במשנ”ב סי’ תקנא סקל”ג כתב דעל השולחנות מותר להחליף לבנים אבל להחליף סדינים לבנים נהגו דאסור, ובכולה מילתא מבואר דלבנים הוא ענין חשיבות שכולל גם בגדים נקיים או בגדי שבת.
[עי’ בל’ הרמ”א כאן לגבי ימי ליבונה דמשמע שיש חשיבות לבגדים לבנים ועי’ בסמוך בדברי הפוסקים לגבי בגדי שבת במילה, ואפשר דסדינים לבנים דאינם דוקא של שבת ואינם חשובים אין בהם חומרא וכמו בגדי חולצה לבנים של חול ומ”מ קצת דוחק להעמיד הרמ”א לגבי ימי ליבונה בבגדים לבנים חשובים ואולי היו רגילים דהלבנים הם לימים חשובים וצל”ע].
ומאידך במשנ”ב לעיל סקל”ב כתב בשם המג”א סקי”ד וחי”א כלל קלג סי”ג דאם אין לו כתונת לשבת מותר לכבס, וכעי”ז כתב בערה”ש סי”ד וסט”ו דמי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבס לשבת עי”ש עוד, [ועי’ עוד בבה”ל ד”ה ואנו בשם הא”ר והחי”א שם סי”ב דגם עיקר המנהג להחמיר מר”ח אינו במי שיש לו חלוק אחד].
ודין זה של מי שיש לו חלוק אחד הוא גם במי שיש לו כמה חלוקים וכולם אינם נקיים (כן הובא בשם הגר”ש ואזנר במבית לוי בין המצרים עמ’ יד, והוא פשוט).
ולכן בניד”ד מותר להציע סדינים מכובסים לאורחים הנ”ל כיון שאין דבר אחר להביא להם וכ”ש שסדינים קיל מבגדים (עי’ בערה”ש כאן משוה סדינים למטפחות).
ומ”מ המשמעות במשנ”ב דאין להביא סדינים לבנים המיוחדים לשבת עכ”פ כשיש סדינים רגילים ואין בזה אבלות בפרהסיא דהוא בביתו בלבד ואינו שייך לדעת הגר”א לענין בגדי שבת בשבת חזון.
מק"ט התשובה הוא: 133241 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/133241
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.