בבה"ל סי' רב סי"ב תירץ שדבר שיש לו חשיבות של מזון ממילא גם כשהוא חי יש לו חשיבות לברך עליו בפה"א יותר משאר דבר חי שאין לו מזון, וכעין זה יש לומר גבי אורז אע"פ שאינו מחמשת המינים מ"מ יש לו חשיבות שמיועד למאכל עיקרי בסעודה כלחם כדמוכח בסוגיות בברייתא דהפרוסות קיימות שנזכרו שם בבבות פת אורז יחד עם פת חיטה, וכן מצינו דעת ר"י בן נורי שאורז מין דגן, אע"ג דלא קיימא לן להלכה מ"מ מבואר עוד ענין זה שהיה חשוב כלחם, ויש להוסיף עוד דברמ"א בסי' רח משמע דמין דגן כשהוא חי משמש ג"כ לאכילה יותר מירק חי, ממה שכ' שם שלענין שעורים חיות לא יהיה הדין כן, ולפ"ז בזמנינו אולי ישתנה הדין בזה, ועי' מ"ש באג"מ וע"ע בשבט הלוי.
והראוני דבתוס' הרא"ש הזכיר דכוסס את החיטה קרוי אכילה יותר מקמח, ויש קצת להעיר מפרש"י מגילה ו ע"ב דכל אכילה שלא כדרכה קרי לה כסיסה א"כ מהלשון כוסס את החיטה ואת האורז משמע שהוא שלא כדרכו, וצ"ל שיש בזה דרגות.
ועוד יתכן ליישב באופן אחר, אולי כתוספת על התירוץ העיקרי דחכמים עשו היכר במאכל בין מבושל לשאינו מבושל, ולכן בירקות שלאחר בישול ברכה בפה"א קודם בישול הברכה היא שהכל ובחיטה שלאחר בישול שייך שיהיה הברכה מזונות בחלק מהאופנים ממילא קודם בישול הברכה היא בפה"א כעיקר דין דבר הגדל מן הארץ.
ולפי תי' זה האחרון א"ש מ"ט בכוסס את הדוחן מברך שהכל כיון דבדוחן קי"ל שאינו מזונות כלל אלא בפה"א.
והקשו דלרב ושמואל הרי אין מזונות גם באורז, ותירצתי דכל הברייתא דכוסס את האורז מברך בפה"א למסקנא היא דלא כרב ושמואל וממילא למסקנא ניחא.
והיה מקום לומר נפק"מ בין התירוץ השני לשלישי מה דין כוסס את החיטה במקום שאינו אוכל כלל כמו בזמנינו, דלתי' השני יתכן שהדין יהיה שונה, ולתי' השלישי לכאורה לא, אבל שוב נראה דגם התי' השלישי צריך להתי' השני דאל"כ למה נשתנתה ברכת כוסס את האורז מברכת קמח, ובתורא"ש הנ"ל נתבאר החילוק שהוא אוכל יותר, א"כ אפשר דתליא בדרך המדינה, אבל לתי' הראשון של הבה"ל שהוא מזון יש לעיין אם כלל בזה ג"כ שהוא דרך המדינה.
מק"ט התשובה הוא: 119703 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119703