בנוסח ברכת אהבה רבה

{יום ג' ה' כסלו תשע"ו
כולל יששכר באהליך מודיעין עילית}

שאלה בנוסח אהבה רבה אמרי' לשמור לעשות ולקיים, והקשה הג"ר משה מונק מהו כפל הלשון, דבשלמא לשמור הוא לאוין ולעשות הוא עשין, אבל מהו לקיים.

תשובה הנה אמרי' בפ"ק דב"ב ט' א', גדול המעשה יותר מן העושה.

וי"ל דלקיים היינו לקיים אחרים העושין, וכמו שמצינו מקיים כלאים בכרם בפ"ק דמו"ק ג' ב', אע"ג דהתם מיירי רק שמקיים ולא מבטל, אך מסברא נראה שאנו מבקשין יותר מזה, ומ"מ לשון לקיים שייך גם על המעשה אחרים.

[נ"ב היה קשה לי מדאמרי' גדול המעשה כעושה, ושאלתי למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, והשיבני דהגדלות של המעשה הוא מצד מה שמתבייש, ר"ל שאין גדלותו מצד עצם מה שמעשה דע"ז אמרי' מעשה כעושה, אבל בצירוף מה שמתבייש נעשה יותר מן העושה].

ויתכן שזוהי כונת השל"ה שכתב [תורה שבכתב, הקדמה], הכלל העולה צריך לעסוק בתורה לשמה דהיינו כמו שהוזכר בברכת 'אהבה רבה' 'ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים', דהיינו שיעסוק בתורה על מנת כל מה שיהיה אפשר לו לקיים יקיים ומה שאי אפשר לו ואפשר לחבירו אז ילמוד אותו ויזרזנו ויעזרנו לקיים עכ"ל.

עוד יש לעורר ע"פ מ"ש הרמב"ן דברים כ"ז, כ"ו, וז"ל, אשר לא יקים את דברי התורה הזאת כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה לשון רש"י, ולפי דעתי כי הקבלה הזאת שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת, ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור, אבל אם עבר על אחת מהן כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה איננו בחרם הזה כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת אלא אמר אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות, כטעם קיימו וקבלו היהודים אסתר ט כז, והנה הוא חרם המורדים והכופרים, ובירושלמי בסוטה פ"ז ה"ד ראיתי, אשר לא יקים וכי יש תורה נופלת, רבי שמעון בן יקים אומר זה החזן, רבי שמעון בן חלפתא אומר זה בית דין של מטן, דמר רב יהודה ורב הונא בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים, אמר רבי אסי בשם רבי תנחום בר חייא למד ולימד ושמר ועשה והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור [עכ"ל הירושלמי], ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה, ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור, וזה קרוב לענין שפירשנו, ואמרו על דרך אגדה זה החזן שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו, ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים יד יד שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' לעיל ד מד, וכן נוהגין, ע"כ לשון הרמב"ן.

והנה ע"פ מ"ש בשם הירושלמי תו חזינן שלשון לקיים התורה היינו לעשות את האחרים.

ומאידך גם את פי' הרמב"ן גופיה שייך לפרש גם כאן.

[וצל"ע בשאר המפרשים שם עוד, ולכאורה הרבה ממה שפי' שם המפרשים יוכל להתפרש גם כאן בענינינו].

ועיין בשו"ת משיב דבר להנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל ח"ב סימן קד, שכתב על פי הגמ' בשבת י' א' לפרש נוסח זה, ד"לשמור" היינו משנה השנוי מכבר וכדאיתא בקידושין ל"ז אשר תשמרון זו משנה ובתו"כ אי' הכי הרבה פעמים, "ולעשות" היינו חידושי תורה כלשון גמ' הנ"ל תורתו מתי נעשית, ובשאלתות דר' אחאי סי' נ"א הביא הנוסח מתי למדה ומתי לימדה הרי שהלימוד דנקרא תורתו דהיינו חידושי תורה בפ"ע ואח"כ לאחרים מיקרי עשיה עכ"ד, ולפ"ד לקיים היינו מצוות, ואדרבה לשמור ולעשות היינו ללמוד את התורה.

ויעויין בפי' הרוקח על התפילה [יז - עמ' פ"ב] מ"ש דיש ח' לשונות כאן, וז"ל, למה ח', לפי שהתורה ניתנה בח' דברים ד' בכלל וד' בפרט, לכך אנו אומרים בברכת התורה ח' דברים, ותן בלבנו להבין א; ולהשכיל ב; לשמוע ג; ללמוד ד; וללמד ה; לשמור ו; ולעשות ז; ולקיים ח, וכן ח' עדותיך בתמניא אפי וסימנך בד"ה מנצפ"ך סימן אחר פר"ץ בן דמה וכן ח' העדות מלאים בחמשה חומשי תורה ע"כ.

הרי שיש ענין דוקא בח' דברים, וע"ש עוד באורך, וע"ש עוד סי' מ' עמ' רס"ח.

ושם סי' מ"א ביאר עוד לשונות הללו ורק אזכיר מתוך דבריו שם מ"ש וז"ל, לשמור כל התורה, ולעשות אותה, ולקיים מצוותיה עכ"ל, ועדיין לא זכיתי להבין החילוק לפי דבריו, וה' יאיר עיני { וע"ע מה שכתב לבאר תיבות אלו בס' משנה שכיר (טייכטל), מועדים, שבת, הקיום האמתי וכו', ד"ה ביאור התפילה.

}.

מק"ט התשובה הוא: 117506 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117506