באחרונים (חת”ס ב”ב כא ד”ה בתינוקות ואג”מ או”ח ח”ב סי’ קיא) כתבו דקי”ל כר’ נהוראי בסוף קידושין אני איני מלמד את בני אלא תורה, ובזה יש סמך למנהג שאין אדם מלמד בנו אומנות, ומאחר שידוע שכבר פשט המנהג כן, ומה גם שבזמנינו עקב כמה דברים שהשתנו נוצר מצב שהמכשלה גדולה יותר במי שירצה לקיים ענין לימוד אומנות כפשוטו ומאידך גיסא המצב שאפשר ללמוד בלא לקיים אומנות כפשוטו לא היה בעבר הלכך המחמיר בזמנינו ללמד בנו אומנות חומרא דאתי לידי קולא היא ואכ”מ.
ויש להוסיף דאע”ג דאין דברי האחרונים הנ”ל פשוטים לכו”ע והמג”א בסי’ קנו הזכיר דין ללמד בנו אומנות (ומ”מ מבואר באג”מ דדין זה נאמר רק כשא”א ללמדו תורה, עי’ עוד בתורתו יהגה ח”א סוף פרק ג’ שהאריך בדברי הפוסקים בזה), מ”מ אפשר דהמלמד בנו תורה אינו מבטל דין מלמדו אומנות דמלשון ר’ נהוראי בשלהי קידושין הנ”ל יש קצת משמעות דבא להשוות ד”ת לשאר אומניות, ואע”פ שאינו מוכרח, מ”מ עכ”פ כ”כ במנורת המאור נר ג’ כלל ב’ ח”א פ”א דהמלמד תורה היא האומנות הטובה משאר האומנויות (וע”ע במאירי קידושין ל ע”ב כתב ומכל מקום כל שלמדו תורה אין צריך ללמדו אומנות אחרת שיש תורה יש קמח ולמוד תורה ואומנות לצדדין נשנו ויש מפרשים שחייב בשתיהן עכ”ל).
ואמנם יש מהמפרשים שלמדו דר’ נהוראי לא מיירי על כל אחד ואחד (עי’ פנ”י סוף קידושין, ועי’ עוד בתורתו יהגה שם מה שהביא בנידון זה), אבל בזמנינו אדרבה רוב התלמידים מתחנכים להיקבע בלימודם והמחנך לענין אחר מוציא עצמו מן הכלל, ושמעתי מבעל הלכות חג בחג שבזמנינו שמקבלים האברכים שכר מהכולל בזה עכ”פ הוא בכלל אומנות.
ויש להוסיף עוד דיש שלמדו בירושלמי דדין זה אינו חיוב ויש שכ’ שאולי ע”ז סמכו הראשונים והפוסקים שהשמיטו דין זה [עי’ שורת הדין דלהלן, ויש להוסיף דהגם שהמג”א הביא דין זה והמשנ”ב הביא שם חלק מהדינים מ”מ דין זה השמיט ואולי מחמת חלק מהטעמים המבוארים כאן אם כי יש עוד דברים שהביא המג”א שם שהשמיטם המשנ”ב].
לגבי הנידון אם בן גדול בכלל חיוב זה, ובאמת יש לדון בכ”ז גם למולו ולפדותו אם הוא גם בקטן או בגדול ועי’ במנ”ח מצוה ב’ סק”ב שדן בזה, ויעוי’ בעיון יעקב (על הע”י) מו”ק יז ע”א דשם מוכח שגם בבנו גדול צריך ללמדו תורה ואומנות, וכ”כ כמה אחרונים לענין ללמדו תורה דהוא גם בבנו גדול (ערה”ש יו”ד ריש סי’ רמה וחי’ הרי”ם על השו”ע שם וצפנת פענח ח”ב סי’ י), וכן יש מי שכ’ להוכיח מב”ב כא ע”א דהחיוב הוא גם בגדול דמתחילה היו מכניסין לתורה בגדול.
וברמב”ם ריש הל’ ת”ת משמע דהחיוב בקטן, והי’ מקום ליישב בדוחק דבקטן הוא עוד חיוב מדין חינוך והיא צורת חיוב אחרת, אבל משמע שם שהוא דאורייתא בקטן, ועי’ מעין חיים ח”ג סי’ טו מש”כ באורך בכל נידון זה ובמקורות שהביא שם ובמש”כ בדברי הרמב”ם.
אם כי אחר שיודע הבן אומנות אחת אין האב מחוייב ללמדו יותר, דהרי אומנות נקיה וקלה משמע שאינו מחוייב יותר (עי’ סוף קידושין) וה”ה שאר אומנות דנקיה וקלה הוא רק מן המובחר לכתחילה, וכן מוכח ברמב”ם פ”ה מהל’ רוצח ה”ה דאומנות שניה אינה בכלל מצוות ללמדו אומנות (עי’ בנין ציון ח”א סי’ קפה), וכן יש מי שכ’ להוכיח לנכון דגם אין האב מחוייב ללמדו דוקא ביוקר כשאפשר למצוא אומנות שאינה יקרה ללמוד כ”כ (עי’ שורת הדין חט”ו עמ’ רכה), ופשוט שבזמנינו קורסים הנמכרים ללימודים גם אם יש ביכולתם ללמד אומנות מ”מ א”א לחייב האב לרכוש דוקא הקורסים שבתשלום כשיש שייכות ללמוד קורסים בחינם [היינו אפי’ בתלמיד שאינו לומד תורה דבזה כ’ האג”מ שיש ללמדו אומנות בזמנינו], ואפי’ אם נימא דהי’ הבן יכול לטעון דלא ניח”ל ללמוד באופן כזה של קורס מ”מ מאחר שרוצה הקורס בתשלום הי’ יכול ליטול הקורס בחינם.
עכ”פ במקרה שלך יש כמה טעמים למה אין הבן יכול לחייב את אביו לקנות לו את הקורס, א’ דיש אומרים שהוא רשות (עכ”פ לצרף צד זה לסניף), ב’ די”א שאם מלמדו תורה א”צ ללמדו אומנות עכ”פ אם הוא בר הכי, ג’ דמסתמא כבר יודע הבן איזו אומנות מה שיכול לעשות ולהתפרנס מאחר שהוא כבן ל’, ד’ שהרי בדרך שרוצה ללמוד יכול להשיג לימודים חינם באופן זה שג”כ יוכל ללמוד אומנות עי”ז, ה’ שבזמנינו אם יכול להתפרנס מלימוד תורה אפשר דלא שייך דין זה כלל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 112
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 146763 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146763
בטח, הנה סיכום המאמר בצורה תמציתית וברורה, מעוצבת עבור וורדפרס:
סיכום מאמר: חיוב לימוד אומנות לבן
המאמר דן בשאלה האם אב מחויב ללמד את בנו אומנות, ומהם התנאים והשיקולים הלכתיים בנושא זה, בעיקר בהתייחס למנהגים עכשוויים.