{בס"ד מוצ"ש וירא י"ט חשון ע"ו}
כתיב בבראשית פרק כב פסוק ט ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים.
וקשה מדאמרינן בתפילת מוסף דר"ה ותראה לפניך עקדת יצחק שעקד א"א את יצחק בנו ע"ג המזבח, משמע דעקדו ממש ע"ג המזבח, אך בפסוק כאן משמע דבתחילה עקדו ואח"כ הניחו ע"ג המזבח.
{תשובה - הנה אמרו במדרש (תנחומא וירא כג, הובא ברבינו בחיי כאן): כשבא לשחוט אמר יצחק: אבי, אסור את ידי ורגלי שלא אראה את המאכלת ואזדעזע ויפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום.
ויש להסתפק מתי אמר לו כן, דאמנם בפי' הרד"ק כאן ביאר ד"ז על פסוק זה, וא"כ ס"ל שהיה קודם העליה ע"ז המזבח במאי דמיירי הפסוק, אך בל' המדרש כשבא לשחוט וכו' משמע שהיה ממש סמוך לשחיטה, כשראה סכין שלופה אז חשש שמא לא יוכל לעמוד כנגדה ויפסול הקרבן.
וא"כ י"ל שעקד אח"כ גם ע"ג המזבח פעם שניה, ומה שבר"ה מזכירין עקדה זו, הטעם משום שהיה בזה מסירות נפש טפי והיה מרצון יצחק, ויש בזה זיכרון לטובה.
מק"ט התשובה הוא: 117414 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117414