איך יש לנהוג בברית בתשעת הימים

לבעלי השמחה שהם הורי הילד והסנדק והמוהל מותר ללבוש בגדי שבת (רמ"א סי' תקנא ס"ט) וזה מותר גם בשבוע שחל בו (כן מוכח ברמ"א שם וכ"כ להדיא המג"א והובא לשונו באר היטב סק"ג).

כמו כן מותר להם לרחוץ (מכ"ש מת"ב שנדחה בסי' תקנט ס"ט).

כמו כן מותר להם ללבוש בגדים מכובסים (הגרשז"א בהליכ"ש בין המצרים פי"ד ארחות הלכה הערה טו), ואף שהיה מקום לטעון שהוא חמור יותר כיון שהוא מפורש בגמ' לאסור בשבוע שחל בו, מ"מ משמע במג"א הנ"ל שגם מה שנאסר מדינא דגמ' הותר להם), ויש מהפוסקים שנקטו דכל מה שאסור מדינא דגמ' לא הותר להם, ולכן בגדים מכובסים ממש בשבוע שחל בו יהיה אסור גם לבעל ברית לדעות אלו (עי' באריכות בשערי תשובה על הרמ"א שם, ומה שהזכיר שם בסוף דבריו דהמחב"ר בשם זרע אמת כ' לאסור בגדים חדשים בשבוע שחל בו אפי' לבעל ברית היינו המחב"ר בשם זרע אמת גופא שהזכיר בתחילת הס"ק שאוסר בגדים לבנים בשבוע שחל בו אפי' לבעל ברית ואינו דין חדש אליבא דהמתירים בגדים לבנים בשבוע שחל בו כמו המג"א והפנים מאירות ח"ג סי' לז ובני יהודה שהביא שם).

ומה שציין המשנ"ב לדברי השע"ת רק על הנידון לענין גילוח ולא לגבי הנידון לענין לבישת לבנים ואף לא הזכיר בזה כלל יל"ע בזה, ואולי משום שהמג"א משמע קצת דפשיטא ליה דענין לבנים כלול בדין הרמ"א, וכן בפנים מאירות שם משמע דפשיטא ליה שזה כלול בדברי הרמ"א וכן הגרשז"א הנ"ל, לכך לא נחת לזה המשנ"ב לדידן דנוהגים כהרמ"א, והמשנ"ב בא לפרש בייחוד מנהגי בני אשכנזים, ומ"מ קצת תימה דהמשנ"ב לא נחית כלל לענין לבישת לבנים מכובסים גם לא להיתר, ואולי המשנ"ב סובר דבגדים מכובסים כלולים בנידון דבגדי שבת עי' משנ"ב סי' תקנא סקמ"ד ודוק.

יש שהתירו לבעל ברית וכיוצא בו גם להסתפר (שעה"צ סק"ד בשם החת"ס או"ח סי' קנח) ויש שלא היה פשוט להם (עי' בבאר היטב סק"ג מש"כ בזה), ויש שאסרו לגלח עכ"פ בשבוע שחל בו ת"ב (עי' בשע"ת מה שהביא בזה וכן המשנ"ב סק"ה ציין לשערי תשובה).

הקוואטער (המכניס והמוציא התינוק) אינם מכלל בעלי השמחה (משנ"ב סק"ג בשם המג"א), ויש שנקטו שהקוואטער הוא מכלל בעלי השמחה (שעה"צ שם סק"ג בשם הא"ר), אבל שאר הכיבודים של הברית אסורים בבגדי שבת (עי' בתשובה אחרת שפירטתי כל הכיבודים, ועי' בשע"ת כאן מה שפירט הכיבודים בענין זה ומה שכ' לענין המניח התינוק על רגלי הסנדק, ומסתימת המשנ"ב משמע שנט שכולם אסורין), וכ"ש שאר האורחים והמשתתפים.

במשנ"ב שם כתב דהאשה המכנסת התינוק נוהגת ללבוש בגדי שבת שזה עיקר מצוותה, ואין כוונתו לאם הילד, דאם הילד הזכיר בפני עצמה בסק"ד, א"כ הכונה לאחד מהכיבודים.

ובפשוטו הכוונה לאשה המביאה התינוק לקוואטער (וכהיום נוהגים בד"כ שהיא אשתו של הקוואטער ומחשיבין האיש והאשה יחד שעושין קוואטער), וצריך ביאור למה חשיבא יותר שזה עיקר מצוותה מהקוואטער, והיה מקום לומר מאחר שאינה מלה א"כ עושה כל המוטל עליה שהוא הכנסת התינוק משא"כ הקוואטער שהוא יכול למול בעצמו ולמעשה עיקר המצוה נותן לאחר לא חשיב שעושה כאן דבר עיקריי במצוה כדי להחשיבו בעל ברית.

אולם סברא זו דחוקה דמה לי מה היתה יכולה לעשות כיון שסוף סוף אינה עושה עיקר מצוות ברית המילה, וגם קשה דמעיקר הדין קיימא לן אשה כשרה למול להרבה פוסקים (עי' שו"ע יו"ד סי' רסד ס"א ומה שדייק שם הש"ך סק"ב בדברי הרמ"א), ואולי משום דאזלי' בתר המנהג או משום דבאמת אנן חיישי' להמחמירים בזה אפי' בדיעבד (עי' ש"ך הנ"ל) ממילא אינה בתורת ברית מילה.

ואולם חשבתי דאולי יתכן לומר דהמשנ"ב לא מיירי באשה עושה מעשה הקוואטער דבזה באמת אין כ"כ חילוק בין האשה לאיש, אלא המשנ"ב מיירי באשה שמביאה התינוק מביתו למקום הברית שבזה עושה מעשה חשוב ובזה באמת עושה המוטל עליה, ובזה מיירי המשנ"ב שכ' שזה עיקר מצוותה, דבזה באמת אפשר להבין שכיון שזה המוטל עליה מצד שלא נהגו ליתן לאשה למול הלכך ההבאה שהוא מעשה חשוב מחשיבה כבעלת השמחה ג"כ.

ואולם פשטות לשון המשנ"ב והטעם שכתב משמע דמיירי באשת הקוואטער וכנ"ל, ויל"ע.

ושוב ראיתי דבשע"ת הזכיר להדיא סברא שהביא המשנ"ב גם על האשה המביאה לבהכנ"ס וגם האישה המביאה התינוק מעזרת נשים למקום האנשים למולו ששניהם בכלל סברא זו שאין להם מצוה אחרת אלא זו, א"כ מסתמא שלזה גם כוונת המשנ"ב להתיר גם באופן זה.

מותר לאורחים המשתתפים מחמת קורבה וידידות קרובה לאכול בשר ויין בשמחה, אבל  מי שמשתתף שלא מחמת קורבה וידידות אלא רק כדי להתיר לעצמו בשר ויין עובר בזה איסור (משנ"ב בשם הפוסקים).

יתכן דהגדר בזה כל מי שהיה שייך שיבוא לסעודת ברית כזו גם שלא בשעת תשעת הימים, ואז אפשר שיהיה מותר גם אם כרגע יש מטרה בביאתו גם מחמת תשעת הימים.

אע"פ שבערב פסח נהגו להתיר לאכול בהשתתפות בסעודת מצוה גם כשאינו בא מחמת הסיום משום סיבה יתכן לומר ב' חילוקים בזה.

חילוק הא' דכאן בתשעת הימים עיקר הענין הוא מדינא דגמ' שלא לאכול בשר ויין בערב תשעה באב בסעודה המפסקת והמנהג הרחיב את זה לזמן נוסף וגם המנהג להרחיב את הזמן גופא יש לו סמך מהירושלמי סוף תענית (כמו שציין בביאור הגר"א), משא"כ ערב פסח שהתענית אין לו עיקר מדינא דגמ', ונזכר במסכת סופרים, ומסכת סופרים נתחברה בימי חכמים אחרונים ולא נזכרה בתלמוד כמ"ש הרא"ש בהל' ס"ת סי' יג.

וחילוק השני יתכן לומר דבתשעת הימים איסור אכילת בשר ויין אינו שעת הדחק כ"כ לסמוך על התירים דחוקים כאלו, משא"כ בערב פסח מחמת שיש כאן צום גמור והדורות חלושים חשיב שעת הדחק טפי.
וטעם זה נראה הטעם העיקרי.

ולפ"ז גם בתשעת הימים בזמן שהוא שעת הדחק גדול כגון שיש לאכול רק בשר יתכן שיהיה אפשר לסמוך ג"כ על התירים כאלו, וכן ראיתי בשם האחרונים הובא שיש שנהגו לסמוך על סעודת סיום בכה"ג להתיר לכל לאכול בשר בזמן מלחמה שהיה שם לאכול רק בשר, ואולי יש לצרף עוד דגם עיקר המנהג אפשר דמעיקרא לא קבלוהו עלייהו כשהוא נחוץ ואין דבר אחר לאכול (וגם קטניות בפסח בעת שאין דבר אחר לאכול דנו בזה הפוסקים דאפשר שלא קבלוהו עלייהו).

ויתכן אולי לומר חילוק שלישי בין זה לערב פסח דבצער דחורבן בהמ"ק הוא תקיף טובא כדאמרי' בפ"ק דחגיגה (ה ע"ב) וכדאמרי' בפ"ב דביצה כדאי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פ"א בשנה, ולא שייך לומר שחל עליו שם שמחה כשאין לו שום שייכות אמיתית כדי להיבטל מצער החורבן מחמת זה, משא"כ בערב פסח שאין התענית מחמת צער כלל אלא זכרון בעלמא ובכל דהוא סגי כדי שיהיה לו במה להתלות כדי להפקיע עצמו מחיוב זה (וגם בלאו הכי כשטעם המנהג הוא מחמת חורבן בהמ"ק הוא מנהג יותר חיוב כשיש קולות דחוקים ממנהג שהוא לזכר בעלמא, וע"ד הנ"ל בחילוק הא').

יש שהזכירו מנהג שנהגו להקל שכל האורחים המגיעים מחמת קורבה שהיו נוהגים בשאר ימים ללבוש בגדי שבת אם יהיה צער לאבי הבן או לאמו אם לא ילבשו עכשיו בגדי שבת (עי' בשערי תשובה שם), ואף שמסתימת המשנ"ב משמע שאסר וכך נקט פוסקי זמנינו (הליכ"ש בין המצרים פי"ד ס"ט, וקובץ מבית לוי חי"ג סקכ"ב עמ' לו בשם הגרשז"א), מ"מ מאחר שהובא מנהג כזה בפוסקים אף שסיימו בצ"ע, יתכן שאין למחות ביד המקילים בזה.

מותר לשיר בפה בסעודת הברית אך ימעטו מהרגילות (תורת המועדים על שונה הלכות סי' תקנא סק"ג בשם הגריש"א).

ברמ"א סי' תקנא ס"י כתב דבשבוע שחל בו יכולים לאכול רק מנין מצומצם, ונאמרו כמה דעות להלכה בדין זה אם המנין המצומצם כולל את הקרובים פסולי העדות או לא, וכן אם יש לנהוג חומרא זו מא' בחודש או לא, ועיקר דעת המשנ"ב שם משמע להקל בזה בכל הנידונים (והטעם להקל בזה נראה מחמת שהוא צורך מצוה ומאידך האיסור הוא מנהג בלבד ובפרט שהוא מנהג אבלות דבאבלות שומעין להקל ואפשר דשייך גם לזה), דבתשעת הימים בימים עד שבוע שחל בו יכול לזמן כל השייכים לסעודה בלי הגבלת קורבה או כמות אנשים ובשבוע שחל בו מותר לזמן כל הקרובים השייכים לסעודה וכן בעלי הברית שהם הסנדק ואפי' הקוואטער מותר לזמן כל אלו בלי הגבלת כמות, ושאר האנשים השייכים לסעודה מותר לזמן עד מנין מצומצם שהוא בתוספת לקרובים ולבעלי הברית.

יש נידון נוסף האם צריך לפשוט הבגדים לאחר הברית, ובמשנ"ב סי' תקנט סקל"ד נקט בשם המהרי"ל לענין ברית בת"ב להחמיר בזה, וכן יש שנקטו גם לענין ט' הימים (שו"ת שואל ומשיב ח"ה סי' לט), ומאידך באשל אברהם מבוטשאטש (מהדו"ת סי' תקנא ס"א) כתב דהאיסור הוא רק התחלת הלבישה וכאן שהתחלת הלבישה היה בהיתר א"צ לפשוט אחר כך, ויש להעיר על דבריו מדברי המשנ"ב סקמ"ד עי"ש, ולפי זה אולי יש מקום לחלק בין סתם בגדים מכובסים לבגדי שבת שניכר בהם הגיהוץ (שכולל בזה גם צחצוח הבגד), ככל שכך הוא המציאות, אולם יש עוד צדדים בנידון זה, עי' במשנה אחרונה סי' תקנא אות ז מה שהביא דברי האחרונים בזה.

מק"ט התשובה הוא: 120937 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120937