קובץ סוכות וארבע מינים

הנה להסוברים דסגי בשתי בלא ערב בסוכה [והיא דעת כמה ראשונים ואחרונים ואכה”מ, ועי’ שה”ל ח”ט סי’ קמ סק”ה], א”כ בניד”ד אינו שאלה כלל וכל הנידון כאן לדעת המג”א ע”פ התוס’ [במשנ”ב ריש סי’ תרל] דשתי בלא ערב הו”ל מחיצה גרועה ופסול לסוכה עכ”פ בסוכה במקרה שאין ד’ דפנות (ועכ”פ בב’ הדפנות הראשונות שבהם לא נזכר שעושה טפח שוחק ומעמידה פחות מג’ וכו’, ועכ”פ בז’ טפחים שבהם עכ”פ כשיש עומד מרובה או צוה”פ בשאר הדופן, עי’ חזו”א או”ח סי’ עה, ועי’ בזה להלן אם דופן שלישית כמו כאן דמי לדופן השלישית שנזכרה בגמ’).

וצדדי הספק בזה הם כמה נידונים, וכדלהלן:

א) הנידון הא’ הוא האם פס ד’ טפחים עדיין חשיב שתי בלא ערב, דהו”ל מחיצה גרועה, כיון שצריך להשלים בזה לבוד, או דילמא דבזה מודה המג”א שאין זו מחיצה גרועה כיון שיש בזה פס ד’.

מצד שני יש לטעון דאפי’ אם הפס הד’ מצד עצמו אינו נחשב מחיצה גרועה כמחיצת שתי אבל בניד”ד הוא מצטרף עם קנה כל שהוא לז’ טפחים והקנה כל שהוא ודאי חשיב שתי.

דיעוי’ במג”א בריש סי’ תרל בשם הר”ן דהטעם דבב’ דפנות דלא עריבן (דהיינו סוכה העשויה כמבוי המפולש) לא סגי בקנה בין ב’ הדפנות ולצטרף לכל אחת מן הדפנות שבצדדין בלבוד משום דבעי’ פס ד’ שלא יהיה שתי בלא ערב, וא”כ כאן הקנה הבודד חשיב שתי בלא ערב [ועי’ עוד להלן בסמוך לענין צירוף דופן ראשונה ושניה עצמן על ידי פס ד’ ולבוד אם מהני או לא].

ומאידך גיסא יש לטעון דדוקא בסוכה העשויה כמבוי המפולש דאמרי’ בסוכה ז ע”א דאין ב’ דפנות כהלכתן אז א”א שתי בלא ערב בדופן ג’, ואז בעי’ פס ד’ של שתי וערב המתכשרת על ידי לבוד כשעומדת פחות מג’ לדופן שלם של שתי וערב, אבל סוכה שיש ב’ דפנות כהלכתן שמא בדופן שלישי הותר גם  שתי בלא ערב כלל, ואז א”צ אפי’ פס ד’, ועי’ בזה עוד להלן אות ג’.

ולגוף הנידון בדעת המג”א אם מחיצה שיש בה פס ד’ נפקעה מלהיות חשיבא של שתי מצינו כמה דעות באחרונים.

ובמשנ”ב סי’ תרל סקכ”ג ובשעה”צ שם סק”כ הביא דדעת הפמ”ג (א”א סי’ תרל סק”ה) והמחה”ש בביאור דברי המג”א (שם סק”ה) דהתנאי בב’ המחיצות העיקריות הוא שיהיה בהם פס רצוף ד’ טפחים, וכן סתם כמותם במשנ”ב שם.

[והיינו בב’ הדפנות העיקריות בסוכה שאין בה ד’ דפנות, וכדמוכח במג”א שם שאם יש בסוכה ד’ דפנות אז סגי בשתי בלבד לטעמיה דגריעות שתי בלא ערב לא נאמר בסוכה שיש בה ד’ דפנות ומוכח שם דמה דבעי’ שיעור מקום דהיינו ד’ טפחים פי’ זה הוא רק היכא דלא מהני קנה קנה].

ואילו לדעת הלבושי שרד בדעת המג”א התנאי הוא שיהיה בס”ה עומד ז’ טפחים, וכך נקט כדבריו בשעה”צ שם [וצע”ק דבפנים המשנ”ב סתם דלא כדברי הלבושי שרד ובשעה”צ נקט כוותיה דהלבושי שרד, ואפשר שחזר בו אחר שכתב דבריו במשנ”ב ומשנה לא זזה ממקומה, א”נ דלא רצה להכריע להדיא כנגד הפמ”ג והמחה”ש].

ואילו החזו”א נקט דבעי’ ז’ טפחים רצופין בעומד כפשטות הדין דהתוס’ והר”ן דלא סגי בב’ מחיצות שתי בלא ערב כלל [ומה שכתבו התוס’ טז ע”ב דסגי בפס ד’ ומשהו סמוך לדופן שכנגדה כמש”כ הפמ”ג דלהלן החזו”א בסי’ עה סק”י הציע צד די”ל דזה מועיל כנגדו ולא מהני לפסל היוצא עי”ש, ועוד שם בסקי”ב מבואר דפס ד’ ולבוד קנה מועיל גם לשאר הדופן אם יש בשאר הדופן עומד מרובה על ידי שתי בלא ערב ומשמע דמיירי גם להמשך הדופן ולא רק לדופן שלישית, ובדעת הר”ן נקט שם וכן בסקי”ב דבעי’ ז’ עומד בב’ הדפנות הראשונה והשניה].

ויש להוסיף דבפמ”ג לעיל שם בסוף ההקדמה לסימן ג”כ מבואר בדעת התוס’ דסגי בפס ד’ למחיצה אחת שלמה (דהיינו אחת מן השתיים כהלכתן) וכתב דאפשר דגם שא”ר יודו לזה עי”ש וכן נקט שם בסק”ג די”ל דגם הר”ן יודה לזה.

היוצא בזה דלמסקנת השעה”צ והחזו”א יוצא שהמחיצה הג’ במקרה של הסוכה שלנו היא מחיצה גרועה ולהפמ”ג והמחה”ש [והמשנ”ב בפנים דבריו סתם כמותם] לכאו’ יוצא שאין כאן מחיצה גרועה.

אם לא דנימא דכל מה שמתיר הפמ”ג מחיצה ד’ באחת מן המחיצות השלמות היא רק בב’ כהלכתן דעריבן במחיצה ז’ אבל במחיצה שלישית כשהיא אינה עריבה עם מחיצה של ז’ טפחים לא, כיון שיש כאן תרתי לגריעותא דלא עריבא וגם מחיצה גרועה.

ולענין אותם הב’ מחיצות כהלכתן אם סגי ששניהם ייעשו ד’ ומשהו וקנה אחד ביניהם לחבר ביניהם, יעוי’ בפמ”ג שם סק”ז שכתב בזה”ל, ודע דאם פחות מג’ טפחים בקרן עריבן מיקרי לבוד, ועיין תוס’ סוכה ט”ז ע”ב ד”ה בפחות, ואם שתיהן פס ד’ בלבוד ליכא שיעור שבעה עכ”ל.

ואולי ר”ל דאם יעשה פס בחד מינייהו ד’ יתחבר לדופן השניה [כמו שהוכיח מדברי התוס’ הנ”ל לעיל בהקדמתו ובסק”ג כמו שהבאתי לעיל] אבל אם יעשה תרווייהו ד’ לא יהיה להיכן לחברם בפחות מג’ דממ”נ אם יקרבם פחות מג’ לא יושלם ז’, ולפ”ז בקנה אחד שיחבר ביניהם סגי שכל דופן יהיה ד’ וק”ל, וכ”כ להדיא בבכורי יעקב.

ומאידך אולי הפמ”ג לא הוה ברירא ליה דלא אמרי’ בקנה אחד שעומד בין ב’ דפנות אתי אוירא וכו’ ולכן לא הכריע בזה, ובבה”ל שם (ד”ה כי המחיצות) קיצר בזה וג”כ לא נחית להדיא לנידון אם היו ב’ פרצות סמוכות זל”ז סמוך לקרן זוית אם אמרי’ לגבי הקנה דאתי אוירא וכו’.

ומ”מ כמדומה שא”א לחדש בדעת הפמ”ג והמשנ”ב חומרא שלא פירשוה להדיא אחר שבבכורי יעקב כתב להדיא להיפך.

ובתוס’ סוכה ז ע”א כתבו דל”א אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לענין טפח שוחק של סוכה ויל”ע אם הוא דין רק בעשה הטפח שוחק באופן המבואר שם או בכל גווני ל”א בסוכה, ולשון התוס’ שם הכא דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה ע”כ, וצל”ע.

ובתוס’ סוכה ריש דף יז משמע להדיא מלשונם דבסוכה לא נאמר כלל דין דאתי אוירא ומבטל ליה וכל החסרון במחיצה שתי בלא ערב משום שאין שם פס ד’, וממילא בנידו”ד שיש פס ד’ בכל רוח שמא סגי בפס כל שהוא בין ב’ הדפנות על הדרך שנתבאר לדעת הפמ”ג, וצל”ע.

ומ”מ החזו”א [עי”ש סי’ עה סקי”ב ושם סק”י] חולק על כל זה וס”ל דכ”ז לדעת התוס’ אבל לדעת הר”ן ס”ל להחזו”א בדעתו בעי’ ב’ דפנות שכל אחד מהן ז’ טפחים שלמות בלא לבוד וגם בדעת התוס’ סובר דלא מהני בכל גווני כדלעיל במה שהובא בשמו בסוגריים.

[ולגוף הנידון בדעת החזו”א אם יש דופן ז’ ויש חיבור עריבן בין ב’ הדפנות בלבוד, הנה החזו”א בסי’ עה ריש סק”י מחמיר בפתח בקרן זוית גם אם יש עומד מרובה או צוה”פ, דלענין עריבן בעינן עריבן ממש, אבל שם ססק”י משמע דעריבן הוא גם תוך ג’ וכן בסקי”ד דסגי בדופן ד’ ולבוד פחות מג’ לב’ המחיצות לדעת התוס’ באופן המועיל, וכן בסקי”ג אות ב’ משמע דכשיש ד’ במקו”א מהני השאר בלבוד לדעת התוס’ הנ”ל, עכ”פ מה דשייך לענייננו שזה מפורש בחזו”א סוף סק”י דלענין עריבן גופא מהני לבוד כשיש דפנות כשיעור ואין נפסל על ידי פתח פחות מג’ ולכאו’ לפו”ר משמע שם דאפי’ פרצה בקרן זוית ממש שלוקחת מב’ הדפנות כשרה בענין זה על ידי לבוד].

ב) והנידון השני בזה הוא האם כשיש דופן ז’ שלישית א”צ דעריבן (שיהיה מחובר לשאר הדפנות) בדופן שלישית או דילמא גם בדופן שלישית צריך עריבן ג’ דפנות יחד.

ובמשנ”ב סי’ תרל סקכ”ד וסקכ”ה מבואר בשם הפוסקים דכשיש ב’ דפנות מחוברות עריבן ויש דופן ג’ שאינה מחוברת ואף יש פתח בזוית אין הסוכה נפסלת בכך, וחזי’ דעכ”פ כשיש דופן שלישית העשויה כהלכתה א”צ שהדופן השלישית תהיה מחוברת לשאר הדפנות, אבל עדיין לא נתפרש שם במשנ”ב אם כשרות זו היא גם כשהדופן השלישית אין בה שיעור והיא עצמה מתמלא שיעורה על ידי לבוד.

ובחזו”א סי’ כה סק”י כתב דא”צ דעריבן אלא בב’ דפנות, ולפ”ז גם הדופן שלישית טפח שוחק כשרה אם אינה עריבה עם ב’ הדפנות אם יש צוה”פ המחבר ביניהם.

ונראה דאה”נ כך יוצא מדברי החזו”א שכתב שם וז”ל, ב’ דפנות כהלכתן ואיכא צו”ה בסופן ואע”ג דפרוץ מרובה או עומד מרובה בלא צו”ה (ר”ל דאם יש צורת הפתח אז מהני בניד”ד בפרוץ מרובה כאילו היה עומד מרובה) מעמיד טפח שוחק (ר”ל לשם דופן שלישית) אצל סוף הדופן כנגד קנה כל שהו שבסוף הדופן וכשר אע”ג דלא עריבי דפנות במקום טפח שוחק דלא אמרו עריבן אלא בב’ הדפנות עכ”ל, ומבואר מזה דא”צ עריבן כלל בדופן שלישית אלא סגי שיש חיבור בין דופן שלישית לדופן שניה בצורת הפתח, וכ”ש בנידון דידן שב’ הדפנות עצמן שלמות ואילו החיבור הנצרך לצורת הפתח היא בדופן השלישית.

ג) והנידון השלישי הוא דאם תמצי לומר [היינו לולי דברי החזו”א הנ”ל בסוף האות הקודם] דא”צ עריבן בדופן שלישית עכ”פ כשהיא שלמה שאם עכ”פ יש ז’ טפחים עומדות בפני עצמן הרי זה כשר [וכמו שכך הוא הדין וכנ”ל], א”כ אפי’ אם תמצי לומר דמחיצת שתי בלא ערב פסולה לסוכה [כדעת המג”א והמשנ”ב וכנ”ל], ואפי’ אם תמצי לומר דפס ד’ עדיין נחשב מחיצת שתי בלא ערב [מצד שיש כאן לבוד כדי להשלים ז’ טפחים, או עכ”פ מצד שבסוף הדופן יש פס כל שהוא שאין בו ד’ טפחים], עדיין יש מקום לדון להכשיר משום דבדופן שלישית מיירי’ הכא.

והטעם דהרי מחיצה שלישית סגי בד’ טפחים כדאמרי’ בסוכה ז ע”א ובשו”ע סי’ תרל ס”ב שמחיצה שלישית עושה טפח שוחק ומעמידו פחות מג’ סמוך לדופן, והיינו דסגי ברוב דופן בשביל דופן שלישית [ראה רש”י ובמשנ”ב שם מש”כ בשם הר”ן דבעי’ רוב מרווח ד’ טפחים שיהיה שיעור מקום חשוב], וא”כ חזי’ דבדופן שלישית יותר מרוב שיעור דופן [ד’ טפחים] אין צריך כלל (ושם הוא בצירוף צוה”פ ועי’ עוד בזה להלן).

או דילמא דגם בדופן שלישית לא נאמר דמהני ד’ טפחים אלא כשהד’ טפחים מחוברין לא’ מן הדפנות השלמות, אבל כשהד’ טפחים גופו עומד בפני עצמו לא ואז שמא לא יועיל אפי’ אם עומד בסמיכות לקנה המשלימו לז’ טפחים על ידי לבוד כיון שאין כאן ז’ טפחים העשויין בכשרות במקום אחד.

[ואפי’ בסעי’ ג’ בסוכה העשויה כמבוי המפולש דב’ הדפנות השלמות אין מחוברות מ”מ הדופן האמצעית מחוברת לאחת מהן, ואף דיש לטעון דכמו ששם יש ג’ דפנות וא’ מהן אינה מחוברת להב’ הדפנות האחרות סגי בזה אף שיש אחת מן הדפנות שאינה ז’ טפחים, מ”מ יש לטעון כנגד דמ”מ לא מצינו חשיבות לפס ד’ טפחים העומד בפני עצמו משא”כ שם באופן דסעי’ ג’ ששם הפס ד’ מסונף למחיצה שלמה (ומחשבי’ ליה ז’ טפחים כדי לומר שיש כאן ב’ דפנות ז’ טפחים דעריבן כמש”כ המשנ”ב סקי”ד בשם הר”ן, אבל גם זה הוא שמא רק אחר שמתקיימין כל שאר התנאים וכנ”ל, ומ”מ אי”ז כמו שהיה כאן מחיצה ג’ בלא לבוד דבמחיצה השלישית האמצעית הזו אם היה ז’ טפחים בלא לבוד דעת הרמ”א שא”צ צוה”פ וחזי’ שאין זה ממש כמו מחיצה ז’ טפחים שלמה אף דמחשבי’ כמו שיש ז’ משום דאמרי’ לבוד אבל רק בצירוף צוה”פ), והמחיצה העומדת בפני עצמה ג”כ יש לה חשיבות כיון שהיא שלמה].

ומצאתי בחזו”א סי’ עה סקי”ב דבדופן שלישית סגי שתי בלא ערב אם יש ב’ דפנות כהלכתן והוסיף דאף סגי במחיצת שתי להחשיבו כעומד מרובה (ויש להתיישב באלו אופנים בא להתיר בדופן ג’ מדין עומר מרובה במחיצה גרועה כשאין ניתר מדין פסל) ואולי כוונתו כשיש רוב דופן של ד’ כגון שיש צוה”פ כמה טפחים (ובחזו”א שם בב’ מקומות דן אם שייך צוה”פ פחות מד’ לדעת הטור והריטב”א) ואח”כ קנה פחות מג’ וב’ טפחים רווח ועוד קנה פחות מג’ דסגי בזה שיש עומד מרובה, אבל עכ”פ כשיש ז’ טפחים בענין זה שמתחבר לדופן השני בצוה”פ ועומד מרובה על ידי שתי בלא ערב בודאי יהיה כשר לפי דבריו ומ”מ מצריך צוה”פ לשאר הדופן (כן מוכח בדבריו דהיתר זה הוא בצירוף שיש לדופן שלישית צוה”פ ובצורת הצוה”פ השעה”צ בריש סי’ תרל הביא ב’ דעות אם בעי’ צוה”פ לכל הדופן והחזו”א סובר דבעי’ לכל הדופן, אחר שכתבתי זה שוב יתכן לומר דאין כוונתו לזה דבשאר דברים בסוגיין אשכחן דעומד מרובה א”צ צוה”פ אלא אולי ר”ל דמהני לצוה”פ כשיש ז’ או עומד מרובה) [ובגוף דברי החזו”א הללו אין קושי’ מהגמ’ בדין טפח שוחק וצוה”פ די”ל דהתם בסוכה גדולה מיירי, אבל במגיה ראיתי שהקשה ממשמעות הר”ן וצריך להתיישב בכוונת הקושי’].

ד) והנידון הרביעי שיש לדון בסוכה זו האם צריך צורת הפתח או דילמא אף לא מהני צורת הפתח בסוכה זו, ותמצית הנידון בזה האם מכיון שאין כאן דופן ז’ שלם בלא לבוד ממילא דינו שצריך צוה”פ או דילמא דחשיב דופן ז’ כיון שיש כאן פס ד’ ועוד קנה לאחר הפסק אויר פחות מג’ ובזה שמא לא חשיב מחיצה גרועה.

ובפשוטו שאלה זו תהיה תלויה בב’ הדעות בסעי’ ג’ בסוכה העשויה כמבוי המפולש שיש ב’ דפנות זו כנגד זו כשיש פס ד’ סמוך לאחת מן הדפנות האם צריך צוה”פ.

דלדעה הראשונה שהלכה כמותה שצריך צוה”פ לכאורה כ”ש בניד”ד אפי’ לפי הצד שיהיה כשר מ”מ יצטרכו צוה”פ כיון שאין כאן דופן שלישית שהיא שבעה טפחים שלמים ומה שיש ד’ טפחים שלמים לא סגי בזה דלא גרע מהתם.

אבל לדעה המקילה שם שא”צ צוה”פ יש להסתפק האם הוא דוקא שם דהדופן השלישית ד’ טפחים עריבא עם דופן שלמה או דילמא לאו דוקא.

ובפשוטו נראה דאה”נ לדעה זו הטעם דא”צ צוה”פ משום דמחשבי’ שיש כאן דופן שלישית של ז’ טפחים [עי’ בלשון הרא”ש פ”א דסוכה סי’ ו בביאור דעה זו] ודוקא באופן שיש ב’ דפנות שלמות דעריבן אזי הדופן השלישית שאינה באה לכסות ז’ טפחים אפי’ בתורת לבוד (היינו באופן דסעי’ ב’) לכך בעי’ התם צוה”פ, אבל באופן שיש ז’ טפחים אפי’ ע”י לבוד סגי בלא צוה”פ, ולכן גם בניד”ד לכאו’ לדעה המקילה לא יצטרך צוה”פ אבל לדעה המחמירה יצטרך וכנ”ל.

ה) והנה נחלקו האחרונים (עי’ שעה”צ סי’ תרל סק”ב פלוגתת הלבוש והלבושי שרד ופמ”ג וכן דנו בזה עוד החזו”א והשה”ל) באופן שיש דופן אחד ארוך ודופן אמצעי שלם דעריבן ועוד דופן שלישי שעשוי טפח שוחק וצוה”פ בלבוד (היינו באופן דסעי’ ב’) האם סגי בזה בדופן שלישית יחד עם צוה”פ המכסה ז’ טפחים מן הסוכה בסך הכל, או דבעי’ שהצוה”פ של הדופן השלישי ימשיך עד סוף הסוכה.

ויש ב’ אופנים לבאר הצד להקל בזה, האחד לטעון דזהו המכשיר של הדופן השלישי שיש לו צוה”פ, וממילא הרי הוא כאילו היה סתום בכל מקום זה, וא”כ נימא דכל שאר הסכך הוא פסל היוצא מן הסוכה.

והצד השני לבאר הקולא בזה הוא דיש כאן לבוד עם הצוה”פ בצירוף הטפח שוחק (דהרי הטפח שוחק עומד בסוף ד’ מתחילת הרוח השלישית והקנה האחרון של צוה”פ עומד בסוף ז’ חסר משהו וא”כ יש כאן לבוד) ואז מאחר שיש כאן לבוד חשיב כמו סתום ז’ טפחים.

והנפק”מ בין ב’ הצדדים בזה הוא כשהצוה”פ מכסה יותר מז’ טפחים (כגון ח’ או ט’ טפחים או יותר) דנמצא שכבר אין כאן לבוד מצד הטפח שוחק (היינו הטעם השני הנ”ל), ומ”מ לפי הטעם הראשון הנ”ל דכל מה שמתכשר על ידי הצוה”פ חשיב סתום א”כ חשיב סתום יותר מז’ טפחים (כגון ח’ או ט’ טפחים או יותר כנ”ל), וממילא כל השאר כפסל היוצא מן הסוכה ונידון כסוכה.

והנה השעה”צ בתחילת דבריו שהביא דעת המקילין בזה כתב דאין צריך אלא עד ז’ טפחים, ולפו”ר משמע דאין צריך אבל ה”ה יכול לעשות יותר מז’ כגון ח’ או ט’ טפחים, [אף דאין בזה לבוד בין הקנה האחרון של הצוה”פ לבין הטפח שוחק שיש אחר פחות מג’], ורק שא”צ להאריך עד סוף הכותל אם אינו ז’ טפחים מצומצמות, ואם נימא כן הוא כהטעם הראשון.

אולם אח”כ בקושייתו של השעה”צ על המחמירים הקשה דהרי יש כאן לבוד ע”י צוה”פ, ומשמע כהטעם השני הנ”ל.

ושמא בדוחק י”ל דמש”כ השעה”צ אין צריך לאו דוקא אלא ר”ל א”צ לעשות כל הכותל אלא סגי ע”י לבוד של ז’ טפחים, ומיהו אם גם אין לבוד וגם אין כל הכותל אפשר דממ”נ לא מהני.

או י”ל לאידך גיסא דלעיקר ס”ל דהמקילין מקילין בכל גווני רק לטעמייהו דהמחמירים מקשה למה לא יקלו עכ”פ היכא דאיכא לבוד, כך יתכן לבאר.

עכ”פ חזי’ מטענתו של השעה”צ דס”ל [עכ”פ לדעתו דלא כהלבוש והחזו”א] דכיון שיש לבוד סגי בזה לדופן שלישית, ונפק”מ שלא יצטרכו צוה”פ בכל הדופן השלישית וממילא יש לטעון דגם בניד”ד כיון שיש לבוד בדופן השלישית לא יצטרכו צוה”פ וכ”ש שלא יפסלו הסוכה מחמת זה (אם לא דנחלק בין לבוד דעריבן ללבוד בלא עריבן שהוא תרתי לריעותא וכדלעיל, [ויתבאר עוד חילוק זה לעניין זה להלן בסמוך], ובדופן שלישית שהוא שתי וערב בלא לבוד אזי א”צ עריבן וכל הדופן מתכשרת מדין פסל כדמבואר בסעי’ ה במשנ”ב סקכ”ה ומוכח שם מדברי הבה”ל דמיירי שם אף בפתח בקרן שהוא יותר מג’ טפחים, עי”ש וקיצרתי, וכן מוכח דקאי המשנ”ב על דברי השו”ע שם שהפתח הוא עד י’ אמות, ולפ”ז כשיש פתח כזה בין דופן שניה לשלישית ויש ז’ טפחים בשלישית כשרה, עכ”פ כשהדופן השלישית שלמה שתי וערב).

אבל לענין הקושיא מדופן אמצעית שהיא פס ד’ [בסוכה העשויה כמבוי המפולש בסעי’ ג’] דקי”ל כהמחמירים דבעי’ צוה”פ, י”ל דשם אין דין פסל היוצא מן הסוכה בשטח שאין דופן אמצעית כנגדה לדעת המחמירים, כיון שאין ג’ דפנות מחוברות ואין מה שיחברם בלא צוה”פ, משא”כ כאן שיש שטח שהוא מוקף ג’ מחיצות מחוברות לכן כל שאר השטח הנוגע בשטח זה יש לו דין פסל, ועי’ באחרונים.

ממילא א”א להביא ראיה מדברי השעה”צ הללו לעניננו דהשעה”צ מיירי היכא דאיכא ג’ דפנות דעריבן עכ”פ ע”י לבוד אבל היכא דליכא ג’ דפנות דעריבן אפי’ לא על ידי לבוד אינו בכלל זה כלל לא לענין הכשר וכ”ש לא לענין שלא יצטרך צוה”פ [וגם מסוכה העשויה כמבוי אין ראיה דשם הדופן ד’ סמוכה לדופן ז’ וכמשנ”ת לעיל].

ו) היוצא מכ”ז דעכ”פ לפי הפמ”ג וסייעתו סוכה זו תהיה כשרה כיון דיש כאן בדופן שלישית פס ד’ ועוד קנה לאחר האויר פחות וג’ [ונתבאר דל”א אתי אוירא וכו’ ומבטל ליה ועכ”פ לביכורי יעקב בודאי כן הוא וגם לפמ”ג יש לצדד דלא פליג על הבכורי יעקב בזה] וא”כ חשיב דופן שלישית ככשרות מובהקת כמו דרגא של אחת מב’ הדפנות העיקריות ומה שאין עריבן בדופן שלישית הא נתבאר דעכ”פ כשיש שיעור בדופן שלישית א”צ עריבן.

ז) מצינו בסוכה העשויה כמבוי המפולש (סוכה ז ע”א ושו”ע סי’ תרל ס”ג) ששם מבואר דא”צ עריבן בג’ דפנות אלא רק בב’ דפנות וגם א”צ שהמחיצה השלישית [ששם היא האמצעית] תהיה שלמה בלא לבוד כלל, וממילא יש לדון בניד”ד, דהמחיצה השלישית לא עריבא, דשמא גם באופן זה תהיה כשרה.

ואפשר דכוונת החזו”א בסי’ עה דלענין העריבן סגי בפס ד’ ולבוד פחות מג’ אבל לענין השתים כהלכתן בעי’ ב’ דפנות שלמות, וממילא בסוכה פשוטה של שתים כהלכתן ושלישית מן הדופן בההיא הדופן האמצעית משמשת מעשה דופן גמורה וגם מעשה עריבן ואילו בסוכה העשויה כמבוי המפולש הדופן האמצעית משמשת מעשה עריבן והדופן השלישית משמשת מעשה דופן גמורה.

ובסוכה דידן גם מעשה העריבן וגם מעשה הדופן הגמורה מתקיים על ידי דופן האמצעית עם הדופן שעמה, ואילו השלישית א”צ בה לא עריבן ולא דופן גמורה (ועכ”פ כשיש בה אורך מחיצה גרועה ז”ט ושאר הדופן עם צוה”פ).

ויש להוסיף דגם בדין טפח שוחק שלדעת הב”ח והפמ”ג הוא מדרבנן דמדאורייתא בעי’ טפח בלבד, מבואר מזה דא”צ עריבן להחזו”א בדופן שלישית דהרי החזו”א סובר (וגם אם נימא דטפח שוחק בריחוק ג’ הוא מדאורייתא מ”מ החשבון כאן נכון) דעריבן בב’ הדפנות ע”י לבוד לא חשיב עריבן אם אין בדופן עצמה פס ד’ [עי’ שם סי’ עה סקי”ד] ובטפח השוחק של דופן השלישית מהני, חזי’ מזה דדין עריבן לא נאמר בדופן שלישית כלל, ואמנם בסוכה העשויה כמבוי המפולש מצינו יותר מזה דאפי’ שאותם ב’ דפנות דעריבן מחוברות על ידי לבוד מציל ע”ז שיש דופן אחרת שלמה ובס”ה יש כאן ב’ דפנות שלמות, לכך יש מקום לטעון דגם להחזו”א תהיה סוכה זו כשרה (אלא אם כן נטען דמ”מ בעי’ איזה עירוב כל דהוא בדופן שלישית והחסרון בב’ עריבן כשאין בהם פס ד’ אלא רק שתי בלא עירוב הוא חסרון במחיצה ולא בעריבן, כך יתכן לטעון, אלא דלהלכה סוכה דידן כשרה דא”צ עריבן כלל בדופן שלישית וכמו שיתבאר).

אבל גם בחזו”א סי’ עה סוף סק”י מוכח דמכשיר סוכה שהדופן השלישית אינה עריבא כלל עם שאר הדפנות [וכדברי המשנ”ב שהובאו לעיל בשם הפוסקים] עכ”פ כשיש צוה”פ עי”ש שכ’ דסוכה העשויה כמבוי המפולש א”צ שהדופן השמאלית והימנית יהיו זו כנגד זו, רק דצל”ע אם ה”ה כשיש ב’ דפנות דעריבן בז’ רצופין והדופן השלישית היא בלא ז’ רצופין אם מהני, ונתבאר לעיל דבדברי החזו”א שם בסק”י מוכח דמהני כיון דבדופן שלישית א”צ עריבן כלל אף אם אינה בעלת ז’ טפחים דכ”ה פשטות הסוגי’ דלא אשתמיט המשנ”ב לומר דמה שאין פוסל פתח בקרן זוית שבין שניה לשלישית הוא רק אם יש מחיצה שלמה לשלישית, וגם פשטות הגמ’ דההיתר של טפח שוחק הוא להתיר שא”צ פס ד’ אבל כשיש פס ד’ ועכ”פ בענייננו עם עוד קנה תוך ג’ שיש בס”ה מחיצה ז’ כשר ודאי וכך מוכח שם בחזו”א כמשנ”ת לעיל סוף אות ב’.

ח) היוצא מכ”ז שסוכה זו כשרה ללא חשש.

השלמה לענין סוכה שדופן שלישית אינה סמוכה לב' דפנות אלא בלבוד

בתוס’ סוכה ז ע”א ד”ה עושה מבואר דס”ל דסברא דמבטל אוירא אמרי’ גם בסוכה ולא רק בשבת, אולם שם מיירי בדופן שאין בו אלא רק קנה ואין בו עוד פס ד’, אבל בפס ד’ ועוד קנה צל”ע.