בס”ד
האם מותר להפסיק בקריאת שמע שעל המיטה או ק”ש עם תפילין של ר”ת ואח”כ יתחיל שוב מהתחלה.
בברכה
אברהם יהודה קליין
***
תשובה
בע”ה ט’ אדר ע”ז
למע”כ שליט”א
שלום רב וכט”ס
כתב בביאור הלכה סימן ס”ו, כתב בחידושי רע”א מי שמניח תפילין דר”ת וקורא ק”ש בלי ברכות לא יפסיק בחנם אבל שואלים מפני הכבוד אפילו באמצע הפרק [פנים מאירות ח”א סי’ ס”ז] ועיינתי שם ומוכח מראייתו שהביא שם ע”ז מהלל בימים שאין גומרין אותה דמיירי דוקא בק”ש שקרא פעם שניה כמו שנוהגין לקרות בתפילין דר”ת דאינו יוצא בה מ”ע של ק”ש ורק קורא אותה כדי לקרות שמע בתפילין אבל אם אחד קורא ק”ש אפילו בלי ברכות לצאת בה ידי קריאה כי ירא שיעבור הזמן אסור להפסיק באמצע הפרק מדינא כמו בשאר ק”ש עכ”ל.
וז”ל שו”ת פנים מאירות ח”א סימן סז [שהביא המ”ב], נשאלתי מי שמניח תפילין של ר”ת וקור’ ק”ש אח”כ בלא ברכות שלפני’ ולאחרי’ אם אין רשאי להפסיק באמצע הפרק אלא מפני היראה ובין הפרקי’ מפני הכבוד או אם מותר להפסיק בכל מילי.
והשבתי דדבר זה תלוי במחלוקו’ הרי”ף והרמב”ם ור”ת דפליגי בימים שאין גומרין את הלל אם לברך או לא דהביא רבינו יונה ראיה לדע’ דסברי דמברכין עליו מדאמרינן ימים שאין היחיד גומר את הלל אפילו באמצע פרק פוסק מפני הירא’ ומפני הכבוד ולא לשיח’ אחרת משמע שהיחיד מברך עליו דאם איתא שאינו אלא קריאה בעלמא למה לא יפסיק לכל דבר ולדעת דסברי דאינו מברך צריכין אנו לומר הא דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא לא מפני שמברך עליו אלא אף על פי שלא בירך עליו כיון שהתחי’ בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה עכ”ל א”כ לדעת זו אין לו להפסיק בשיחה בעלמא ועכ”פ הי’ מותר לשאול מפני הכבוד ולדעת ר”ת דסבר דמברכין אהלל ש”מ דסבירא לי’ דאי לא היו מברכין היה מותר להפסיק אפילו בשיחה בעלמא מ”מ ואף דאנן נהיגין כר”ת כאן ראוי להחמיר שלא להפסיק בשיחה בטילה אבל מותר להפסיק אפילו מפני הכבוד עכ”ל.
אמנם בשערי תשובה סימן לד כתב וז”ל, וע’ בפנים מאירות חלק א’ סי’ ס”ז שהמניח תפילין של ר”ת בלא ברכה וקורא בהם ק”ש רשאי להפסיק באמצע הפרק מפני הכבוד ומ”מ לא ישיח שיחה בטילה ע”ש ונראה להחמיר להפסיק אף מפני הכבוד ועיין לקמן סי’ ס”ו, ונראה דלכתחלה אין להפסיק בשהיות ג”כ ועיין סי’ ס”ה עכ”ל.
ודברי השע”ת שמחמיר בזה יותר מהפנים מאירות הם דלא כשאר הפוסקים.
וראיתי בספר פסקי תשובות סימן סו שהזכיר בפשיטות בשם הנך פוסקים גם ק”ש שעל המיטה, וחפשתי בכולם ולא מצאתי זכר לזה, ואם סבירא ליה בפשיטות לדמות ביניהם, עדיין יש לדחות זה, דהרי כל תפילין דר”ת הם דלא כהלכתא, ומצד ההלכה הרי כבר קרא ק”ש עם תפילין, ורק משום מדת חסידות יכול להדר ולהניח תפילין דר”ת, ויוכל לקרוא ק”ש ג”כ, אף דמוכח מהמ”ב לכאורה דס”ל שאם קרא ק”ש בלא תפילין לא יועיל מה שיקרא אח”כ, [שכתב שאם לא נזדמנו לא תפילין בשעת ק”ש ונזדמנו לו אח”כ, שיקרא ק”ש או מזמור אחר], ובאמרי נועם להגר”א תלה זה במחלוקת אמוראים בגמ’ דברכות, מ”מ להדעות שיש תיקון בקריאה זו הוא תיקון רק לחומרא דהרי קי”ל דלא כר”ת בתפילין וכנ”ל.
ואינו דומה כלל לק”ש שעל המיטה שהוא לכו”ע, וגם אם אינו חיוב גמור מדברי סופרים מ”מ הוא מבואר בכל הפוסקים וכבר קבלו עליהם כל ישראל, ואיני מבין מ”ט נקט בספר הנ”ל בפשיטות שאין חילוק ביניהם.
וע”ע פסקי תשובה סי’ קנ”ח, ובאפיקי מגינים ביאורים סי’ ס”ו סק”א.
[אחר זמן רב שאנכי מעיין במה שכתבתי, חשבתי להוסיף עוד לדון בזה לדעת הרא”ה שיש שייכות של ק”ש בפעם השניה עכ”פ מדרבנן בזמן שאינו דאורייתא, ושמעתי ממו”ר הגרמ”מ קארפ שאמר לו הגר”מ שטרנבוך שאם מכוון בק”ש בפעם השניה מדאורייתא יש בזה בל תוסיף, ואילו מו”ר שליט”א מצדד שאינו בל תוסיף אלא יכול לקיים ב’ פעמים כפשטות מה שיוכל לצאת מדברי התוס’ דר”ה, ונראה דלפי מה שציינו הביהגר”א והמשנ”ב בדברי השו”ע [או”ח סי’ ס’ ס”ב] שכתב, קרא ק”ש בלא ברכה יצא י”ח ק”ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק”ש.
ונ”ל שטוב לחזור ולקרות ק”ש עם הברכות.
וציינו לדברי הירוש’ למה חוזרין וקוראין בבהכנ”ס, לפ”ז לא סבירא להו שיהיה שייך לצאת ב’ פעמים, ועכ”פ מיהת מי שסובר ששייך ב’ פעמים אם מכוין לק”ש לענין הפסק יהיה חמור טפי מהחולקים].
***
מק"ט התשובה הוא: 118964 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/118964
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.