בשו”ע סי’ רנג יש סתירות בזה דבס”ג שם מבואר דאין בזה היתר אלא באופנים המותרים על פי תנאי חזרה, מה שאינו נוגע לתבשיל צונן כמבואר שם, ואילו בס”ה הקיל כדעת הרשב”א דכיון שמפסיק בקדירה ריקנית אין בזה דרך בישול ומותר.

ובבה”ל שם בס”ג ד”ה ויזהר העיר על הסתירה בזה וציין שם שדחק בזה בדגמ”ר שם, ונראה שלא קיבל תירוצו, אבל אח”כ מצא להפמ”ג שיישב זה בטוב טעם (כלשונו ומשמע שקיבל תירוץ זה) שהיתר הרשב”א הוא רק באופן שהקדירה עם המאכל עמדה מע”ש עם תבשיל בתוכה ואז מותר ליתן אםי’ התבשיל עצמו ע”ג הקדירה כמבואר בשו”ע ס”ה הנ”ל, משא”כ אם מניח קדירה ריקנית לשם כך אין היתר אפי’ להניח תבשיל בתוך קדירה ע”ג קדירה ריקנית זו.

והנה יעוי’ בשו”ע סי’ שיח ס”ח שהביא פלוגתא בזה אם מותר להניח דבר קר יבש ע”ג מיחם שעל האש (ואילו בתבשיל לח אסור לכו”ע כמבואר שם בסוף הסעיף, וגם מה שהחמיר בצונן בסוף ס”ו שם מיירי בדבר לח כמבואר במשנ”ב שם סקנ”ג) והכריע להתיר וכן במשנ”ב שם סקנ”ג נקט בפשיטות.

וצע”ק ששם לא נחית המשנ”ב ובה”ל לחלק בהך חילוק של הפמ”ג דלהניח מתחילה קדירה ריקנית אסור, אם כי באמת השו”ע בהיתרו שם מיירי בקדירה עם חמין על האש, דהיינו כמו באופן ההיתר לפי חילוקו של הפמ”ג הנ”ל.

ובמקרה שמדובר בחלת לחם שרוצים לחממו, יש לציין דאע”ג דמבואר בסי’ שיח ס”ה דיש אומרים דלא אמרי’ אין בישול אחר אפייה מ”מ לכו”ע אין צלי אחר צלי כמ”ש שם במשנ”ב סקמ”א ובלא רוטב מוגדר כמין בישול שאינו בישול לשי’ אלו, ולכן כשמניחו יבש בלא רוטב אין בזה החשש הנ”ל.