שאלה - בתוה"ק [וילך לא יב] לגבי מצות הקהל אי' וגרך אשר בשעריך, וצ"ע אם בגר צדק הרי הוא ככל ישראל ואם בגר תושב הא אין מלמדין תורה לגוי (חגיגה י"ג א').
תשובה - הנה בהרבה מקומות נזכר גר בפרשיות התורה, פעמים בלשון זה ופעמים בלשון אחרת, ובמדרשי ההלכה דרשו בכ"מ במקומו.
והנה לשון זה של וגרך אשר בשעריך אשכחן נמי בעשרת הדברות שמות כ' י', ודרשי' לה בגמ' יבמות מח ב' אגר צדק ומייתר התם קרא אחרינא לגר תושב, וכ"א במכילתא דרבי ישמעאל פ' משפטים, אבל במכילתא דרשב"י שם מוקי לקרא בגר תושב וז"ל: וגרך אשר בשעריך אם בגר צדק הכת' מדבר כבר אמור הקהל חקה אחת לכם ולגר הגר (במ' טו טו) הא מה אני מקיים וגרך בגר תושב הכת' מדבר ע"כ, [ובעוד מדרשים נזכרו מענין הנ"ל].
ובפועל אין נ"מ שם כיון דלכולהו שיטתי מרבינן לתרוויהו.
אכן יתכן נ"מ כאן דלדעת הגמ' שם דלא קיימא ריבויא דחוקה אחת לכם וכו' על שבת לכאורה ה"ה דלא קיימא אהה, וממילא לא מרבינן אלא גר צדק, דבשלמא התם איכא עוד ריבויא על גר תושב ע"ש, אבל הכא אפשר דלא ולכך השמיטו הפוסקים, דבכלל ישראל הוא ולא בעינן לאדכוריה.
אבל לדעת המכילתא דר' שמעון בר יוחאי דריבויא דחוקה קאי גם על שבת א"כ אפשר דקאי גם על מצות הקהל, וממילא ייתר קרא לרבויי גרי תושב.
אכן יש לדחות ראיה זו דהך קרא דמייתי התם במכילתא דרשב"י לרבויי גר צדק מיירי גבי קרבן חטאת דע"ז ומישך שייך על איסורי שבת דאתי לרבויי לה, כיון שזהו ג"כ חיוב חטאת, משא"כ הכא אפשר דלא מייתר קרא דוגרך לגר תושב כלל וצ"ע.
ובמדרש המכונה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וילך דף נג ע"א אי' להדיא כאן גבי הקהל: וגרך אשר בשעריך.
אלו גרי צדק.
וכמו שביארנו בדעת הגמ' עכ"פ.
וברד"ק יהושע פרק ח אי', והגר ההולך בקרבם - כמו שכתיב בתורה בפרשת הקהל וגרך אשר בשעריך, ואמר ההולך שהיו מתגיירין מן האומות בכל מסעיהם מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים עכ"ל, ומסתימת דבריו נראה ג"כ דמיירי גבי גרי צדק.
ובתרגום המכונה יוב"ע כאן כתב וגיוריא דבקרויכון דיחמון איקר אורייתא, וקצת היה נ"ל מזה להוכיח דמיירי על גרי תושב דבלשון כעי"ז נזכר כבוד תורה כה"ג על גוים, עיין ברכות י"ז ב'.
וברמב"ן פרשת יתרו: וגרך אשר בשעריך - על דרך הפשט גר שער לעולם הוא גר תושב שבא לגור בשערי עירנו וקבל עליו שבע מצות בני נח, והוא הנקרא "גר אוכל נבלות" (ע"ז סד ב) שאמר בו הכתוב (דברים יד כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה.
ולכן לא היתה בו המצוה שיאמר "לא תעשה בו מלאכה האזרח והגר", אבל לנו יצוה שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים והבהמה, והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה, ועושה מלאכה לעצמו בשבת.
והכתוב שאמר (להלן כג יב) וינפש בן אמתך והגר, הוא גר צדק שנתיהד וחזר לתורתנו, שצוה אותו בשבת וכן בכל שאר המצות כאשר אמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם (במדבר טו טז), ולגר ולאזרח הארץ (שם ט יד).
אבל מצאנו לרבותינו (במכילתא כאן) שדרשו בהפך, אמרו כי וגרך אשר בשעריך על דרך הפשט הוא גר צדק, והוא חייב כמונו בשביתה, וינפש בן אמתך והגר (להלן כג יב) לרבות גר תושב הערל.
ורצונם שיהיה המוזהר תחלה הגר הנימול שחייב כמונו, והכתוב השני לרבות הערל.
ולפיכך הוקש לבהמה, שאמר (שם) למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, צוונו בשביתת כלם בשוה, שלא יעשו לנו, ויעשו כרצונם לעצמם, וכן יהיו העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים, וחייבים בכל דין השבת כמונו, כמו שאמר (דברים ה יד) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ע"כ.
ולכאורה לפי מאי דמסיק שכ"ה דרך הפשט בגר צדק, א"כ גם בענינינו כאן מיירי בזה, ותליא בהנידון שהזכרנו קודם.
אחר כתבי כ"ז ראיתי בס' הכתב והקבלה פרשת וילך שכתב, וז"ל, ולשון וגרך אשר בשעריך לא ידענא אי בגר צדק לחוד קרא משתעי, דומי' לגרך אשר בשעריך דעשרת הדברות דאוקמי' לי' (יבמות מ"ח ב') בגר צדק לחוד, או קרא דילן בגר תושב נמי דומי' דגרך אשר בשעריך דלא תעשוק דאמרי' (ב"מ קי"א) גרך זה גר צדק אשר בשעריך זה גר תושב (דביבמות דמוקמי' לי' בגר צדק לחוד הוא מקרא אחרינא דוהגר, ע"ש.
ובמכילתא פרשת יתרו פ"ז) ויתחייב הגר תושב במצות הקהל לשמוע ספר דברים שיבואו בו בעניני ע"א אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד בם בעונשים גדולים (כחיוב הגר תושב לדעת רש"י לשמור את השבת לפי שהמחלל שבת כאילו עובד ע"א) וכיון שאין במצות הקהל רק הזכרה ותוספות אזהרה על היסוד העיקרי שבשבע מצותיו, אין כאן תוספת עליו, ולמ"ש הרא"ש (בשיטה מקובצת שם בב"מ) דדרשה דגר צדק אינו רק אסמכתא בעלמא ולא דרשה גמורה, דגרך אשר בשעריך חדא מילתא היא ואין לעשות ממנו שתי דרשות, ע"ש.
א"כ קרא דילן רק בגר תושב משתעי דומי' דלגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, וחיוב דגר צדק לא צריך קרא דישראל גמור הוא לכל דבר עכ"ל.
עוד כתב שם, וגרך.
דעת שני גדולים, הרב בעל שאגת ארי' (בטורי אבן חגיגה ג' ד"ה כדי ליתן שכר) והרב בעל נודע ביהודה (בתשובה סי' צ"ד, והכפיל דבריו בצל"ח פסחים) הא דמחייב קרא את הגר במצות הקהל ע"כ מיירי בגר שנשא ישראלית שהיה לה קרקע והולידו בן, ומתה האם וירשה בנה ושוב מת הבן וירשו אביו הגר, כי כל מי שאין לו קרקע אינו חייב במצות הקהל, דכל הפטור מראי' פטור מהקהל דמילף ילפי מהדדי, וכל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל כדאמר רב אמי (פסחים ו') ומנין לו לגר קרקע בא"י, אי בשקנה הא קיימ"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולאו ארצך קרוי, כדאמרינן בספ"ד דגטין מ"ח, ואי בנשא בת ישראל יורשת וירשה, הא ירושת הבעל דרבנן, אלא ע"כ דדחיק קרא ומוקי אנפשי' בגר שנשא ישראלית ויש להם בן ומתה ואח"כ מת הבן וירשו אביו הגר, עיי' בדבריהם באורך.
ועפר אני תחת כפות רגלי הגדולים האלה, איך הסכימו דלמ"ד ק"פ לאו כקנין הגוף אינו קרוי ארצך, דנהי דלית לי' ללוקח זכות קנין ממשי בגוף הקרקע, עכ"פ אית לי' בי' זכות קנין רשותי, דהא חזינן דבזמן שהיובל נוהג, יש ללוקח קרקע רשות להקדישו ולמכרו, כמפורש בקרא ואם את שדה מקנתו יקדיש וגו', ועוד דע"כ צריכים אנו לומר גם לר"ל שמכר לו גוף הקרקע לפירותי', (דאל"כ מאי מכר לו דהא הוי דבר שלא בא לעולם) ואז יוכל הלוקח לעשות בקרקע כחפצו, ואין בעל הקרקע יכול לכנוס בו שלא ברשות הלוקח (עיי' רמב"ם פכ"ג ממכירה ה"ו ז' ובראב"ד ובמ"מ שם) ועוד אי תימא שאין ללוקח שום זכות בקרקע אמאי מחייבי' ר"ל בהבאת בכורים, הא כל מי שאין לו קרקע אינו מביא בכורים, שהלוקח פירות המחוברים לקרקע, והקרקע לא קנה, אינו מביא, לפי שאין לו קרקע (עיי' רמב"ם פ"ב מבכורים הי"ד) אלא וודאי אף על גב דלר"ל דס"ל ק"פ לאו כקנין הגוף דמי, אינו קורא לפי שאינו יכול לומר הבאתי ראשית פרי האדמה אשר נתת לי, כיון שאין לו קנין גמור בגוף הקרקע, מ"מ מחייבי' ר"ל להביא בכורים דעכ"פ יש ללוקח זכות כל דהו בקרקע עצמה למכרו ולהקדישה וכדומה.
וזכות קלוש כזה דאית לי' סגי להקרא ארצך דלענין חיוב הבאת בכורים סגי בקנין כל דהו, שהנותן לחברו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה ה"ז מביא בכורים, כברמב"ם שם הי"א, וכן מבואר בפני יהושע בגטין שם.
דר"ל דאמר מביא ואינו קורא, דנהי שאין לו קנין הגוף מ"מ כל הקרקע קנוי' לו לפירותיו עד היובל ומש"ה פשיטא לי' דמביא דקרינן בי' אשר תביא מארצך, אבל אינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתת לי ע"כ, ואף על גב דבהבאה נמי כתיב אשר תביא מארצך נראה מדגלי בקרא אחרינא סתמא ראשית בכורי אדמתך תביא מדמחייבינן לי' בקנין כל דהו דאית לי' בקרקע, ואדמתך קרינן בי', מעתה בין בראי' בין בהקהל סגי לי' בדאית לי' קרקע שקנה לפירותיו, דאית לי' בקרקע עכ"פ קנין נכסי' ורשותי ובזה נקרא שפיר אדמתך.
ואין צורך לדחוקי ולאוקמי קרא במילתא דלא שכיחא בשמתה האם וירשה הבן, ואח"כ מת הבן וירשו האב, עמ"ש בבהר כי מספר תבואות הוא מוכר לך, עכ"ל הס' הנזכר וברוך שהודיענו האמת.
וז"ל הצל"ח מסכת סוכה דף כח ע"ב, בקרא (דברים ל"א, י' - י"ב) כתיב ויצו משה וגו' בבוא כל ישראל וגו', הקהל את העם וגו' וגרך אשר בשעריך כו'.
וקשה לי למה הוצרך לפרט כאן את הגר, וכי איזה הוה אמינא לחלק בין גר לשאר ישראל, והלא גר ישראל הוא לכל מצות שבתורה.
ואפי' לפי מה שנדחק תוס' כאן, היינו היכא דכתיב בני ישראל יש מקום למעוטי גר שאף שהוא ישראל אינו מבני ישראל שהרי אבותיו היו נכרים, ובסוכה אף דכתיב בישראל, מכל מקום כתב אח"כ למען ידעו בני ישראל וגומר, אבל כאן דכתיב הקהל את העם, ומהי תיתי למעוטי גר, וכן בקרא המוקדם כתיב בבוא כל ישראל, וכן סיפא דקרא כתיב נגד ישראל, מהי תיתי למעוטי גר, וכבר כתב בתורה [במדבר ט"ו, ט"ז] תורה אחת וגו' יהיה לכם ולגר.
וחפשתי במפרשי התורה ולא מצאתי, רק זה מצאתי באבן עזרא שכתב שישמע ויתיהד, ע"ש.
וא"כ הוא מפרש גר זה היינו גר תושב שהוא גוי שקבל עליו שבע מצות, וכמו גר דכתיב בנבילה [דברים י"ד, כ"א] לגר אשר בשעריך תתננה.
ואני תמה שזו תורה חדשה להטיל מצות הקהל על גר תושב, ועוד שהוא אפי' טעות לגמרי, ולא משכחת שיהיה גר תושב שם בשעת קריאת המלך, שהרי קריאתו היה בעזרת נשים במפורש במסכת סוטה (דף מ"א ע"ב), והרי משנה מפורשת בפרק קמא דכלים [מ"ח].
החיל מקודש שאין נכרים נכנסים לשם וכו' עזרת נשים מקודשת ממנו וכו'.
ומסתמא גם גר תושב בכלל שהרי גוי הוא, ואף שזה מדרבנן, מכל מקום אם היה מצוה מפורש בתורה שיבא הגר תושב להקהל לא היו חכמים גוזרים עליו שלא יבוא לעזרת נשים, או שלא היו עושים הבימה בעזרת נשים רק בהר הבית.
ולכן אין דברי האבן עזרא נראים.
ונראה לי דאיצטריך כאן לכתוב גר, על פי מה שכתב בצל"ח פסחים (דף ח' ע"ב) במימרא דרבי אמי דמי שאין לו קרקע פטור מן הראיה, ע"ש.
ואף שכתב שם שגם גרים יש לו קרקע שירש מבנו מה שירש מאמו.
נראה לי על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשת פנחס [במדבר כ"ז, ט'] דלא כתיב בתורה ירושת האב שהוא פורעניות.
ואם כן יש לומר דק"ו הוא בפרשת הקהל שהוא זמן שמחה שיכתוב גר שירש את בנו, ולכן מן הסתם לא מיירי באופן זה, וקמ"ל דגר חייב אעפ"י שאין לו קרקע, ולר' אמי קמ"ל דקנין פירות כקנין הגוף, וק"ל ע"כ.
אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בס' דעה"ד חגיגה דף יג ע"א שהאריך בזה, ואביא עתה לשונו באריכות, וז"ל: בקובץ וילקט יוסף (שנה י"א קו' י"ז סי' קנ"ו ס"ק ג') כתב חכ"א: נא ונא לעיין בנקודה נפלאה אלי, בחגיגה י"ג אין מוסרין ד"ת לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב.
ובתוה"ק בפ' וילך מפורש הקהל העם האנשים וכו' וגרך אשר בשעריך, ופי' האבן עזרא אולי יתיהד, וקשה הלא אין מוסרים דבר תורה לעכו"ם? וביתר פליאה דרמב"ם ז"ל (פ"ג מה' חגיגה) השמיט דצריך להקהיל גרים? ונראה דכוונת הכתוב על גר תושב ולא על גרים גמורים דזה פשיטא דישראל הוא.
וצ"ע.
והנה בדברי האבן עזרא הנ"ל שכתב ד"גרך" לגבי "הקהל" איירי בגר תושב, והחיוב הוא בגלל - "אולי יתיהד" וקשה כהנ"ל.
הנה כדברי האבן עזרא מפורש במכילתא דרשב"י (פר' יתרו) דהפסוק בפר' הקהל קאי על גר תושב ע"ש.
וראה גם ברמב"ן (שמות כ, י) שכתב דעל דרך הפשט כל מקום שנאמר גרך אשר בשעריך הכוונה לגר תושב ע"ש.
וכ"כ בתוס' (ב"מ קי"א ב) כהרמב"ן ע"ש וכו'.
וראה גם בקו' אוצר הספרי להג"ר מנחם זמבא בענין קדושת החיל (ד' ס"ז ע"א) מש"כ בזה, ועוד בדבריו בספר חדושי הגרמ"ז (סי' נ"א) ע"ש וכו', וראה גם במהרי"ל דיסקין זצ"ל עה"ת (פר' וילך) שפלפל בענין זה על איזה גר קאי כאן ומסקנתו דקאי בגר צדק ע"ש, וכן הביא בשמו בהר צבי עה"ת (פר' וילך) ע"ש.
וראה עוד בספר מקראי קודש להגרצ"פ פרנק זצ"ל על סוכות (ח"ג סי' מ"ד) מש"כ באריכות בדברי הגאון מבריסק זצ"ל הנ"ל, ובהגהות הררי קודש שם הרבה חדשות ע"ש היטב.
וראה עוד בטעמא דקרא להגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א (בהוספות ד' י) שכתב להוכיח דהפסוק בפר' הקהל איירי בגר תושב ולא בגר צדק ע"ש.
ובשלמי שמחה (ח"ב סי' מ"ה) ע"ש היטב.
[וע"ש עוד בס' דעה"ד מ"ש ע"ז].
והנה אחר שראיתי שהאריכו בזה האחרונים מאוד, וממילא כל מה שכתבתי ולקטתי מדעתי היה כטיפה מן הים בזה, ועתה הנני רק מלקט והולך כעני בכרם, אמשוך ידי לע"ע עוד מזה.
מק"ט התשובה הוא: 117432 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117432