השלמה אחרי דברי הר"ן והמהרי"ל
ויש לציין דדעת הריטב"א (שהבאתי בתשובה הנ"ל) דהיכא דאי אפשר יוצא אפי' בפירות ובלבד שלא יתענה (והיינו אף דבר"ן ורשב"ץ ואולי גם במהרי"ל נזכר שיש עכ"פ חיוב סעודה מדרבנן מ"מ משמע בריטב"א דמעיקר הדין מקיים החיוב בסעודה כל דהוא של פירות היכא דא"א בסעודה גדולה, ועי' עוד שו"ע ובהגר"א סי' רצא סקט"ו), א"כ בחולה יש כאן עוד סמך שיוצא יד"ח כהריטב"א, ויש להוסיף דגם פלוגתת האחרונים אם יש חיוב פת בפורים (עי' מטה משה ומג"א ומשנ"ב ולענין אם חוזר בבהמ"ז), ויש להוסיף דלשון הראשונים (ע"ע בתשובה הנ"ל בשם השאילתות ושבלי הלקט) לעדן עצמו במיני עידונין וכמובן שאין בכלל עידונים אם מצטער מאכילתו.
השלמה לסוף התשובה הנ"ל
ואע"ג דלגבי תענית חלום החמירו הפוסקים שלא להתענות לגמרי ומ"מ לאכול רק בסוף היום ורק סעודה אחת (סי' תרצה במג"א ובמשנ"ב סק"ו), אבל מה שמבואר שאסרו לו להתענות, מ"מ שם מיירי ברוצה להתענות לגמרי שהוא אסור לכל הצדדים מעיקר דינא דדברי קבלה וכמבואר במגילה ה ע"ב דמשתה מלמד שאסור בתענית, משא"כ בניד"ד שאינו מתענה אבל גם לא מרבה בסעודה שהוא היתר לחלק מהדעות וגם הפוסקים שהזכירו שיש דין סעודה יתרה מדרבנן הרי הוא תקנה דרבנן בלבד, ואינו ברור שנאמר בו שיעור לדעת אותם הראשונים, וממילא בלאו הכי אפשר שמשתנה דינו לפי הענין (דדין פת אינו ברור דהר"ן מודה לזה) ולחולה יש לומר דאין השיעור בפת עכ"פ להראשונים שהזכירו סעודה יתרה ולא הזכירו פת, וגם להאחרונים שהזכירו פת יש לומר דמ"מ לא תקנו חכמים אלא באופן המועיל לשמחת פורים ולא יותר וסברא היא דלא תקנו להצטער בפורים אלא רק אכילה לשמחה, כמו שבשבת הכרעת הפוסקים כך היא לענין עונג.
וגם אם המתענה על חלום צריך לאכול סעודה שלמה משום שאחר שבלאו הכי צריך לאכול אין לו צער באכילת סעודה, דהרי מאחר שמחוייב לאכול בסוף היום אינו מרויח אם יאכל רק סעודה קטנה, וגם אם יש לו צד צער מחמת פחדיה אבל יש לו הנאה, אבל חולה אדרבה בטעימה קצת בד"כ אין לו צער ואין לו בחירה אם לאכול או לא, משא"כ ריבוי סעודה יש לו צער ואין לו כ"כ צד הנאה בזה.
ויש להזכיר גם דברי הרמ"א ביו"ד סי' קנה ס"ג שכתב י"א דכל איסורי הנאה מדרבנן מותר להתרפאות בהן אפילו חולה שאין בו סכנה ומ"מ כתב שם דאין מתירין שום דבר איסור לחולה אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור אף על פי שצריך לשהות קצת קודם שימצא ההיתר, מאחר שאין סכנה בדבר ע"כ, ואמנם שם מיירי לענין רפואה אבל אם האכילה מזקת לחולה לא עדיף מניעת האכילה מרפואה.
ועי' בתשובה שהארכתי בענין אכילה אחר אפיקומן לחולה, והבאתי שם דבישועות יעקב ס"ס שט נקט דבאיסור מוקצה שאינו איסור בעצם אלא מחמת יומא אין איסור בחולה שאין בו סכנה, וכן כתב בתהלה לדוד סי' שכח סקכ"ה, וכן נראה דעת החזו"א או"ח סי' מד סק"ה, ולכאורה זו גם מסקנת הרעק"א בשו"ת סי' ה' לפי מה שהובא בפת"ש על הרמ"א שם, ועי' שו"ת פרי יצחק ח"א סי' יד ד"ה אכן ע"כ מהתשובה שם ועי' שם מה שהבאתי עוד דעות, אבל עכ"פ לכאורה בניד"ד בודאי יש להקל דכ"ש דלהריטב"א ואולי לעוד פוסקים אין שיעור כלל לאכילה דפורים היכא דאי אפשר.
ויש להוסיף עוד בכל הנ"ל דמה שכתבתי בתשובה דלעיל דאיסור תענית במקצת יום לא נראה דהוא מכלל איסורא מדברי קבלה עכ"פ להר"ן כן יש ללמוד מהחשבון לענין תענית חלום גופא דבתענית בחלק מהיום לא עבר איסורא דאל"כ היה אסור להתענות בחלק מהיום ג"כ כיון דאיסורא מדברי קבלה לא שרינן ליה וק"ל.
מק"ט התשובה הוא: 125455 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125455