האחרונים (שע”ת וא”א מבוטשאטש) הביאו דברי היעב”ץ (שאלת יעב”ץ א”ח סי’ יז) דגם בדגים, וכ”כ הגרח”ק (דרך שיחה עקב עמ’ תקמה) והמשנ”ה (ח”ו סי’ רטו), וכך מסתבר דהרי בפשוטו הוא מטעם צעב”ח (כמ”ש בשאלת יעקבץ שם עי’ פלא יועץ ערך בע”ח) ולמה שיהיה מותר לצער דגים, ואחר שכללו חז”ל גם דין זה עם דיני הזהירות בבע”ח (ובפשוטו הוא מצד שלא ישכח להאכילם).
ואמנם דעת השיח יצחק סי’ פז והיד יהודה [להר”י לנדא על השו”ע יו”ד סי’ יג] נקטו שאין צעב”ח בדגים מ”מ דבריהם מחודשים וצריכים הבנה וגם הפוסקים לא נקטו כן (חת”ס ח”ו סי’ כד ומשנה אחרונה עוקצין פ”ג מ”ח חכו ממתקים סי’ תקלג הערה לב בשם הגרנ”ק ועי’ משנ”ה ח”ו סי’ רטו ושש”כ פכ”ז החדש סכ”ח ועוד, ועי’ תוס’ ב”ק נה).
וגם בניד”ד גופא שאר האחרונים מחמירין כמו שנתבאר.
ובפרט דהיד אפרים (על גליון השו”ע שם) וכן מהר”ש קלוגר בברכות מ ע”א בשם נזר הקודש פירשו טעם דין זה להאכיל הבהמה קודם האדם הוא כדי להראות היכר שהאדם אוכל בזכות הבהמה (ומאמר זה במד”ר ותנחומא פ’ אמור ופסדר”כ פ”ט), ובפשוטו לפי ביאור היד אפרים אינו ממש דין צעבע”ח, וממילא אפי’ להיד יהודה שאין צעב”ח בדגים מ”מ בניד”ד י”ל דה”ה דגים בכלל זה.
היוצא מזה שגם דגים בכלל איסור זה.
מק"ט התשובה הוא: 134950 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/134950
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.