איסור לא תענה בישראל לגוי

{עש"ק פ' יתרו י"ט שבט תשע"ו
מודיעין עילית}

מה שהקשה הג"ר צבי קרויזר ע"ד רבינו בחיי (שמות כ' י"ג) שכתב לא תענה ברעך עד שקר, דרעך מיירי גם בעכו"ם כדכתיב איש מאת רעהו, והקשה דהרי בב"ק ל"ח א' מבואר דיתכן רעך שהכונה רק לישראל.

תשובה כונת הר"ב היא דכל מידי שהאיסור מצד העובר לא שנא, ר"ל דנהי היכא שהמצוה היא מצד בין אדם בחבירו בלבד אמרינן רעך ולא גוי, אבל היכא שהמצוה היא מצד העובר, שפוגם בעצמו ע"י מעשה שהוא עושה, בכל כה"ג לא יהא חילוק אם עושה מעשה זה כלפי גוי או כלפי ישראל.

והראיה שמצוה זו היא מצד שהוא פוגם בעצמו, יש להביא מן המכילתא דרשב"י וז"ל, לא תענה ברעך עד שקר - אין שקר אלא מבדה כיצד הפקיד לו זהב לא יאמר לו מרגלית מרג' לא יאמר לו זהב ע"כ.

כלומר אע"ג שמשלם לו לפי אותו השווי, מ"מ לא יעשה כן כיון שמשקר בנפשו ומעות את הדין, וא"כ לא שנא אם משקר לפני גוי או לפני ישראל, דהא אפילו שינוי בעלמא אסור בעדות (עיין שבועות ל"א א').

ומה שהביא מהפסוק שם, היינו דאע"ג שמסברא מצוה זו נוהגת גם כלפי גוי וכנ"ל, מ"מ אם היה גזה"כ למעט גוי הוה ממעטינן ליה, כמו טעות עכו"ם דמסברא לא נפיק מכלל גזל, אלא שמיעטתו התורה, וכן עמלקי דמסברא היה אסור להרגו, והתורה ציותה עליו שיהרג, וה"נ הכא אי הוה סבירא לן דרעהו ממעט גוי הוה ממעטינן ליה לגמרי, ולהכי כתב דכיון דמ"מ בעלמא אשכחן שגוי יקרא רעהו א"כ גם כאן אינו מיעוט.

וגם מאן דממעט גזל עכו"ם מרעך ס"ל דאי"ז דבר מגונה, דהופקר ממונן לישראל (עי' ב"ק ל"ח), והו"ל כאוכל מן ההפקר, משא"כ עונה עדות שקר שעושה שקר בנפשו ומשנה דבורו.

ומה שכתב ר"ב שלא נאמר כאן אחיך כמו שאנו דורשים בשאר דוכתי למעט גוי, אלא רעך דלא ממעט, י"ל דלא קאמר דכל היכא דכתיב רעך שאינו ממעט עכו"ם, אלא רק דבר שאינו רק ענין בין אדם לחבירו אלא דבר גרוע וחמור מצד העובר האיסור, כמו כאן.

וכעי"ז בס' אמרי הצבי כתב ליישב את דברי רבינו בחיי ובתחילה מקדים שהוכחת רבינו בחיי ממה שנאמר 'וישאלו איש מאת רעהו' אינה ראיה משום דשם היה עוד קודם קבלת התורה ואז אכן גם המצרי היה בכלל רעהו אבל לאחר קבלת התורה שפיר ממעטים מצרי מדכתיב 'רעהו' ואולם כדי ליישב את דברי רבינו בחיי כותב דהנה כבר כתבו הראשונים הרבה טעמים על כל מצוה ועיקר הטעם הוא שיש הרבה מצוות שציונו בוראנו יתברך להתרחק מן המידות המגונות כי העובר עבירה ממשיך מידה מגונה לעצמו ועל כן אסרה התורה מאכלות האסורות לפי זה יובן דמה שאסרה תורה להעיד עדות שקר הטעם בזה שייך גם בעדות שקר לנכרי כי אין לך אדם רע גדול מזה שמעיד עדות שקר בחבירו ובזה אין חילוק בין אם העדות הוא לישראל או לעכו"ם ומה שכתבה התורה הלשון 'רעך' בעדות כולל גם העכו"ם כי גם העכו"ם הוא בכלל 'רעהו' לענין זה אבל בשאר מקומות אין העכו"ם בכלל זה עכ"ד.

ובעיקר דין הזה יעויין במלבי"ם שכתב מדנפשיה דלא כר"ב.

מק"ט התשובה הוא: 117490 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/117490

פוסטים קשורים לנושא:

ישראל שמעביד גוי בשבת באיסור – האם הגורם לגוי לעבוד יותר מכשיל את הישראל באמירה לעכו"ם על כל תוספת עבודה המוצא בביתו בפסח חמץ שמכר לגוי האם ראוי למכור ויסקי לגוי במכירת חמץ אדם שבירך ברכת הראיה על הים הגדול ונזכר שכבר ראה ובירך תוך ל' יום האם עבר איסור בשוגג או שלא עבר איסור כלל האם יש איסור ליהנות מד"ת בשמחת הנפש הפנימית האם עדיף להתפלל בהנ"ח במנין הנוהג כבני ספרד או במנין מאוחר היותר הנוהג כפי מסורת אבותיו בני אשכנז | באיסור לא תתאוה ולא תחמוד האם יש איסור גם אם מתאוה וחומד שיהיה לו דבר דומה למה שיש לחבירו, ומהו הטעם בזה איסור אכילת קטניות בפסח בענין סוכה שנעשתה ע"י קטן ברכה על סיפור יציאת מצרים