לכאורה מותר דלא עדיף מסופר חרסים או טלאים שמותר כמבואר בגמ’ רפ”ב דיומא, ויש חלק מהפוסקים שהתירו אפי’ ספירה ע”י אצבעות (עי’ שמירת הגוף והנפש תנינא סי’ רמב שהביא פלוגתא בזה).
ומאידך יש מקום לטעון דכשמונה מהזכרון הרי הוא מונה את בני האדם עצמם משא”כ כשמונה דבר אחר הוא כעין כוונה הפכית שמונה את החרסים או את הטלאים והאנשים נמנים ממילא.
אולם כמובן שזו סברא קלישתא, והעיקר דכשמונה החרסים והשקלים האנשים נמנים ג”כ וכלשה”כ ויפקדם בבזק ויפקדם בטלאים, ולא הובאו החרסים או הטלאים אלא באופן שא”א לאדם למנות רבים מן הידיעה והזכרון ואז בעי’ שלא ימנה אותם כצורתם ולזה מביאים החרסים או הטלאים.
ולגבי מפקד אוכלוסין נחלקו פוסקי זמנינו דדעת האג”מ להתיר וטעמו כיון שאין מונים בני אדם אלא ניירות, ודעת הקה”י לאסור ודנו בזה הרבה מפוסקי זמנינו (עי’ בזה בהרחבה בשמיה”ג והנפש שם הערה א’).
אולם גם להאוסרים אין ראיה לאסור בניד”ד, דהטעם לאסור שם לכאורה הוא משום שתחילת הרישום הוא באדם, ואמנם בסופו של דבר מונים את הניירות אבל המנין מתחיל מכל אחד ואחד שנמנה בשעה שרושמים את שמו על הנייר ואז המנין הוא על האדם, משא”כ בניד”ד שאין מונה אלא מן הזכרון.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
האם ספירת בני אדם מזכרון בלבד, בלי לראותם, נחשבת למנין בפני עצמו, או שזה כמו ספירת חרסים/טלאים?
האם יש הבדל בין ספירת בני אדם מזכרון לבין ספירת ניירות?
האם נחשב פסול ספירת בני ישראל מזכרון, אם ע”י ספירה זו נאסר למנות בעלי חיים?
האם הסוגיה קשורה לכמות בני ישראל שמנויים מזכרון?
האם פוסקים בזמננו נחלקו בזה, ומהו טעם חילוקי הדעות שלהם?
האם מותר להיעזר בדרך של ספירת חרסים או טלאים למנות בני אדם מזכרון?
האם הספירה מזכרון מחייבת בירור היסטורי כדי להוכיח את המספר הנכון?
האם נחשב ביאור כללי לספירת בני אדם מזכרון, בלי לעסוק בפרטים של כל אדם?
האם מותר למנות אנשים מזכרון רק אם אין צורך למנות אותם לרישומים רשמיים?