בירושלמי מגילה פ"ב ה"ב ואו"ח סי' תרצ סי"ד אי' לגבי מגילת אסתר דאין מדקדקין בטעויותיה אם קרא יהודיים יהודים, אבל לכאורה אין להביא ראיה מיהודיים דבמגילה נאמרו קולות משום שנקראת אגרת וכמו שנאמר בסמיכות למאמר זה בירושלמי דינא דנקראת אגרת, וגם הלשון בירושל' שם אין מדקדקין בטעיותיה משמע שהוא דין מיוחד במגילה, אבל עי' במשנ"ב ובה"ל סי' קמב שמוכח בדבריו שם שנחלקו בזה האחרונים דהרמ"א מקל בכה"ג בקריאה"ת כמו במגילה והגר"א והפר"ח מחמיר, וכן מבוארת טענה הנזכר בדברי הפר"ח שם לחלק בין מגילה לקריאה"ת.
ומ"מ בניד"ד יש לדון בלאו הכי דשם אינו משנה המשמעות, אבל בניד"ד יש חילוק בין הבי"ת של בקבר בניקוד זה או זה, דיש ברש"י (בראשית כד כז) על שינוי הניקוד כיו"ב שאם הוא בפת"ח שהוא כה"א הידיעה, עי"ש שביאר הענין, והרחיב היטב בביאור הדבר באריכות ברש"י (שמות כב יט) עה"פ זובח לאלהים, וכן ברד"ק ביחזקאל י ב, וכ"ה ברד"ק (תהלים סו יב) עה"פ ותוציאנו לרויה (ועי' שם ברד"ק יג ז), וכידוע שיש חילוק כיו"ב בניקוד הבי"ת בין במדבר לבין במדבר כשהבי"ת בא להשלים ה' הידיעה, וממילא יש מקום לטעון שהוא מעכב כיון שיש שינוי במשמעות.
ויתכן דלא חשיב שנשתנה הענין כיון שהפירוש ברור שהכוונה לכל קבר בין בניקוד זה ובין בניקוד זה.
אבל רז"ל בגמ' דנזיר דרשו בקבר שלפני הדיבור ואולי הוא ממה שהוא כה"א הידיעה וכנ"ל דר"ל בקבר הידוע וצ"ע, אבל ממה שדרשו שם כל הפסוק משמע שהוא מהייתור ולכן דרשו כל התיבות בפסוק.
ויעוי' בבה"ל שם דהגר"א מחמיר בהשמיט וא"ו ומשמע דהמקילים בזה יקלו בזה אע"ג דהרבה דרשות דרשי' מווי"ן, ומשמע שעיקר דעת הבה"ל להקל כהרמ"א, וכן המנהג פשוט.
אבל יתכן לבאר שינוי הניקוד בפסוק גם לפי הפשט דבקבר בפעם הראשונה בפרשה כתיב בניקוד שו"א ובפעם השניה בניקוד פת"ח שהוא כה"א הידיעה כנ"ל, וממילא יש לומר דבקבר השני קאי בה"א הידיעה על בקבר הראשון.
וכן מצאתי ממש בפי' החזקוני שכתב בזה"ל, ועל הנגע בעצם הבי"ת בפת"ח כלומר בעצם המבורר למעלה אפילו לא היה שם אהל וכן בחלל, במת, בקבר ע"כ.
וצע"ק דבפעם השניה כתיב בֶחָלָל ובפעם הראשונה כתיב בפתח, ויש לומר דבפעם הראשונה ל"ק כיון דכתיב בחלל חרב, ובפעם השניה צ"ל שיש כללים אחרים לאותיות גרוניות האח"ע.
עכ"פ נתבאר שיש שינוי במשמעות בין זה לזה, ויש להסתפק אם שינוי משמעות כל דהוא פוסל או לא עכ"פ באופן שיש לטעון שאפשר להבין מתוך הענין את עיקר המכוון.
ומש"כ המשנ"ב בסי' קמב על בחלב שחשיב שינוי משמעות בין בחלב לבחלב, לא קשיא כ"כ דשם מכיון שהוא מדובק למילה אחרת ועכ"פ שהוא אות גרונית יש בזה כללים אחרים וע"ד משנ"ת בחלל חרב, ובחלב אמו אפשר דגם אם הבית בסגול (או בשו"א הנהגית אצלינו כסגול) חשיב כה"א הידיעה, ודוחק דמ"מ שינוי בין חלב לחלב הוא יותר שינוי לחסרון ה"א הידיעה ולמה לא אמר בה"א גופא.
אבל המעיין בלשון המשנ"ב שם יראה שרק כתב שאם קרא בחלב בחט"ף קרא בחלב בציר"י שהענין משתנה בודאי מחזירין אותו גם בניקוד עכ"ד בקיצור, וא"כ אפשר שקרא כל המילה כהלכתה ורק טעה באות אחת של ח' כבר לא יצא כיון שאין המשמעות מכוונת לפ"ז אף שלא קרא כהלכה גם אם היה רוצה לומר בחלב, ואפשר דכ"ש אם שינה אות שהמשמעות כרגע ברורה אחרת ממה שהיתה.
ומ"מ אם נפרש בכוונת המשנ"ב דשינה כל התיבה ניחא דנקט המשנ"ב דבר ההוה יותר, ובאמת יעוי' בפמ"ג שם בביאור דין זה שבמג"א דמדבר באופן זה בישוב שאין יודעים ומשתנה הענין ממש, ויותר משמע דמשנה לגמרי התיבה.
ועי' גם בפר"ח (הובא גם בבאר היטב סק"ב) שהזכיר דין זה בדעת הרמ"א דמ"מ קרא חלב חלב ודאי לא יצא גם להרמ"א, ומבואר בלשונו דמיירי במי שקרא כל התיבה באופן אחר.
אולם כאמור דלא נתברר מה השיעור דחשיב כמשנה המשמעות דאפשר שאם המשמעות הכללית מובנת סגי בהכי ויעוי' בצמח צדק הקדמון סי' קיט שדן לגבי טעות בס"ת דבא לומר דלענין זה שינוי מ' ון' בלשון זכר לנקבה לא חשיב שינוי כיון דאורחיה דקרא בהכי, ואמנם במשנ"ב סי' קמג פסק כשי' רוב האחרונים שחלקו עליו לענין טעות בס"ת אבל סברתם דאפי' שינוי שאינו במשמעות פוסל בס"ת מלבד חסרות ויתרות, כל שיש שינוי במבטא, אבל בניד"ד ששינוי במבטא אינו פוסל שמא מודו דכל מה דאורחיה דקרא לשנות לא חשיב שינוי.
אולם שוב מצאתי דגם בקריאה משמע שנקט באשל אברהם מבוטשאטש ע"פ האחרונים הנ"ל דסיום ם' ן' חשיב שינוי גם בקריאה דלא כהצמח צדק, אבל אחר כמה דינים כתב שם וכולי עלמא מודו לגבי קריאה וכתיבה שאני והוא כל שכן מרחבה ורחבו ע"כ, ומשמע שחזר בו ממה שדימה קודם לכן קריאה לכתיבה להחולקים על הצ"צ.
ועי' שם בפמ"ג דאברם אברהם לא חשיב שינוי משמעות ויש להוסיף דהיינו על אף דידעי' שהתורה הקפידה לשנות שמו (עי' ברכות יג ע"א) ויש משמעות אחרת בשם אברהם כמפורש בתורה (עי' שבת קה ע"א).
ועי' באשל אברהם להרב מבוטשאטש סי' קמב דקרא במפיק לא חשיב שינוי ולשונו בזה נראה דאינו בכלל שינוי משמעות כ"כ וצלע"ע עכ"ל, ולעיל מינה משמע דגם באופן הפוך החזירו רק משום שהזכירו תיכף, ואמנם לדידן במפיק יש טעם נוסף משום דבדיבור שלנו גם בלא מפיק משמע כמו עם המפיק, וגם רוב ע"ה אינם מדקדקים במפיק גם בתפילה (ושוב מצאתי סברא כעי"ז אחר כמה דינים בא"א שם בד"ה הגם שמחזירים וכו'), אבל בלשונו של הא"א משמע דאי"ז שינוי, ואע"פ ששם יש מקום לומר דעם המפיק המכוון שונה קצת מ"מ סגי שעיקר הענין מובן, ויעוי' שדן שם עוד כמה דינים אח"ז (ד"ה קרא לה יטמא) דיש סברא שלא להחזיר בחיסר מפיק משום דיש מקומות במקרא בלא מפיק, כמו [במדבר לב, מב] ויקרא לה נובח, ועי"ש שדן דלפעמים יתכן שיש להחזיר בקרא במפיק מה שצריך בלא מפיק עי"ש.
ויתכן עוד שיש לצרף הדעות דאין מחזירין בכל טעות בס"ת עי' בה"ל סי' קמב וחי"א וא"ר סק"ב ודה"ח וצל"ע, ועכ"פ בניד"ד שכבר הלכו לביתם אין צריכין בטעות כמו שהרחבתי בתשובות אחרות ע"פ החי"א והחיד"א.
ולדין פרשת פרה הנה לגבי קריאה"ת אי' בשו"ע דמלבד מה שקורא באותו שבוע אין מדקדקין בטעויותיה אם קרא ג' פסוקים ולא חילק בין פרשת זכור ופרה לשאר פרשיות, וכן נקטו כמה אחרונים (הליכ"ש מועדי השנה עמ' שכג אות ב ודבר הלכה שם סק"ד, הגר"מ פינשטיין והגרח"ק הליכות ישראל סי' לח הערה יב, והגר"ש קמינצקי פסקי פורים עמ' יז), דבפרשת זכור אין כל תיבה מעכבת, ומהם הביאו ראיה מדעת המג"א וכ"ה ברא"ם סי' ב דבויבוא עמלק יוצאים יד"ח הקריאה, ויש להוסיף דגם המשנ"ב שהקשה על המג"א הוא רק מצד דסובר שעיקר הענין לא נזכר בפרשת ויבוא עמלק, אבל לא פליג על עצם הענין שאין כל תיבה מעכבת.
ולפ"ז כ"ש פרשת פרה שלרוב האחרונים אינה דאורייתא (עי' מה שהביא בבאר היטב ובמשנ"ב).
ובאמת בזכור את אשר עשה לך עמלק לא נזכר שמתייחס לפרשה מסויימת, כמו בק"ש דכתיב הדברים האלה ובפרשת סוטה דכתיב האלות, ובפרה יש לדון והיתה לכם לחוקת עולם.
ויש לציין דגם להאחרונים דכל פרשת זכור הוא לעיכובא (בהר צבי פורים סי' ז נקט דיש מצוה לשמוע כל תיבה ותיבה בפרשת זכור דלא גרע ממגילה ומשמע שם שסבר שהוא לעיכובא, וכעי"ז הובא בשם הגריש"א והגרח"פ שיינברג בהליכות ישראל שם ומנחת אשר פורים עמ' קלט, והגרש"א שטרן שביבי אש תפילה סי' עח, וע"ע מועדים וזמנים ח"ב סי' קסה) מ"מ אם קרא וטעה בתיבה אחת מצינו בפוסקים בהל' קריאה"ת דקיל מקרא ודילג דיש פוסקים שבקרא ודילג צריך לחזור ובקרא וטעה א"צ לחזור (ועי' בה"ל סי' קמב), וממילא יש לדון אם יחמירו גם באופן זה.
ועכ"פ הגריש"א נקט דבריו רק מדרבנן ומדאורייתא מודה להגרשז"א לראייתו מפרשת עמלק (ראה יבקשו מפיהו ח"ב עמ' עז) ואפשר שיודו שגדרי הדין אינו חמור מקריאה"ת.
(בגוף הדברים דלהלן יש לציין דיש כמה פוסקים שכ' דאין הכונה מעכבת בכל תיבה בפרשת עמלק ולא נכנסתי לנידון זה כאן דגם הגריש"א שהחמיר בשמיעת כל תיבה הקל בהבנה ממילא אין ראי' מזה לענייננו, ואולי מ"מ הוא ראיה שעכ"פ מדאורייתא אינו מעכב, דבזה הגריש"א מודה).
וצ"ע בברכות בסוגיא דוכתבתם אפי' צוואות דמשמע לפום ריהטא התם דסתם ציווי בתורה הוא אפי' צוואות, ויש מקום לומר דגם לענין פרשת זכור כך הוא דהא דרשי' ברפ"ב דמגילה שצריך להיות בפה ומוכח מצורת התקנה דהכונה לקרוא מס"ת (דדרשי' הלא כתבתי לך שלישים על זה במגילה ז ע"א), ואם נימא דמספר דאורייתא (ועי' עוד משנ"ב סי' תרפה בשם תה"ד) יש לומר דהיינו כלשון הכתובה בתורה כדמשמע בגמ' ברכות שם.
ובאמת המשנ"ב בסי' תרפה שהביא הענין להקפיד בקריאת זכר זכר ב' פעמים גבי פרשת זכור ולא הביא זה בקריאה"ת אולי יש ללמוד מזה דבזכור החמירו טפי בספק דאורייתא משא"כ בקריאה"ת, ואולי יש ללמוד מזה דסבר שהוא מעכב (דחיישי' לשי' הגר"א והפר"ח בסי' קמב שבדבר שאינו מגילת אסתר כל שינוי מעכב כיון שהוא דאורייתא), וצל"ע.
וא"כ אי ילפי' לחיוב פרה מדכתיב לחוקת עולם (עי' או"ש וערה"ש) א"כ יש לומר דקאי על כל הפרשה אפי' צוואות, ואין לדחות דוהיתה לכם קאי על הפרה ולא על הפרשה דגם גבי סוטה היה שייך לומר האלות ולא הפרשה עי' בגמ' שם, ועי' במועדים וזמנים מש"כ לגבי כל התיבות בזכור, ואולי היינו למצוה.
והאיר הקב"ה את עיני, דהנה בהרבה ראשונים נקטו בפשיטות שפרשת פרה היא דאורייתא על אף שלכאורה לא נזכר בשום מקום לא במשנה ולא בגמ' ולא בספרי דין זה, עד שכמעט כל האחרונים האריכו לחלוק על דין זה (עי' מה שהובא בבאר היטב), ולא עוד אלא שהמהרש"ל מחק כן בהתוס' מרוב תמיהתו, (והגר"א לא היה לו לפניו בתוס' משום שהי' לו נוסחא מוגהת), אבל לדידן א"א למוחקו מכיון שלפנינו הוא בהרבה ראשונים (עי' בהערות על הטור הוצאת המאור), ויש באחרונים (עי' עה"ש) דנלמד מוהיתה לכם לחוקת עולם.
והנה נחזי אנן דלא מצינו כמעט בראשונים שדרשו דרשות, אלא דלכל היותר סברו שהוא נלמד ממשמעותא דקרא דוהיתה לכם לחוקת עולם משמע שתהיה הפרה בידיעה גם בזמן שאין אפר פרה, ואינו כשאר דרשות דדרשי' מינה דכתיב על פרשה, ובודאי שעיקר והיתה לכם לחוקת עולם מתקיים בזמן שיש אפר הפרה בעצם השימוש באפר הפרה, אבל בזמן שאין הפרה מתקיים בידיעת הפרה, ומאחר שיש ע"ה שאם לא ילמדום לא יידעו ממילא תקנוהו חז"ל עם ד' פרשיות בחודש שמרבין בו בשמחת התורה (כמשנ"ת בתשובה אחרת), וממילא שינוי וטעות אינו מעכב אם הענין הובן, וא"ש כשחילק השו"ע בדיני טעות בקריאה לא נחית לטעות בפרשת פרה הגם שהביא הדעות שהיא דאורייתא בהל' ד' פרשיות, וכ"ש להפוסקים דמשוים קריאה"ת למגילה אין לדקדק בקריאה"ת יותר ממגילה אפי' בניד"ד דאחר שדימו כל קריאה"ת יש לדמות גם קריאה זו.
ומ"מ אינו מוכרח דיש לומר כאחרונים אחרים (עי' משך חכמה) או דקבלה היתה ביד הראשונים שהוא דאורייתא, אבל הבו דלא לוסיף עלה מאחר דעיקר הדין להלכה שהוא דרבנן וגם בזכור הוא דאורייתא רבים מקילין כמשנ"ת.
היוצא מזה דאין לחזור בפרשת פרה בטעות בתיבת בקבר בכה"ג, ויש לצרף בזה ג"כ דלפמשנ"ת משמע דעיקר הדין להלכה אין חוזרין בזה בקריאה"ת ודפרשת פרה לרוה"פ האחרונים הוא דרבנן ופרשת זכור נמי משמע דלרוה"פ אינו לעיכובא ועכ"פ בטעות בלא דילוג אפשר שהוא קל יותר גם להמחמירים.
מק"ט התשובה הוא: 125503 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125503
פוסטים קשורים לנושא:
חכם שאמר דבר בשם חכם אחר ואומרים בשם שניהם האם שפתותיהם דובבות בקבר או רק של מחדש השמועה
יהי רצון שאחר קריאת התורה האם אומרים רק בשני וחמישי או גם בקריאת התורה של תעניות
מי שחלם בהקיץ בחלק מזמן קריאת פרשת פרה ולא הסתכל בחומש בחלק מהקריאה האם יצא
מי שאמר בברכה רביעית שבברכת המזון הוא גומלינו הוא גומלינו ג' פעמים במקום הוא גמלנו וכו' האם יצא ידי חובתו
קורא שספק טעה בקריאת התורה האם צריך לחזור מספק
למה אין חוששין מדינא לדברי המסכת סופרים שנשים מחוייבות בקריאת התורה
השלמה לתשובה על נשים בקריאת התורה
מי שנכנס לבית הכנסת באמצע קריאת התורה (אחרי שכבר שמע קריאת התורה) ורוצה לצאת האם צריך להמתין רק עד סיום הקורא לקרות או יותר מזה ומה הדין לדבר בלימוד בשעת ברכות העולה לתורה
מי שהוצרך לנקביו באמצע קריאת התורה האם יצא או ימשיך לשמוע