במהריק"ש בערך לחם יו"ד סי' רמג ס"ט שבח הוא לת"ח שיהיו קשין כברזל, ולמד כן מסתמא מדאמרי' הקשה אדם קשה כברזל וכו' וצ"ע דשם מיירי בסברא כדאמרי' כל הרואה בבהמ"ד כאילו עוקר וכו', ואדרבה אמרי' לעולם יהא אדם רך ככקנה ואל יהא קשה כארז, ואמרי' בפ"ב דשבת ענותנותו של הלל וכו', וכתיב דברי חכמים בנחת נשמעים, ואמרי' בפ"ק דתענית דף ד אפ"ה מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, ואי משום דרפ"ב דיומא כג ע"א דנקימה ונטירה הא אמרי' התם דנקיט ליה בליביה בלבד, ובשו"ע כאן גופא קאמר אע"פ שיש רשות לחכם לנדות לכבודו אינו שבח לת"ח שינהיג עצמו בדבר זה בד"א שחרפוהו בסתר וכו', וצ"ל דכוונת המהריק"ש להיות קשה כברזל רק בדברים שמדינא צריך לשמור על כבודו שלא ימחול כגון באופן המבואר בשו"ע כאן.
*
שו"ע יו"ד סי' רמג ס"ח החכם עצמו מנדה לכבודו לע"ה שהפקיר כנגדו, ומשמע דוקא לע"ה אבל לא לת"ח ועכ"פ לא לת"ח כמותו, וזה כמו שמבואר בבהגר"א בהל' אבלות (והזכרתי בכ"מ) דת"ח הגדול אין מחוייב בכבוד הת"ח הקטן ממנו, וכן בט"ז סי' רמד סק"ה כתב הרואה חכם פירוש שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו כמ"ש הרמ"א בסעי' א עכ"ל.
*
יו"ד סי' רמד סי"ד ראה את הנשיא וכו' וכולם שמחלו על כבודם כבודם מחול, ודיני מלך לא הובאו והטעם משום שאין מלך האידנא, אבל נשיא משמע דשייך למנות גם האידנא אע"ג דאין נשיא עכשיו בפועל כמ"ש הש"ך סקי"א בשם הסמ"ק סי' נב, אולם יש אחרונים שנקטו דלא שייך למנות נשיא האידנא, וגם דיני סמוכים הביא השו"ע בכמ"ק ויש שנקטו דלא שייך לחדש הסמיכה האידנא.
*
יו"ד ריש סי' רנ נתבאר דאפי' סוס לרכב עליו וכו', ואפשר דאינו סתירה לדינא דמי שיש לו מאתים זוז, דמי שיש לו מאתים זוז אין נזקקין לו כלל, ורק אם נעשה עני אז נותנין לו כפי רגילותו, והטעם דדין זה של סוס לרכב וכו' הוא רק במי שהוא עני ומצטער על מה שהוא עני אבל כשהוא עשיר יודע שלפעמים אינו עשיר כ"כ ואינו מצטער אם אין לו כל מה שרגיל.
וכן לקמן ריש סי' רנג גבי כלי תשמישי מבואר דיש אופנים שמחייבין למכור כלי תשמישו כדי שיהיו לו מאתים זוז ואינו נוטל צדקה ולא אמרי' דלא גרע מעבד לרוץ לפניו וכו' שמקבל מן הצדקה, דהתם מיירי שכבר ירד לעניותו.
וכעי"ז אמרי' בעני שאין לו מאתים זוז שאם נותנין לו אפי' אלף זוז יטול אע"פ שאם היו לו אלף זוז לא היה יכול ליטול כלל.
ומאידך יש מקום לומר דמאתים זוז היינו לסתם בנ"א וכל אחד נמדד אם הוא עני אם אין לו צורך סיפוקו וצל"ע.
ויתכן להביא ראיה לזה מדברי הרשב"א שהביא מקור לדין הנזכר בשו"ע סי' רנג ס"ב דמאתים זוז היה רק בזמנם אבל בזמנינו הכל לפי פרנסתו, וכתב שם בבהגר"א סק"ו בליקוט דברשב"א ח"א סי' תתעב הביא מקור לזה מכתובות סז ע"ב עייפיהו ושדר ד' מאה וכו' ומזה למד הרשב"א דהכל כפי פרנסתו, ומשמע שלמד דין נתינה שהוא כפי פרנסתו לדין ר' זוז שהוא כפי פרנסתו, וצ"ע.
*
יו"ד סי' רנו ס"א ממי שמתנדב לפי שעה וכו' וזהו הנקרא תמחוי, וצ"ע דלהלן ס"ג כתב השו"ע אינו נגבה אלא בשלשה לפי שאינו דבר קצוב וצריכים לעיין על כאו"א כמה ראוי שיתן, ודוחק לומר דראוי היינו בנדבה.
*
יו"ד סי' רנו ס"ב בתעניות מחלקים צדקה לעניים וכל תענית שאכלו העם ולא ולא חלקו וכו', משמע דדין זה נוהג גם האידנא, אולם הש"ך סק"ד הביא לשון רש"י סנהדרין לה ע"א רגילין היו וכו', ומשמע דלא היו רגילים בזמן רש"י ומסתמא גם לא בזמן הש"ך, וגם בזמנינו אין רגילין בו, והיה מקום לומר דדין זה שהרי אלו כשופכי דמים נאמר רק בזמן שרגילים, דהרי הטעם לזה הוא משום שעיניהם של עניים נשואות כדפרש"י הובא בש"ך, אבל בשו"ע כתב בתעניות מחלקים מזונות לעניים, משמע דכך יש לעשות ולא תליא במנהג, וצ"ל דזה פשיטא שבמקום שאין רגילין ליתן ולא נתנו אינם כשופכי דמים כדמוכח מפרש"י כנ"ל, רק דלכתחילה צריך להניג ליתן גם אם לא נהגו, ואם לא הנהיגו כן חשיב כלא קיימו כמצוותה כדאמרי' אגרא דתעניתא צדקתא בברכות ו ע"ב וכדכתיב הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשי וגו' (ישעיהו נח, ו), ועי' במשנ"ב סי' קכט סק"ו ושם ג"כ הזכיר ללמוד מזה לענין צדקה אחרת שעיניהם של העניים נשואות לזה.
*
יו"ד סי' רחצ ס"א בסופו, ומותר עם הצמר ועם הפשתן, נראה דפשתן גוזמא הוא, דהרי החשש לא היה בפשתן אלא בצמר בלבד, וכעי"ז מצינו בביצה ד ע"א ביצה תאכל היא ואמה ואפרוח בקליפתו, ואמרי' התם דגוזמא הוא.
*
הערה בהלכות עבדים והשלמה לתשובה על חיוב ממון או תפיסה בספק טמון
ביו"ד ס"ס רסז סעי' פ כתב הרמ"א די"א בספק אם יצא לחירות מהני תפיסה ולא הביא להדיא דעה חולקת, וצ"ע דהרי הרמ"א בכל דוכתי פסק דלא מהני תפיסה בספק ממון, ובבהגר"א כתב דדעה הראשונה היא הדעה החולקת, אבל גם מבואר בדבריו שהש"ך לא למד כן ברמ"א, ואמנם בגמ' מצינו שפירשו המשניות בדרך זה דתנא ראשון חולק, אבל אפשר דהרמ"א צריך לפרש דבריו יותר, דהרי כתב המשנ"ב בשם הפוסקים דבשו"ע הלשון יש מי שאומר מלמד בד"כ דאין חולק ואמנם בש"ך במקו"א נראה שלא למד כן וצ"ל שאינו כלל גמור, וגם יש מקום לחלק בין י"א ליש מי שאומר, ועכ"פ הלשון יש אומרים ברמ"א בודאי מצוי שבא לומר דבר שאינו מוסכם לכו"ע, בפרט אם דעה הראשונה נזכרה בכלל ודעה שניה הוציאה פרט מן הכלל, מ"מ בדעה הראשונה לא הזכיר דבר כנגד דין התפיסה להדיא, ועכ"פ היה להזכיר להדיא הדעה העיקרית להלכה דבמקומות אחרים הרמ"א מפרש להדיא שהלכה כמותם, וכאן אפי' לא הזכיר דעתם להדיא, ועי' עוד בבהגר"א כאן שהקשה על הש"ך עוד קושיא דהנה הש"ך כאן כתב דיש אומרים דמהני תפיסה נקט בלשון יש אומרים משום דדעת הראב"ד פ"ח מהל' עבדים ה"ד דאין תפיסה מועלת אלא במי שחסרו ממון, והקשה הגר"א דהרי בלאו הכי יש הדעה שפסק הרמ"א בכמה דוכתי דאין תפיסה מועלת בספק ממון, ור"ל דלמה הוצרך הש"ך להביא סברא זו, לבאר שיטת החולקים על היש אומרים, מאחר דבלאו עיקר דעת הרמ"א דלא כהנך יש אומרים.
ולתרץ דברי הש"ך וזה יתרץ גם הקושי' הראשונה דלעיל, יש לומר דהש"ך לשיטתו דסבר (כמו שהבאתי בפנים התשובה על ספק טמון) דבדבר שעיקר הדין לחייב ויש ספק טעם לפטור מהני תפיסה גם לדעת הרמ"א, ולכך כאן לא שייך לנידון של ספק תפיסה בעלמא דאע"ג דשם לא מהני תפיסה הכא תפס הרמ"א לעיקר דמהני ולהכי לא הביא דעה החולקת להדיא, והחולק סובר הש"ך שהוא רק הראב"ד דסובר דתפיסה בספק במקום קנסא הוא גרוע ויש לבאר כיון דבלאו הכי קנסא ניתן האידנא לגבות רק בתפיסה כמו שהביא הש"ך לעיל בסימן זה.
אבל הגר"א אפשר דגם אם מודה לעיקר הדין שתפיסה במקום שיש חיוב ודאי וספק פטור מהני מ"מ סבר דאין כאן חיוב ודאי כיון די"ל שעיקר הקנסא לא נתקנה באופנים אלו, ואפשר דזה גם מה שסובר הש"ך בדעת הראב"ד.
*
בטעם הגר"א שלא הניח תפילין דרבינו תם
בכתר ראש והוראות והנהגות הובא בשם הגר"א שאמר להגר"ח מולוזין לענין תפילין דר"ת דאם היינו חוששין לזה היה צריך להניח הרבה תפילין (ויש גירסאות בכמות התפילין שצריך להניח ומסתמא שאפשר לחשב עוד דעות שלא נזכרו שם) והנה מלבד מה דהגר"א לא סבר כר"ת (עי' במעש"ר השלם מה שהובא שם בשמו על תשובות וכו') מלבד זה נראה עוד ענין, דהנה בבהגר"א סי' ב מוכח דגם דעה שאינה עיקר יר"ש חושש לה והרחבתי בביאור הראיה מדבריו במקו"א, והוא ע"ש הכתוב כי ירא אלהים יצא את כולם, אבל הבאתי במקומו כמה ראיות מדברי הפוסקים דיר"ש חושש רק לספק ולא לס"ס ולכן כאן כיון דיש בזה כמה ספקי ספקות כמבואר שם לכך סבר הגר"א דאין יר"ש צריך לחשוש לר"ת אלא לנהוג כמה שנפסק להלכה, ומ"מ כאן יותר משאר ס"ס דכאן גם ר"ל דהוא מקום דלא אפשר לחשוש לכל הדעות.
והחולקים ס"ל דר"ת נפסק שהוא חומרא ואילו דעות אחרות כגון השימו"ר לא נפסק שהוא חומרא דיחידאה הוא הלכך אין להקשות מזה.
המנדה עצמו לכפרה על נידוי ת"ח האם יש לזה תיקון אחר כך
בנדרים ז ע"ב דמר זוטרא חסידא כי מחייב בר בי רב שמתא משמית נפשיה ברישא והדר משמת בר בי רב וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה ע"כ, ומשמע דעל ידי ההתרה אין בזה פסידא כ"כ ממה שהיה מנודה בינתיים, וצ"ע דדעת שמואל במו"ק יז ע"א דנידוי מהניא ביה כי טיחיא בתנורא, והיינו שאינו נפרד ממנו עי"ש בפרש"י, וזה מוכח דס"ל שאין הנידוי יוצא דהרי קאמר בגמ' שם דמאן דאמר שהנידוי יוצא פליג עליה, ממילא למה ישמית עצמו ויזיק לעצמו נזק שלא יוכל להמלט ממנו, והיה מקום לומר דמחוייב לנדות עצמו כיון שמנדה ת"ח ואינו יכול לפטור הת"ח מנידוי ג"כ, עי"ש בתוס', אבל הוא דוחק עצום שיהיה מחוייב לגרום לעצמו נזק שאין לו תיקון אח"כ, ואדרבה משמע בתוס' דזה לתועלת לו לכפרה על מה שמנדה ת"ח, ובערך לחם יו"ד סי' שלד סמ"ב פסק ע"פ דברי התוס' בנדרים שם דיש לנדות עצמו קודם לכן כדברי הגמ' שם, לכך צ"ל דלא קי"ל כשמואל במו"ק שם אלא כמאן דפליג עליה דכשהיא יוצאת יוצאת מרמ"ח איברים, או י"ל דנידוי זה אינו נידוי גמור אלא סימנא בעלמא לכבוד החכם דלא מצינו איסור שיהיה מותר לעשותו ולהתחייב עליו נידוי כדאמרי' בפ"ג דסנהדרין סברו כפרה עבדו לן רבנן ומפורש שזה טעות בנידוי גמור לומר כן.
אם יש הידור בזמנינו באבנט בתפילה
בקריינא דאגרתא ח"ב סי' פא מצדד בתוך דבריו שאבנט בתפילה האידנא אין בו דרך כבוד, אבל הוא עצמו נהג בזה, וכמובן גם מתוך הדברים שם שאין כוונתו שאין בו שום מעליותא, וזה אינו נסתר מהסברא שכתב שם שאין בזה דרך כבוד עכשיו (גם אם נימא שכתב כן להלכה וכ"ש אם סברא זו נאמרה רק לחלק מהפוסקים עי"ש), דהרי עיקר לבישת האבנט מדינא משמע דהוא מפני קדושה ולא רק משום כבוד ועי' או"ח סי' צא ס"ב ובמשנ"ב שם סק"ד וסק"ה, אלא רק ר"ל שיש בזה טעם מספיק לא לשנות המנהג למי שאינו נוהג ללבוש דאין בזה צורך כ"כ כמש"כ, אבל לא לשנות המנהג להיפך דגם בזה יש טעם וכמשנ"ת ולכך הוא עצמו לא שינה מנהגו, ואדרבה משמע שם בכמה לשונות שיש בזה חומרא ואף חשש נדר וחומרי מקום שהלך לשם וכו' עי"ש והמעיין בדבריו יראה שלזה כוונתו ומטרת מה שכ' שם הסברא הנ"ל הוא בעיקר ליישב המקומות שלא נהגו בזה, וממילא יש להעיר על קצת מחברים שהזכירו בשמו דהאידנא א"צ מחמת שאינו דרך כבוד.
בדעת הט"ז על החזרת פנים אם מהני בק"ש
משה"ק כת"ר על דברי הט"ז ביו"ד סי' ר סק"ג שהזכיר בסתמא דהחזרת פנים מהני במקרה רגיל שיש ערוה כנגדו ואילו באו"ח סי' עה דעת הט"ז דאין מועיל החזרת פנים, תשובה יעוי' בדברי הט"ז באו"ח שם שביאר ב' מקומות שנזכר חזרת פנים לענין חזרת גופו וממילא אפשר לפרש גם מה שהזכיר ביו"ד שם חזרת פנים דהכונה חזרת גופו דהט"ז שסתם לשונו אזיל לשיטתו דחזרת פנים שייך שתהיה הכונה לחזרת גופו.
*
בטעם מה שמותר לומר הלל בדילוג בשביעי של פסח
בפוסקים נזכר בטעם שא"א הלל בשביעי של פסח דמעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה כדאמרי' בפ"ק דמגילה דף יא ע"ב לגבי מלאכה"ש, והעירו א"כ גם ממנהגא אין לומר בדילוג, והנראה בזה דזה פשיטא שיש להודות על קריעת ים סוף דע"ז תקנו שירת הים, וכדאי' במכילתא דשירה ומה עלינו לעשות לשבח וכו', רק דהלל השלם בתורת חובה שיש בו קביעות לשבח אין אומרים, דדבר שהוא קבוע אין קובעין על מיתת רשעים, ומצינו כיו"ב בשבת קיח ע"ב הקורא הלל בכל יום הר"ז מחרף ומגדף ומבואר בגמ' בסוגי' דהלל שכשאומרים בדילוג לא אפסקינהו והטעם דניכר שאין אומרים בתורת חובה, ויתכן לומר עוד בניד"ד שגדר חובה הו"ל כשש וגדר רשות הו"ל כאחרים משיש דחובה הוא הורמנא דמלכא, אבל רשות אינו בכלל זה, ואמרי' במגילה שם הוא אינו שש אבל אחרים משיש והיינו שלא בתורת ציווי אלא גורם להם לשוש.
*
(קטע דלהלן שייך לתשובה השייכת לזה)
שו"ע יו"ד סי' רמד ס"ג, אסור להעצים עיניו ממנו קודם שיגיע לד' אמותיו כדי שלא יצטרך לקום מפניו כשיגיע לתוך ד' אמותיו, משמע בפשוטו מהלשון שבאופן שיגיע לתוך ד' אמותיו ולא יראהו באמת יהיה פטור, ולרווחא דמילתא יש לומר דגם לא ישמע קולו שעובר, עי' ברמ"א להלן סי' רפב ס"ב לענין ס"ת, ועי' מה שכתבתי על הרמ"א שם, ומ"מ יש איסור לעצום עיניו מראש, ומשמע דאם בלא לעצום עיניו לא ראהו ולא שמעהו לא נתחייב בקימה מדינא ולא מיפטר רק מטעם א'נ'ו'ס, והיינו משום שאינו בכלל כיבוד המחוייב לקום לחכם שאינו יודע ממנו, ובניד"ד אולי יש להגביל אופן הפוטר מקימה מעיקר דינא (נלבד האיסור לעצום עיניו) רק כשאינו יודע ממש זמן שעובר החכם בד' אמותיו, ובתשובה אחרת הבאתי דעות האחרונים בגדרי האסור והמותר בכל זה.
מק"ט התשובה הוא: 127048 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/127048
[jetpack-related-posts] התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.