שאלה
לכבוד הרב הגאון רבי עקיבא משה סילבר שליט"א
שלום רב
שאלה: פרשת תזריע: "ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא" (י"ג, י"ח) – לכאורה סגי למימר "ובשר כי יהיה בעורו שחין", ומילת "בו" לכאורה מיותרת.
שאלה: מדוע מותר לבשל בכלי שני, תיפו"ל שזהו תולדות האור.
שאלה: ריחא לאו מילתא – וצ"ב, א"כ, מדוע מברכים על ריח טוב?
שאלה: "כי את מקדש ה' טימא" – צ"ב, וכי טימא את בית המקדש? אדרבא, טימא את עצמו!
שאלה: שבת כט: שאני בית נתזא דזריזין הן, וצ"ב – במה נתייחדו בזה שהיו זריזין? ועוד, דלכאורה משמע, דבזריזין שרי, ולית מאן דפליג בזה.
וצ"ב, א"כ – מ"ט לא הביאו בזה הפוסקים דבזריזין שרי, וכגון בכהנים, ובאלו הדומים לבית נתזא.
שאלה: נחלקו אם יש טעם בגיד הנשה.
וצ"ב, מה שייך לחלוק אם יש טעם ליטעם קפילה.
שאלה: האם הנוגע במגפיים בחלק העליון, צריך ליטול ידים.
בתודה
אהרן אריה כהן
***
תשובה
בע"ה י"ד אייר תשע"ז
לכבוד הרה"ג אהרן אריה כהן שליט"א
שלום רב
שאלה: פרשת תזריע: "ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא" (י"ג, י"ח) – לכאורה סגי למימר "ובשר כי יהיה בעורו שחין", ומילת "בו" לכאורה מיותרת.
תשובה: עי' בתו"כ דגרסי' התם, בו בעורו - אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה, שחין שאין לו היכן שיפשה מניין ת"ל כי יהיה בו בעורו אפילו בכולו.
ועוד שם, בו בעורו - אין לי אלא בזמן שמקצתו שחין ומקצתו בהרת, מקצת שחין וכולו בהרת, מקצת בהרת וכולו שחין, כולו שחין וכולו בהרת מניין, ת"ל בו בעורו - אפילו בכולו ע"כ.
ועי' בהעמק דבר שכתב וז"ל, כי יהיה בו בעורו.
האי בו מיותר, ללמד דוקא שמה שנתחמם המכה ונעשית שחין בה מבפנים, לאפוקי אם חכך עור העליון ונעשה צרבת, ולא נגע חימום של החיכוך לגוף האדם מבפנים, זה לא מיקרי שחין עכ"ל.
שאלה: מדוע מותר לבשל בכלי שני, תיפו"ל שזהו תולדות האור.
תשובה: תולדות האור כולל מה שרותח כאש אבל אינו אש ממש, לאפוקי כלי שני שאמנם הוא מחמת אש אבל אינו בתוקף בישול [להדעות והאופנים שכ"ה].
תולדות האור בא רק להוציא מתולדות חום רותח ממש שהחסרון בו רק שאינו אש שהוא ענין אחר.
שאלה: ריחא לאו מילתא – וצ"ב, א"כ, מדוע מברכים על ריח טוב?
תשובה: בהודאה צריך להודות על הכל.
שאלה: "כי את מקדש ה' טימא" – צ"ב, וכי טימא את בית המקדש? אדרבא, טימא את עצמו!
תשובה: הכונה שהכניס טומאה לתוך בהמ"ק (וע"ע עירובין קה ע"א).
שאלה: שבת כט: שאני בית נתזא דזריזין הן, וצ"ב – במה נתייחדו בזה שהיו זריזין? ועוד, דלכאורה משמע, דבזריזין שרי, ולית מאן דפליג בזה.
וצ"ב, א"כ – מ"ט לא הביאו בזה הפוסקים דבזריזין שרי, וכגון בכהנים, ובאלו הדומים לבית נתזא.
תשובה: א"א בזמנינו שיהיה בודאות זריזין כמו שהיה בזמן חז"ל.
ובגוף שאלתך אולי י"ל בדרך אפשר דהנה רבנן בסוגי' שם אינם חולקים על ר"י לומר שפעם לא היתה הגזירה נהוגה שלכו"ע מ"ת לא קבלו הדרבנן לחובה מיד כמ"ש הרמב"ן בסה"מ, אלא טענת ר"י שהיו הזקנים צריכים לגזור עליהם מיד שלא יעשו כן, והשיו לו שלא ראו צורך מיד לגזור עליהם איסור זה, אבל אה"נ אחר שגזרו אולי מודים שאין חילוק בין זריזין, ודוקא בכהנים ובבני חבורה מצינו שאחר הגזירה לא נכללו בגזירה, שהם ניכרים כשם בפ"ע אבל שאר בנ"א זריזין לא.
שאלה: נחלקו אם יש טעם בגיד הנשה.
וצ"ב, מה שייך לחלוק אם יש טעם ליטעם קפילה.
תשובה: הי' מקום לומר אם קבלה בידינו שיש טעם לא יועיל שיאמר שאין טעם וכן איפכא, אל העיקר נראה שעל טעם העץ שבו נחלקו האם חשיב כטעם או לא, וכן נראה להדי' מל' רש"י פסחים כ ע"א, ולא עיינתי זה כעת.
שאלה: האם הנוגע במגפיים בחלק העליון, צריך ליטול ידים.
תשובה: אמנם בקטנותי שמעתי שאחד הורה שלא, וכך הי' נראה לכאורה מצד הסברא, ועי' בברכות מג ע"ב דאי' שם על נעלים שבימות הגשמים מלוכלכים וכו' עי"ש, וא"כ בזמנינו יש מקום להקל בזה יותר שהוא נקי בגב הנעל, והרי אפילו בעפר נזכר בפוסקים שאפשר לקנח בו צואה כדי שיוכל להתפלל כ"ש בגב הנעל שלנו שהוא נקי ומצוחצח.
ואמנם הג"ר יוסף פלאג'י בנו של הג"ר חיים האריך בתשובתו לדון אם הוא מצד רו"ר או לכלוך, ולהצד שהוא רו"ר אין חילוק, אמנם ממה שדנו הפוסקים לענין שרוכים נראה שנקטו שאע"פ שאינו מלוכלך צריך נטילה, וכנראה סברו שיש תקנה בזה, כמו שנראה מדברי החזו"א והפוסקים על נגיעה במקום המכוסה אע"פ שאינו מלולכך כעת [ואמנם גם ע"ז יש חולקים] ובענין זה הארכתי בתשובה אחרת.
ובענין שאלתך צ"ע למעשה.
בכבוד רב והצלחה רבה
***
מק"ט התשובה הוא: 119237 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119237