מותר כיון שהוא צורך יו”ט וצורך מצוה, ואם מתיירא שיגנבום מבהמ”ד התירו סופם משום תחילתן להחזירן לביתו.
וההיתר הברור בזה להחזירן לביתו לאחר השימוש הוא רק בג’ תנאים, הא’) שהוא צורך מצוה (כגון ספרי תלמוד תורה) או צורך שמחת יו”ט, והב’) שבאמת מתיירא מפני גניבה בבהמ”ד ולכן מחזיר ולא רק מחמת נוחות וכיו”ב, והג’) שמדובר בספרים שמביא עכשיו ביו”ט לבית הכנסת ולא היו קודם יו”ט בבהמ”ד (ראה משנ”ב סי’ תקיח סק”ו וחוט שני יו”ט פ”ו סק”ב עמ’ עט).
וכמובן שההיתר הוא רק ביו”ט ולא בשבת.
ובגוף התנאי השני הנ”ל , שבאמת מתיירא וכו’, מתחילה חשבתי לצדד שהתנאי הזה נצרך משום שאז יש בזה צירוף שהוא מחזיר את הספר לבית כדי להרגיע צערו ודאגתו שיש בזה ג”כ צורך יו”ט לכמה פוסקים וכדעת הרמ”א שם ריש סי’ תקיח, אבל שוב נראה שאינו מוכרח דיתכן שבלא תנאי זה שיש חשש גניבה וכיוצא בה אז אין כאן כלל התירו סופן דהתנאי הראשון שיתירו סופן הוא שיש לו הכרח אמיתי בזה (שמחמת זה יש חשש שימנע בתחילתו) אבל נוחות בעלמא אין חשש שמחמתו ימנע בתחילתו שמחמת זה נתיר לו, וממילא אפשר דאין צריך צירוף זה.
ובאמת אחר העיון בדברי המשנ”ב שם כל דבריו במה שהחמיר רק בהתירו סופן משום תחילתן לא הזכיר צירוף דעות כלל, אלא משמע דמותר לכו”ע, שכתב וז”ל ונכון להחמיר לנהוג כמותם (שצער משום גניבה אינו היתר) וכו’ ומ”מ המחזורים וכו’ מותר להביאן לביתו לדברי הכל דהתירו סופן משום תחילתן וכו’ עכ”ל, ומשמע להדיא דהוא היתר לכו”ע ואינו צירוף דעות.
ועוד בהמשך דברי המשנ”ב כ’ אך המחזורים שמונחים מכבר בבהכנ”ס וכו’ נכון להחמיר שלא להחזירם וכו’ עכ”ל, וכתב עלה בשעה,צ סקי”ב היינו לדעת המחמירין משום גניבה עכ”ל, ומבואר דלדעת המחמירים יש להחמיר רק באופן שהיו מונחין מכבר, ואם לא היו מונחין מכבר לאותם המחמירים גופא אין מקום להחמיר, ומשמע שאינו צירוף דעות אלא להמחמירים גופייהו.
והנפק”מ בזה אם הוא צירוף דעות או לא ביארתי בתשובה אחרת [ד”ה כשמסיימים סעודה שלישית וכו’].
מק"ט התשובה הוא: 120246 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120246
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.