{עש"ק פ' חיי שרה - פעיה"ק ירושלם תובב"א}
שאלה - כתב הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ה, וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף, ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר, ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין.
וצ"ע מכאן עמ"ש בס' היה ברכה בברכות כ"ו א' די"ל דלדעת הרמב"ם חיוב תפילה א' ביום היא מדאורייתא, דהא אם התפילות הם כנגד התמידין, הרי ב' התמידין חובתן שוה, ומאי חזית לחייב רק תפילה א' רק כנגד תמיד א', הא איכא ב' תמידין, ולכך נקראת התפילה השניה מנחה, כלומר שדורון היא חוץ מן החיוב.
תשובה - לא ראיתי הס' שהזכרתם בפנים, אכן נראה דאין הכונה שמדאורייתא מחויב להתפלל התפילות כנגד התמידין, אלא מדאורייתא מחוייב להתפלל, ומדרבנו תקנו א' לשחר וא' לבין הערבים כנגד התמידין.
ואל"כ היאך יפרש הר"מ מ"ש בברכות דף כו עמוד ב רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום, דמשמע שנתקן כך ולא מה"ת, וכן לדעת ריב"ח שם אי', אמר לך רבי יוסי ברבי חנינא לעולם אימא לך תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות, ובאמת ברמב"ם גופיה נזכר הל' 'תקנו'.
ומש"כ שהיא דורון ר"ל שאינה מה"ת.
אכן לא הבנתי מאי מייתי מן הס' הנזכר דכבר מפורש כן בדברי הרמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"א, מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה עכ"ל.
ושם בהלכה ב, כל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו עכ"ל.
*
מק"ט התשובה הוא: 119291 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119291