יעוי' בשו"ע או"ח רטז ב דבפרי שעומד לאכילה ולריח מברך ויש ראשונים שסוברים שאפי' מיני בשמים לא יברך עי' בביה"ל בסוף הסימן, וכן הגר"א חולק ונרט כשאר הראשונים וכן נקט החזו"א, ואף מי שהביאו לו עכשיו לשם ריח שכ' בזה הרב פעלים או"ח ח"ב לה לברך אפי' להגר"א מ"מ החזו"א חולק גם בזה בדעת הגר"א (ובבה"ל ד"ה כשנטלו יוצא בחשבון שגם השו"ע לא מיירי אלא בנטלו להריח א"כ הגר"א מיירי בכל גוני גם כשהביאו לו לשם ריח דהוא דומה למ"ש המשנ"ב), ואתרוגים הם פרי שמיועדים לאכילה כמ"ש הראשונים ועי' באריכות הבה"ל בסעיף הנ"ל ד"ה או לאכלו ובבה"ל בסוף הסימן.
והבה"ל נקט במסקנתו בס"ב דהגר"א מודה באופן שלקח את הפרי גם להריח והחזו"א חולק וכנ"ל.
ומ"מ אתרוגים של זמנינו שאינם נאכלים כ"כ כשהם בשלבי גידול מוקדמים וגם קודם בישול באש שבזה אין בריה אוכלתן, ובצירוף דעת השו"ע ובצירוף דעת הרב פעלים לענין הובא לפניו לשם ריח, ובצירוף מסקנת הבה"ל בדעת הגר"א שבאופן שלקחו גם בשביל להריח מודה הגר"א דמברך, בצירוף כל זה יש להתיר לברך על האתרוג.
ולגוף הענין אמנם יש ענין לעשות דוקא באתרוג וכמ"ש הפוסקים לענין הדס דהואיל ואתעביד ביה מצוה חדא של ד' מינים ליעביד ביה מצוה אחריתי של וברכת הנר, אך מ"מ בניד"ד כיון שנכנסים לשאלה הלכתית באתרוג זה אין ענין לקחתו במקום בשמים ראויין לכתחילה עכ"פ במקום שלא ידוע מנהג בזה.
ויש לציין עוד שראוי ליקח להבדלה דבר שברכתו מיני בשמים עכ"פ למנהג האשכנזים, עי' משנ"ב ריש סי' רצז.
ולענין אם יש איסור לברך על אתרוג שהתייחד למצוה, עי' בביאור הלכה ס"ס רטז ומסקנת הדברים שם דאחר סוכות אין חשש גם להמחמירים שלא בזמן נטילתו, וכן מבואר שם בביאור הלכה ד"ה או בסוגריים.
ולגוף הנידון הנ"ל שאתרוג קודם בישול יש להחשיבו כאינו עומד לאכילה קצת יש לסוג מן הדבר דלענין הגדרת ברכת הנותן ריח טוב בפירות לדעת השו"ע מבואר בנו"כ לענין כמה דברים דגם דברים שהם לתהליך אכילה אע"פ שעדיין אין ראויין נכנסים לשאלה בזה, ואולי מזה נלמוד לענין הגר"א הנ"ל ג"כ, ויל"ע.
מק"ט התשובה הוא: 4467 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4467