במילואותם לגבי אפוד לענין כ"ה אותיות בכל אחד מאבני השוהם

לכבוד ידידי הרה"ג ר' אברהם דוד שליט"א

שלום רב

שאלת על דברי הירושלמי היאך שייך לפרש שבאבני האפוד השבטים מחולקים בסדר כל שהוא אם הוא נדרש מהכתוב במילואותם, דהרי פסוק זה כתיב גבי חושן [שמות כח, כ] ואילו באפוד [שמות כה, ז] לא כתיב בלשון זה, והציע כת"ר שליט"א דאולי ס"ל דגם בחושן יש לעשותו בחלוקה של ו' אותיות לכל אבן ולא בחלוקה של אבני האפוד בכ"ה לכל אבן.

הנה בגוף דברי הירושלמי הנ"ל בסוטה [פ"ז דף לא ע"ב], מתחילה אעתיק לשון הירושלמי שם ואחזור על עקרי העניינים בזה, גם מה שנתפרש במכתבך, וכך הוא, אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד.
במלואותם.
כדי שיהיו עשרים וחמשה מיכן ועשרים וחמשה מיכן.
והלא אינן אלא ארבעים ותשעה.
אמר רבי יוחנן בנימין דותולדותם מלא עכ"ל.

והנה לפי לשון הירושלמי הזה נמצא דלא שייך לפרשו רק על אבני החשן להדיא מב' טעמים, הא' דהא קאמר כ"ה אותיות, ולפי חישוב אבני החשן הוא ו' בכל אבן.

והטעם השני שא"א לפרש כן בירושלמי דהרי תחילת לשון הירושלמי הוא כשם שהן חלוקין כאן וכו', ושם מיירי על חלוקת השבטים בברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל, וחלוקה זו היא חלוקת השבטים לב' שבטים,

וכמ"ש הקרבן העדה שם לעיל מינה, כשם שהשבטים חלוקים כאן.
בהר גריזים ובהר עיבל כדכתיב ואלה יעמדו לברך את העם שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין ואלה יעמדו על הקללה ראובן גד ואשר זבולן דן ונפתלי ע"כ.
וכ"כ שוב הקרבן העדה על המאמר הניד"ד כשם שהן חלוקין כאן בהר גריזים ובהר עיבל עכ"ל.

אלא דע"כ דיש לימוד של במילואותם שמלמד על החושן שום לימוד ומשם נלמד גם לאפוד ואפשר דילפי כל הכלים מהדדי.

ואפשר דהלימוד הוא מהקישא דחשן ואפוד, או אפשר שהלימוד הוא מדכתיב ואבני מלואים לאפוד ולחושן (שמות כה, ז; שם לה, ט), וממילא שמעינן דמה שכתוב במלואותם אחר כך קאי גם על האפוד, ושמא מגזירה שוה.

עכ"פ ענין זה דתיבת במלואותם נדרש גם על החושן וגם על האפוד, נזכר ג"כ בסוטה [מח ע"ב] דאי' התם, אבנים הללו אין כותבין אותן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר במלואותם וכו', ופרש"י אבנים הללו, שבאפוד וחשן, במלואותם, שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום עכ"ל.

וכ"כ התוס' [סוכה מט ע"א ד"ה שכל] וז"ל, ואבני אפוד בעו שמיר כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה (סוטה מח:) כדכתיב במלואותם עכ"ל.
וכ"כ עוד התוס' בע"ז [כג ע"ב ד"ה בקשו] ובזבחים [נד ע"ב ד"ה אבנים].
וכ"כ המאירי [סוטה מז ע"א].
וכן מבואר בהתוס' רי"ד [ע"ז כג ע"ב] ובמחזור ויטרי [סי' תכח] עי"ש.
וכ"כ הרע"ב בסוטה [פ"ט מי"ב] ובו פתחו אבני האפוד והחושן דכתיב בהו במלואותם שיהיו שלמות וכו' עכ"ל.

ובקרן אורה בסוטה שם הביא דעת הרמב"ן על התורה [שמות כה, ז] דבאבני חשן לבד הוצרכו לשמיר דגביה כתיב במלואותם.
אבל לא באבני אפוד, וכן הובאה דעת הרמב"ן ברש"ש גיטין סח ע"א, וראה רבינו בחיי שמות שם.

ולכאורה הירושלמי דדריש להדיא במלואותם על האפוד יוכל להיות ראיה לרש"י והתוס' דילפי' זה מזה, אם כי היא הנותנת יוכל הרמב"ן לתרץ דגמ' דידן לא סבירא לה להך היקש דהירושלמי, שהרי בגמ' דידן בסוטה יש סוגי' אחרת [בסוטה לו ע"א] לענין מנין האותיות על אבני האפוד, ושם לא נזכר הלימוד דבמלואותם.

אבל לכאורה אפשר להקשות ע"ד הרמב"ן מדברי הגמ' בגיטין [סח ע"א] לענין השמיר הנזכר שם שנצרך לאבני אפוד, ופירש שם רש"י בזה"ל, לאבני אפוד, דאמרינן במסכת סוטה [מח ע"ב] אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל, שנאמר במלואותם שלא יהו חסרות כלום, אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן  ע"כ.

ונשוב לענין ביאור הירושלמי, דהנה בפי' קרבן העדה שם כ' וז"ל, במלואותם כדי שיהיו כ"ה, אותיות מכאן והיינו במלואותם שיהיו שלמות בחשבון האותיות כזה כן זה ע"כ.
וכ"כ בפני משה שם, במלואותם כתיב דמשמע שצריך למלאות ולהשלים חשבון האבנים של זו כזו כדי שיהיו כו' ע"כ.
אבל בפירושם הנזכר לא כתבו איך יתיישב גם בחשן, דהרי בחשן לא נתחלק לפי אותיות גרידא, דגבי אבני החשן נכתבו השבטים על אבני החשן.

והנה אם נלך לפי פירושם הנ"ל של הקרבן העדה והפני משה, נמצא לכאורה דאה"נ בחשן יצטרכו לחלק התיבות של השבטים עם שאר האותיות שנצטרפו עליהם בס"ה לפי כמות של אותיות קבועה בכל אבן, ומשם נלמד לאבני האפוד ג"כ בניד"ד, וזה דבר שצ"ב.

ושמא היה מקום לפרש כל דברי הירושלמי באופן אחר ולומר דהירושלמי לא הביא הלימוד ללמד ענין זה שיש לחלק התיבות, דזה נלמד מסברא או מהללמ"מ, אלא הלימוד הוא רק שיש לכתוב התיבות המילואם היכא דמסתבר, עי' במפרשים שם, וכיון דבכתיבה מלאה יש נ' אותיות סברא היא שיש לחלק לפי אותיות את ב' האבנים, וסברא זו שייכא רק באבני האפוד שהם על ב' צדדי הכהן משא"כ באבני החשן שכל האבנים יחד.

ועל זה מקשה הירושלמי ואמר דהרי בס"ה גם במילוי אינו אלא מ"ט, וע"ז קאמר דיש עוד מילוי יותר מזה גבי שבט בנימין כדמפרש ואזיל שמצינו בתורה מקום שנכתב במילוי גמור בנימין, ובתריה אזלינן ולא בתר רוב מקומות כיון שכתוב כתולדותם ובשעת לידה כך היה נקרא, כמ"ש ויהי בצאת נפשה וגו' ואביו קרא לו בנימין (בראשית לה, יח), כמ"ש הקה"ע [ד"ה בנימן], ויש לומר דסלקא דעתך דרק באופן ששגור בתורה לכתוב מלא יש לכתוב, אבל בסתם מלא שלא נזכר ברוב מקומות לא, אבל כיון דכתיב כתולדותם באפוד שמעי' דבעי' גבי בנימין לכתוב כתולדותם ממש.

וצ"ע דאפי' דאמרי' דהך מאן דאמר דסבירא ליה חמישים אותיות סבר דיוסף כתיב חסר ה' ולא יהוסף, מ"מ כיון שכל השבטים מלאים, נמצאו חמישים ואחד אותיות לפי החשבון דלהלן (והסדר לאו דוקא):

1 ר; 2 א; 3 ו; 4 ב; 5 ן; 6 ש; 7 מ; 8 ע; 9 ו; 10 ן; 11 ל; 12 ו; 13 י; 14 י; 15 ה; 16 ו; 17 ד; 18 ה; 19 י; 20 ש; 21 ש; 22 כ; 23 ר; 24 ז; 25 ב; 26 ו; 27 ל; 28 ו; 29 ן; 30 ד; 31 ן; 32 נ; 33 פ; 34 ת; 35 ל; 36 י; 37 ג; 38 ד; 39 א; 40 ש; 41 ר; 42 י; 43 ו; 44 ס; 45 ף; 46 ב; 47 נ; 48 י; 49 מ; 50 י; 51 ן.

ויש לומר דלק"מ, דכיון שנתבאר על בנימין שאפילו שנכתב בתורה מלא לגמרי, לא הועיל לנו לכתוב מלא כיון שאינו אופן השגור בתורה, דלא מיירי' אלא על המצוי, ולא על דרך כתיבה שאינה מצויה, אם כן גם זבולון כיון שלא נכתב בשום מקום בתורה וכן לא בנביאים ולא בכתובים, זבולון מלא בב' ווין, אם כן בודאי מה שכתבה התורה במילואותם לא נתכוונה התורה לזה, אלא זבולון מלא בו' אחד, אי זבולן אי זבלון.

אמנם מצאתי בס' מרכבת המשנה להרב מחעלמא על הרמב"ם הל' כלי המקדש [פ"ט ה"ט] שפירש דברי הירושלמי בפשיטות כפי' הרב הק"ע והרב הפנ"מ, וכתב תוך דבריו בזה"ל, פירוש דכולהו תנאי מודים מדכתיב במלואותם בחשן ה"ה לאפוד שני כתפות שוות ע"כ.

ומבואר מדבריו דאע"פ שפירש כהק"ע והפ"מ דבמלואותם מלמד על ההשוואה בין ב' האבנים, פירש להדיא הלימוד לאפוד מחושן, דמלואותם נלמד לאפוד מחושן, ומבואר מזה לכאורה כאחד מן הצדדים, או שנפרש דס"ל להך דעה בירושלמי דה"ה האותיות בחשן עצמו היו שוות, או לאידך גיסא שמא יש לומר דתיבת במלואותם נדרשת לכל בגד כדאיתא, הא כדאיתא והא כדאיתא, ובאפוד שיש לו שני כתפות שהם שני חלקים בבגד שייך ללמוד מתיבת במילואותם שיהיו ב' חלקי הבגד שווין, אבל בחשן שכל האבנים רצופין זה בזה אין צורך שיהיו שווין האותיות.

בדרישת שלומו והכרת הטוב

מק"ט התשובה הוא: 120920 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/120920