לכאורה מברך דאין לך נהנה מעוה”ז גדול מזה וכל מה שא”צ ברכה הוא רק באין נהנה מעצם פעולת השתיה.
ויתכן גם לדייק כן מל’ הגמ’ בברכות מה ע”א לצמאו מאי א”ר אידי בר אבין לאפוקי למאן דחנקיה אומצא, ומשמע דפטרו רק באופן כזה שבאמת אין לו הנאה מן המים והוצרך לשתותו בעל כרחו ושלא בטובתו.
ונראה שדיוק זה נכון לדינא דהרי התוס’ שם ד”ה דחנקיה ג”כ דייקו מעין זה שכתבו ודוקא מים שאין לו הנאה וכו’ והנאה דחנקיה אומצא לא חשיב הנאה אבל שאר משקים שלעולם הגוף נהנה מהן בכל ענין מברך ע”כ וכן נפסק לדינא, וה”ה כאן שיש הנאה לגוף.
ויתכן דבאמת הגדרה של חנקתיה אומצא אי”ז הגדרה של שתיה אלא כלשון ספר הבתים הל’ ברכות שער ז’ סי”ח שאינו שותה לצמאו אלא לדחות מה שבגרונו ושאם יש לו הנאה בשתיה זו כגון בשאר משקין לו עכ”ד בקיצור, וכעי”ז בנמוק”י בברכות שם חתיכה קטנה של בשר או מאכל וכיוצא בזה שקולטו בית הבליעה ושותה מים להורידו וזה אינו נהנה ממנו דאינו שותה לצמאו ע”כ, וכשאינו עושה פעולה למטרת שתיה אלא לפעולה פיזית בגוף של עצמו, ואמנם במשנ”ב סי’ רד הרחיב ענין זה גם לשותה לרפואה, אבל באופן שעושה פעולת שתיה להנאה לא, וה”ה לענייננו שעושה פעולה של שתיה והנאה.
בענין סודה יש להוסיף עוד דהנה בשעה”צ סי’ רד סקל”ד כתב החילוק בין מים לשאר משקין דבמים אם אינו צמא אין לו הנאה מהם כלל משא”כ שאר משקין דאמרי’ בהו דכל דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי בברכות לו ע”א, וממילא כל שמרגיש הנאה מהמים צריך ברכה דמסתמא הוא צמא קצת עכ”ד והוסיף במשנ”ב שם דאם לא היה צמא כלל לא היה החיך נהנ ממנו עכ”ד, והשתא הסודה אינו דומה למים דהרי בסודה יש הנאה גם כשאינו צמא ודמי לשאר משקין ומה בכך שההנאה היא הנאת גרונו מהמרקם של הדבר ולא מטעם החיך, ואפי’ אם תמצי לומר שהוא כמים ממש א”כ הא כבר כתב המשנ”ב דבמים אם נהנה בחכו ע”כ שהוא צמא קצת, היוצא דממ”נ לא שייך לפטור מברכה כל שיש לו הנאה ממעשה השתיה.
והיה מקום לטעון דכאן ההנאה מהאויר שבסודה ולא מהמים שבסודה אולם אינו נכון דההנאה היא במה שמלחלח גרונו במים במרקם כזה והאויר אין בו ממש.
ומ”מ לא חשיב הגז כדבר שיש בו ממש אע”פ ששותה את הגז, ויש להוסיף דלו יצוייר שהיה כאן סודה שהמים של ראובן והגז מבלון של שמעון הרי היה אפשר להוציאו בשבת ויו”ט מחוץ לתחום של שמעון דהגז שהוא נעשה כאויר בעלמא לא גרע משלהבת [ביצה לט ע”א ושו”ע או”ח סי’ צז סי”ג ובמשנ”ב סקל”א] שאין בו ממש כלל, וגם אין ברכה על גז, ולכן לא שייך כאן לומר שמברכים על תערובת שיש בסודה, אלא הברכה על מה שיש הנאת אכילה שהיא הנאת גרונו ממים אלו בצורתם השתא מהצורה שהם קבלו על ידי הגז המעורב בהם.
ושו”ר לידידי הרה”ג מתתיהו גבאי בספרו בית מתתיהו ח”ד סי’ מ שהביא ליקוט נפלא בזה מעשרות ספרים ומ”מ בנידון אם מברכים על סודה בשותה שלא לצמאו, דיש מרבוותא שהביא שבירכו ויש שלא בירכו או שהסתפקו בזה, ואחר שראיתי דבריו הנחתי ידי מלחפש בספרים בענין זה ולא ראיתי עוד צורך לכפול הדברים שכבר הובאו שם באר היטב.
ואמנם לא עיינתי במקורותיו בפנים אבל מכל מקום לענ”ד יש ליישב עכ”פ חלק מהמראי מקומות בזה דיש אופן ששותה סודה שלא לצמאו כעין מים ששותה שלא לצמאו כגון דחנקתיה אומצא ואינו מרגיש הנאה מהבועות ובזה אין טעם מספיק לחייב ברכה על סודה יותר ממים (וגם כידוע שרבים אין להם הנאה כלל ממבנה הסודה והגז שבו), אבל באופן ששותה הסודה מחמת תאוה גם שאינו מתאוה מחמת צמאון אלא מחמת הנאת גרונו שנהנה ממבנה הסודה הקיים וה”ה כששותה מכל סיבה אחרת אבל מרגיש גם הנאת שתיה סגי בזה (כמבואר במשנ”ב סי’ רד סקמ”ב דאם שותה מים גם לרפואה וגם לצמאו מברך ושכן מוכח בירושלמי פ”ו דברכות).
מק"ט התשובה הוא: 129440 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/129440
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.