נשאלתי בזה ונלענ”ד שאין כאן ספירה כלל לא לענין לפוטרו מספירה או ברכה באותו היום ולא לענין שאם לא ספר באותו היום לסמוך על זה לברכה למחר, דרק בנידוי בחלום [נדרים ח ע”ב ויו”ד סי’ שלד סי’ לה] הוא דין מיוחד כיון שחיישי’ שזה נידוי מן השמים וחמירא סכנתא אבל בכל דינים דתליא באמירה כגון תפילה וק”ש בחלום לא עביד מידי מלבד דלחלק מהפוסקים ישן חשיב לאו בר חיובא ומלבד מה דבד”כ הוא ספירה רק בהרהור.
לענין ספה”ע בחלום יש להוסיף דגם אין לו כוונה בשינה, וכן בגמ’ בגיטין ע ע”ב מדמדמי אחזו רוח לישן ש”מ שישן גופיה לכו”ע אינו יכול ליתן גט אלא ע”י שליח.
ויש להוסיף דהרבה ממה שעושה בחלום הוא על ידי בעל החלום שהוא שד או מלאך כמ”ש בברכות נה, ועי’ מ”ש בזה רבינו יהודה החסיד, וכן בגמ’ בברכות נה אי’ שהשכים ופסוק בפיו הר”ז כמין נבואה קטנה, וממילא לא עדיף חלום מכפאו שד, עי’ בר”ה כח ע”א דדינו כעתים שוטה ולא כעושה מעשה כלל.
ובגמ’ בפ”ט דברכות המתפלל בחלום והקורא ק”ש בחלום וכו’ ומריהטא דמילתא לא משמע שיש צד שיצא בזה יד”ח אם כי אין משם שום ראיה ברורה.
ואמנם הר”ן בנדרים ח ע”ב הביא דעת הרשב”א סי’ תרסח בשם הגאונים דגם נדר בחלום צריך התרה, אמנם המפרשים תמהו בזה מהרבה סוגיות דישן אינו עושה מדעת (עי’ מהר”צ חיות וקר”א ואילה”ש שם).
ובמקור הרשב”א שם בשם הגאונים אי’ דבעי’ שיתירו עשרה וחזי’ דאי”ז נדר רגיל אלא כנדר מן השמים, והש”ך סי’ רי סק”ה הביא מהב”ח שם דלפ”ז גם הפרת בעל לא מהני בזה כיון שהוא כעין דינא דנידוי מן השמים.
ובאיה”ש שם כ’ באופן אחר לבאר ענין ההתרה הזו עי”ש, והיעב”ץ והחת”ס [יו”ד סי’ רכב] נקטו שהוא רק בנדרי מצוה דמהני במחשבה ומשום שחלם מהרהורי לבו.
ועכ”פ מעיקר הדין משמע בשו”ע יו”ד סימן רי ס”ב דהדין שא”צ ורק משום חומרא ועי”ש בט”ז וגם י”ל דהוא דין בנדר (או לכל היותר גם בשבועה לדעת יש פוסקים) אם מהטעם דהוא מן השמים ואם מן הטעם שכ’ האילה”ש הנ”ל או מטעם היעב”ץ והחת”ס, אבל לא שיש צד שיצא בזה בברכות.
ושו”ר שבשו”ת לב חיים למהר”ח פלאג’י ח”ג סי’ קכו דן בזה, אלא שלפי הראיות שהביא שם משמע שעיקר הנידון מה שמוגדר בלשונינו כספירה תוך כדי שינה (דדן שם לגבי פרו”ר בכה”ג וכן ממה שהביא הראיה ממתנמנם ברפ”ב דמגילה יח ע”א).
מק"ט התשובה הוא: 126665 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126665
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.