי הנ”ל במאי מוקמת לה הא דדף ט”ו לא למעלה ולא למטה ודוק וצ”ע], אבל כשיש למעלה רוב שוב לא משגחי’ למטה.
וממילא אם נימא כפי’ זה נמצא דבניד”ד כשר וכמש”כ האג”מ והשבה”ל וצל”ע.
ובגוף דברי האג”מ הנ”ל יתכן להוסיף עוד דהנה בסוכות המצויות שיש קנים ויש רוב למעלה מכוסה ולמטה הרוב חמה דהחמה הזו אפשר דאי”ז חמה ממש כמו שעומד אדם בחוץ (וגם לא כמו חמה כשיש חור גדול באמצע הסוכה), אלא כעין חמה המעורבת עם הצל שהוא אינו ממש כמו חמה אלא כעין אורה ויתכן שהמונע לזה הוא גם צורת הקנים העגולים ובכל כה”ג מחשבי’ ליה כמקום צל ואי”ז מקלקל הצילתה מרובה שלמעלה דאי”ז חמה ממש.
אבל גוף דברי האג”מ דבגמ’ מוכח שאינו שייך שיהיה למעלה רוב צל ולמטה רוב חמה זה צ”ב מדברי הגמ’ גופא דהרי אמרי’ כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת ולא אמרי’ כזוזא ומשהו מלתחת אלא כאסתרא שהוא גדול הרבה, א”כ לו יצוייר שיש סוכה שלמעלה צילתה מרובה מחמתה משהו ואחד מהנקבים הוא בגודלו של זוזא ולמטה הוא מתפשט לגדלו של אסתירא א”כ נמצא דלמטה הוא חמתה מרובה מצילתה.
מק"ט התשובה הוא: 136298 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136298
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.