שאלה
ב"ב קסח.
שטרי אירוסין החתן נותן שכר, והק' בגמרא פשיטא, ותי' לא צריכא דאפילו צורבא מרבנן דניחא ליה לחמוהי לקרוביה.
וצע"ק מדוע תירץ הגמרא דוקא בצורבא מרבנן הרי יש לומר בפשיטות דאע"ג שטב למיתב טן דו מ"מ החתן צריך ליתן שכר.
החותם בכבוד רב
שמואל דוד בערקאוויטש
***
תשובה
מתוך דברי השטמ"ק נראה בביאור ההו"א מכיון שעל אף הכל אין כאן ברירות במאה אחוז שהאשה היא המוטבת כאן ומאחר ושניהם מוטבים זה כזה לכן אין להפקיע הדין הפשוט שהבעל הוא הנותן את השכר מכיון שהוא הקונה ועושה מעשה הקנין וממנו השטר מגיע ועליה רמיא השטר ורק אם מיירי בצורבא מרבנן שאז הוא ברור לגמרי שיש כאן טובה בשביל האשה ס"ד שהיא תשלם מסברא נגד דרכי הקנינים, ולמ"ד שטרי קידושין היא תקנה לו את השטר כדי שיהיה שלו [ראה ר"י קרקושא].
וז"ל השטמ"ק, ואמרינן בגמרא פשיטא כלומר פשיטא דחתן נותן שכר שהרי הוא הקונה את האשה והראיה שלו היא ולא האשה קונה אותו ומהדרינן לא צריכא דאפילו אם הוא החתן צורבא מרבנן מהו דתימא כיון שהדבר ידוע שטובה היא לה להזדווג לו נהוי דמי השטר ושכר הסופר עליה קא משמע לן דאפילו הכי החתן נותן דמים הואיל והוא הקונה את האשה ע"כ.
וע"ע בר"ג שכתב, לא צריכא דאפילו צורבא מרבנן ס"ד אמינא כותבין שלא מדעתה דכיון דצורבא מרבנן הוא תתרצה בהנהו קדושין כשיגיע לידה קמ"ל דאפי' הכי אין כותבין אלא מדעת שניהן והחתן נותן שכר ע"כ.
ויתכן שמפרש הגמרא באופ"א מן הרשב"ם ולא על מה שהוא נותן שכר.
וכתב אלי: אבל מ"מ מצד טב למיתב לכאורה בכל מקרה הטובה להאשה.
וכתבתי: כנראה שאינו ברור באופן מוחלט כמו צורבא מרבנן, דבכל שידוך עדיין יכולה לחשוש שהיה מזדמן לה אחר יותר טוב, או שהסבל שיהיה לה הוא פחות מהריוח, והראיה מההסתכלות על המציאות בענין זה כמה אחוזים של נקיבות שמציעים להם שידוך יאמרו שזה יהיה רק טובה וזכות להם להתחתן עם האדם הראשון שהציעו להם.
***
מק"ט התשובה הוא: 119125 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119125