יו"ד בסי' יח סעי' ה' בדינא דמסוכסכת כתב השו"ע דאם כולה מסוכסכת פסולה ולא הוכשר בדיעבד אלא בסכסוך אחד, אבל בהרבה סכסוכים חיישי' שמא השיב ידו מעט ולא הרגיש, וצל"ע הרי גם בסכסוך אחד אם השיב ידו מעט פסולה, ודוחק לחלק בשיעור השבה, דהא מסתמא השבה כל שהוא אפי' כחוט השערה פוסלת אפי' בסכסוך אחד, ויש לומר דבסכסוך אחד רק אם השיב ידו בזמן שהיה הסכסוך על צואר הבהמה ונוגע בה פסולה אבל כשהסכסוך לכאן ולכאן א"צ להזהר משא"כ בניד"ד שצריך להזהר בכל רגע וזה קשה מידי וחיישי' שלא יצליח.
במגילה ב ע"ב ולאו ישראל נינהו (בתמיה) ועוד מהודו ועד כוש כתיב, ק"ק דהרי גם מהודו ועד כוש לא קבלו מצוות פורים על עצמם אלא בני ישראל דהרי גוים לא קבלו כלל, וא"כ מהו החילוק בין ב' הקושיות, וצ"ל דחדא ועוד קאמר, חדא דהרי ישראל נינהו, ועוד דהא גם בלא סברא זו הרי כך מפורש דקבלו עליהם כל המקומות מהודו ועד כוש כדפרש"י, וקושי' שניה צריכה עדיין לקושי' ראשונה דישראל נינהו אלא הוא כעין לא זו אף זו בדרך קושי'.
אי נמי בקושיא הראשונה ר"ל דמה שהם ישראל היה להם לקבל על עצמם מחמת שמחתם שאף הם היו באותו הנס (עי' לקמן ד ע"א), א"נ גם בלא זה משום שנטפלים לרוב ישראל שקבלו על עצמם מחמת הצלתם, דבתקנת ציבור אזלי' בתר רוב (כמבואר בשו"ע יו"ד הל' נדרים), ויש מקום לטעון דגם רוב מקומות חשיב כרוב מקומות ישראל לחייב מקומות הנשארים, וצל"ע בזה דבפוסקים משמע דב' קהילות בעיר אחת אין קהילה קטנה מחוייבת לקהילה גדולה עי' ביבמות יד ע"א ורשב"ץ ורדב"ז ופת"ש ואג"מ ומנח"י וכו' שדנו בנידונים הללו.
מק"ט התשובה הוא: 125190 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125190