מהמבואר בסוגיות שבשבת א”א להכניס יותר מג’ אבנים בלא היתר להכניס יותר מזה, כמדומה שאין לך ראיה גדולה מזו שרק ממשות צואה אוסרת, שהרי באבנים אין שייך לנקות שומנים כליל ולכלוך בלא ממשות אלא רק ממשות בלבד וכ”ש ג’ אבנים ...קרא עוד
מהמבואר בסוגיות שבשבת א”א להכניס יותר מג’ אבנים בלא היתר להכניס יותר מזה, כמדומה שאין לך ראיה גדולה מזו שרק ממשות צואה אוסרת, שהרי באבנים אין שייך לנקות שומנים כליל ולכלוך בלא ממשות אלא רק ממשות בלבד וכ”ש ג’ אבנים בין אם נפרש מקורזלות חדודות ובין אם עגולות, ומה שנזכר בפוסקים ענין ליתן מים בגמ’ לא נזכר דבר מזה ולכאורה הוא לרווחא דמילתא, וכעי”ז ראיתי בשם הגרח”ק, ויש להוסיף עוד דצואה שאין בה שום ממשות אלא גוון כל דהוא שצריך הרבה להתאמץ להסירו קצת דוחק לומר דחמיר מצואה יבשה בעין שאינה אוסרת כשהגיעה לשיעור שאינה אוסרת, וכבר האריכו האחרונים להקל בהגדרות אלו כל אחד לפי דרכו, עי’ דברי חיים ואשל אברהם מבוטשאטש וקריינא דאגרתא (עי’ דעת נוטה מש”כ בזה ודוק) ובהרחבה בשו”ת קנה בושם.
השלמה לגבי נידון הגדרת נקיות בבית הכסא
העירני הרב בן פורת דיש בנ”א שהמבנה אצלם הוא פנימי שאינו נצרך לניקיון כ”כ, ולענ”ד (מלבד מה שיש לדון באופן הנ”ל צריך בירור מה מוגדר כפנים וחיצון בזה, ועי’ קנה בושם הנ”ל), דוחק לומר דבזמן חז”ל לכולם היה כך ולומר שיש היתר יותר מג’ אבנים כשצריך משמע בסוגיות שא”א דכ”כ שיטות וקצבה מצינו בזה שמע מינה שא”א להתיר כל אחד לשיעורין לפי ראות עיניו, ואמנם יש בחזו”א באה”ע שנשתנו הטבעים גם בדבר השייך לצורת הגוף ממש, מ”מ בד”כ נשתנו הטבעים נאמר רק על דברים של תגובות הגוף למערכות חיצוניות וכיו”ב (עי’ בתוס’ ספ”ק דמו”ק ועוד) ולא שינויים ממש בצורת הגוף ורק בשעה”ד גדול יש לומר כן, וגם מש”כ הרמ”א שנשתנו הטבעים בירחי הלידה הוא דבר שאינו מורגש וניכר תוך הגוף אלא תהליך המתבצע עם הזמן, ויש לציין ג”כ למש”כ המלבי”ם כנגד האפיקורסים שטעו לומר שהעולם התפתח מעצמו והביא ע”ז הראיה מברית מילה שאינו משתנה אצל הנולדים מנימולים אף שכבר מלים כבר כמה אלפי שנים.
ויש להוסיף עוד חידוד בזה דהרי נצטרך לומר לפ”ז שנשתנו הטבעים וגם דין ג’ אבנים גופא נשתנה היום לפ”ז והוא דוחק לחדש כן היכא דאפשר ליישב בלאו הכי ויש להוסיף דגם הפוסקים הביאו דין זה.