נשאלתי מידידי הרה”ג ריחמ”א שליט”א האם מותר לתת את מדרש ויושע עם ההערות למעמד כדי להפיצו בדוא”ל במועד, ובמקרה זה השאלה נשאלה כמה ימים לפני המועד מבעוד מועד והמעמד מקבל תשלום.
והדין בזה תלוי גם בכמה גדרים וצדדים ופרטים שלא כולם נתבארו היטב כל הצורך בדברי הפוסקים המפורסמים, וכמו שיתבאר, ועיקר המסקנא דלהלן שיש לאסור עכ”פ במקרה שנשאלתי בו מב’ טעמים, הא’ מאחר שיש כאן מכוון מלאכתו במועד באופן שיכול להמנע מזה, ואין זה כלול בכלל היתר של צרכי רבים במכוון מלאכתו במועד, שכן היתר זה לא מדובר במקרה כזה וכדלהלן, והב’ דהגדרת צורך המועד בספר הצריך ליחיד או לרבים משמע שיש בזה תנאי שיהיה צורך מוגדר כשידוע מראש שיש צורך כרגע להשתמש בספר זה ולא מועיל שיש בזה רווח הרבים גם אם ידוע מן הסתם שיהנו מהספר.
ותשובה השייכת לזה כתבתי אשתקד לגבי הפצת דוא”ל של דברי תורה בחוה”מ [ד”ה האם מותר להפיץ גליונות דברי תורה בחול המועד בדוא”ל ואם יש בזה משום דבר האבד], דיש ב’ טעמים שהזכירו הפוסקים לגבי היתר כתיבת חידו”ת במועד בשו”ע סי’ תקמה ס”ט, דדעת השו”ע וסייעתו הוא משום דבר האבד שמא ישכח הד”ת או יאבד לו הספר שרוצה להעתיק וכיו”ב, ולדעת הב”ח משום דבר האבד על הזמן שרוצה ללמוד ולחדש חידושים שיצטרך אח”כ ללמוד דבר אחר (עי”ש במשנ”ב סקמ”ז).
ונתבאר שם דלצורך קבוע נתבאר ברמ”א שם בסעי’ ב’ ובפוסקים דעכ”פ לרבים מותר לכתוב ספרים במועד וממילא באופן שיש ציבור שצריכים שיפיצו להם ד”ת בחוה”מ בדוא”ל כ”ש שיהיה מותר להפיץ להם מאחר דלכמה פוסקים אין בזה ממש כתיבה, ובנידון ההוא טעם זה של דבר האבד על מה שרוצים עכשיו ללמוד נפסק להלכה לענין כתיבת ספרים לרבים בחוה”מ, וחשיב גם מחמת זה דבר האבד, גם אם אין כאן חומר או מידע שעלול להשכח עד אחר המועד.
אולם דנתי שם באופן שמפיצים גליונות בדוא”ל של ד”ת בחוה”מ באופן שהמנויים לגליון יתכן שהתכוונו ללמוד דברים אחרים בזמן זה דיש לדון בזה, דאפשר שההיתר של כתיבת ספרים לצורך רבים הוא רק בידוע שהרבים צריכים להם, אלא אם כן נתיר מטעם אחר, דהיינו מצד מה שיש שנקטו שלחיצות מחשב הם מלאכה שאין בה טירחא והותרה בחוה”מ, וכתבתי שם כמה צדדים בזה.
ויש להוסיף עוד דבסוף הסי’ הנ”ל כ’ הרמ”א דבכתיבה שאינה מתקיימת לא החמירו באופנים המבוארים שם, ובאמת מצד גדרי הכתיבה אפשר להחשיב העיסוק במחשב ככתיבה שאינה מתקיימת אבל הנידון במחשב הוא לאידך גיסא דהעיסוק במחשב הוא מלאכה אלא שהיא מלאכה שאין בה טירחא שיש מהפוסקים שהתירו בחוה”מ וגם יש מפוסקי זמנינו שהזכירו היתר זה לגבי מחשב להדיא (והרחבתי גם בזה בתשובה בפני עצמה).
ושוב יתכן לצדד בזה דמכיון שיש אנשים שאם לא יישלחו אליהם ד”ת בדוא”ל לא ילמדו בלאו הכי בזמן זה ועצם המציאות שיש הרבה ששולחים ד”ת בדוא”ל גורמת שעי”ז רווחא שמעתתא ויש יותר תורה בעולם בזכות זה וממילא אפשר לציין שהתופעה שיש הרבה ששולחים ד”ת בדוא”ל הוא דבר מבורך במבט כללי, ממילא אפשר דכל אחד ששולח דוא”ל חשיב ג”כ צורך המועד.
ובאמת כתיבת ספרים בחוה”מ לצורך דבר האבד נזכר בפוסקים בב’ אופנים, הא’ לגבי צורך קבוע עכ”פ של רבים (ולענין צורך יחיד עי’ במשנ”ב בסעי’ ב ובשעה”צ שם ובתשובתי ד”ה כתיבת ספרים בחול המועד לצורך רבים וכו’), והב’ לגבי דבר האבד ממש כגון שישכח וכיו”ב שאז הוא אפי’ צורך יחיד שאינו קבוע, והאופן הראשון יתכן שאינו כלול בניד”ד של הפצת גליונות, וגם האופן השני כמו שנתבאר דיש בזה פלוגתא בהגדרת ההיתר לכתוב חידושים במועד אם דבר האבד הוא מצד שישכח את החידושים או מצד דבר האבד בזמן, וכאן א”א להכריח לא זה ולא זה, אלא אם נימא דידוע שעל ידי ששולחים גליונות אלו יש רבים שמשתמשים בהם ולומדים יותר, דבאופן זה היה מקום להתיר מדין כתיבת ספרים לצורך רבים, אולם להלן יתבאר דאינו כלול בהיתר זה, (מלבד אם נימא דמחשב אינו בכלל איסור כשאין בו טירחא וכנ”ל).
ובניד”ד שנשאלתי שוב אם מותר גם לעמד הדברים בחוה”מ ולשלוח באופן שצריך הדברים לצורך המועד ממש, והנה בעצם השאלה היא אותה שאלה, דיש לדון תחילה כאן מה שיש לדון שם, אבל כאן יש עוד כמה שאלות שלא נתבררו שם, ראשית יש לדון דכאן הוא מלאכת אומן לעמד את החומר, ונכנסים בזה לנידון חדש האם מחשב בדבר שהוא מלאכת אומן חשיב כמלאכת אומן או לא, דהיינו למרות שיש שנקטו שהקשת מקלדת היא מלאכה כל דהו מ”מ אפשר דהקשות מקלדות באופן שצריך מלאכת אומן חשיב מלאכת אומן, ודינא הוא כמו שפסק הרמ”א דכל מלאכת אומן כדי להתירו בעי’ שינוי בתוצאה.
וכן יש לדון דהגם שיש פוסקים שהתירו שימוש במחשב בחוה”מ מחמת שאין בזה טירחא, שוב יש לדון בניד”ד דיש בזה טירחא, כיון שנצרך מחשבה רבה לענין העיסוק בעימוד במחשב, (וכיו”ב נשאלתי בהזדמנות אחרת לגבי העוסק בבורסה בחוה”מ ויש לו צורך ללמוד לעומק את העיסוק בתוכנה שלא למטרת פרקמטיא האם הדבר מותר בחוה”מ, והדבר דורש עיון, [ונשאלתי בזה מהרה”ג יצחק בזמן שרבו עלי הטירדות ב”ה בהולדת בני יהודה נ”י בחוהמ”ס דהא שתא ולא היתה השעה אז כשרה לעיין בזה כל הצורך, ואולי עוד אזכה לכתוב בזה ג”כ], ושם הנידון דומה ג”כ דעצם ההקשה במחשב היא דבר הדיוט בלא שום טירחא אבל כעת הדבר דורש התעסקות רבה ומחשבה רבה ואולי גם חשיב מלאכת אומן, ומעין זה יש נידון ג”כ לגבי מלאכת מתכנת בחוה”מ שכותב קוד מורכב או אפי’ קוד לא מורכב אבל דורש אומן, האם מוגדר כטירחא כשיש טירחא או כמלאכה שאין בה טירחא ואם מוגדר כמלאכת אומן או לא).
ועי’ בנידון זה בתשובות והנהגות ח”ו סי’ קסד סק”ד ובמעדני אשר חוה”מ סי’ קעז שהביא דעות הפוסקים בזה.
ועוד יש לדון בזה דבניד”ד הפועל של העימוד מקבל כסף, ויש לדון האם ההיתר לכתוב ד”ת בחוה”מ לצורך רבים הוא גם כשמקבל כסף.
ועוד יש לדון דהרי כאן מכוון מלאכתו במועד, דהרי השואל הגיע עם השאלה כמה ימים לפני חוה”מ ומסתמא שזה היה הבקשה של המעמד לדחות הדברים למועד שלא יצטרך לעסוק בזה בימים שקודם המועד, והוא דבר שצריך ג”כ לדון האם באופן כזה שכיוון מלאכתו במועד והוא לצורך המועד מותר או אסור, וצל”ע בכ”ז.
והרחבתי בנידונים אלו בתשובה חדשה [ד”ה כתיבת ספרים בחול המועד לצורך רבים להמתירים האם ההיתר הוא גם כשמקבל הסופר מעות], ולפי היוצא שם ע”פ דברי הפוסקים ההיתר של צורך מצוה דרבים הוא גם במלאכת אומן, וגם מלאכה שיש בה טירחא, וגם באופן שמקבל כסף על מלאכתו (ולפי המתבאר שם עיקר ההיתר לדינא הוא גם בצורך יחיד אלא דיש חילוקים לדינא בגדרי ההיתר כמבואר שם).
ולפי המבואר שם מותר גם לכוון מלאכתו במועד אבל רק כשיש צורך בזה לפי המבואר במשנ”ב סי’ תקמד סק”ד, והמעיין יראה שכאן בניד”ד לכאורה אינו נוגע הצורך המתיר לכוון מלאכתו במועד הצורך המתיר לכוון מלאכתו במועד עכ”פ אם שייך לומר למעמד שע”פ הלכה אסור לו לכוון הדברים למועד ושיעשה לפני המועד, וע”ש וקיצרתי.
ובגוף מה שצידדתי דאפשר דחשיב כצורך רבים, הנה עיקרי הדברים דהיתרים של צורך רבים נתבארו בבה”ל סי’ תקמד ובמשנ”ב שם סק”א וסק”ט, ועיקר הראיה דכאן בכתיבת ספרים חשיב צורך רבים כמו בסי’ תקמד הראיה לזה מהמשנ”ב בנידוננו בסי’ תקמה סק”ו לענין כתיבת ספרים לצורך רבים דכיון שהוא צורך רבים מותר אפי’ במעשה אומן כדאי’ לעיל סי’ תקמד ס”ב עכת”ד, ומבואר שהשווה גדרי צורך רבים של כתיבת ספרים לצורך רבים המבואר בסי’ תקמד ס”ב שהם הגדרים הללו.
אולם יש לציין דהרמ”א לעיל סי’ תקמד ס”א כ’ ודוקא צרכי רבים כאלו שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת אסור לעשות במועד ע”כ, וממילא חזינן שיש הגבלה ולא כל דבר שיש בו צד תועלת לרבים מוגדר כצורך רבים, וממילא יתכן דעכ”פ לעניננו רק מה שחסר לרבים חשיב צורך ולא כל דבר ששייך במציאות לזכות בו את הרבים, אבל באמת צע”ג למה בכתיבת ספרים נאמרו היתרים אלו.
ובספר שמירת שבת כהלכתה פס”ח ס”ד כתב דגם צרכי רבים שאינם נצרכים לגוף מ”מ מותרים עכ”פ במעשה הדיוט, וצ”ע דהרי לענין ספרים בסי’ תקמה השווה המשנ”ב סק”ו דין ספרים לרבים לדין חפירת בורות לרבים בסי’ תקמד ס”ב, ונקט מכח זה להתיר אפי’ מעשה אומן.
והנה מקור דברי הרמ”א הם מהרשב”א ח”ד סי’ שכו ובסוף דבריו שם כתב בזה”ל וא”ת מ”מ לבנין בהכ”נ מצוה איכא וכבר התירו אפי’ ליחי’ משום מצוה ככתיבת תפילין, התם שאני דצריך להם, ואי אפשר לו לעולם ואפילו לשעה בלא הם, אבל בבית הכנסת אפשר להם בלא הוא להתקבץ ולהתפלל במקום אחר, ותדע דלא משום כל מצוה התירו שהרי אסרו להגיה אפי’ אות אחת ואפי’ בס”ת ואף על גב דאיכא מצוה שאסור להשהות ס”ת שאינו מוגה משום ואל תשכן כו’ כדאיתא בכתובות (יט ע”ב) עכ”ל, והנה מאחר שנקטו הפוסקים להלכה דגם קריאה”ת חשיב צורך כתפילין בחוה”מ למי שמניחם, א”כ גם בס”ת כ”ה הדין, וה”ה בספרים שיש צורך אמיתי לציבור בהם, אבל במקרה ויש מדרש שקשור למאורע וטוב ללמוד בו ורבים יהנו לאורו אבל בינתיים ישתמשו בדברים אחרים לא נאמרו כל ההיתרים שנאמרו בניד”ד.
אלא דאכתי צע”ק לפי מה דמחשיב המשנ”ב בסי’ תקמה סקמ”ח ספר הצריך לו כדבר האבד א”כ במה עדיפים ציבור מיחיד לענין דבר האבד מה שמתיר המשנ”ב בסק”ו שהתיר כתיבת ספרים לצורך רבים משום דבר האבד, ויש לומר דלרבים הגדרת הצורך להחשיבו כדבר האבד להתיר מעשה אומן הוא רחב יותר, אבל הגדרים לא מצאתי שנתבארו להדיא, או דיש לומר דעיקר מה דמיירי בסקמ”ח הוא לפי עיקר הדעה להלכה שנתבארה במשנ”ב סי’ תקמה סק”ט ובשעה”צ שם דגם צורך יחיד מותר כמו רבים (עי’ מה שהרחבתי בביאור הלכה בזה לכל דעה בתשובה ד”ה כתיבת ספרים בחול המועד לצורך רבים להמתירים האם ההיתר הוא גם כשמקבל מעות דהיוצא משם דגם להגר”א שהביא המשנ”ב שם הוא קל יותר ממה שנראה בפשוטו).
ויש להוסיף עוד דברמ”א מבואר בשם הראשונים דמה שהחמירו בכתבי הקדש הוא רק בכתיבה ולא בעשיה דבעשיה הקילו יותר לצורך מצוה כמבואר שם, ויש לעיין בכל הגדרים דלעיל לענין עימוד אם מוגדר כעשיה או לא וכן מה דין הגדרים דלעיל לענין עשיה בלבד, ועי”ש במשנה אחרונה דיש שנקטו דעשייה מיירי רק בדבר שהוא מלאכת הדיוט.
מק"ט התשובה הוא: 126671 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126671
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.