פח אשפה

אי אפשר לבשל עליו.

מקורות:
תנן בביצה טו ע”ב אכלו או שאבד אין מבשל עליו, והיינו שאינו נחשב כעירוב תבשילין, וכ”ה בשו”ע או”ח סי’ תקכז סט”ו, ולכאורה (וכן שמעתי שהורה חכם אחד) אין לך אבוד גדול מזה, כיון שאינו יודע היכן הוא ובודאי לא יוציאנו משם וגם אין דרכו להוציא דברים משם, וגם אמרי’ דשמנונית שע”ג סכין גוררו וסומך עליו, ומשמע דאם לא גררו אע”פ שיכול לגוררו לא חשיב עירוב כיון דהשתא ליתיה, ואע”ג שיש מקום לחלק מ”מ מסתבר דכ”ש בדבר שאינו רגיל לעשות כלל חשיב דליתיה קמן, ומעי”ז העירו דאשכחן חמץ שנפלנ עליו מפולת הרי הוא כמבוער ויש כמה מפוסקי זמנינו שהחשיבו אשפה עירונית לביעור חמץ, ובהל’ שבת מה שזרק מבעוד יום אתקצאי לאיסורא ובניד”ד בכל גונא חשיב אבוד גם אם לא אבד מבעוד יום כדאי’ בשו”ע שם סי”ז מגמ’ שם יז.

הנה נחלקו פוסקי זמנינו לגבי פח מגולה אם חשיב גרף של רעי או לא אבל במכוסה הסכימו רוב פוסקי זמנינו שהוא מותר (עי' בספר וזאת הברכה שהביא דעות הגרנ"ק והגרשז"א ואול"צ בזה, וזכיתי ששאלתי להגרח"ק בסעודת שבת וג"כ אמר דבמכוסה מותר ובמגולה הוא שאלה, ויעוי' בדעת נוטה מש"כ שם).

ויש לעיין דלכאורה חשיב גרף של רעי ולכל הפחות מחיצות בהכ"ס דבמחיצות בכה"ס דעת המשנ"ב בסי' פג סק"ה נראה כהאחרונים דהמחיצות הם כצואה ממש, וכן בבה"ל שם ד"ה אם נקט דגם אין מחיצות אלו מועילות להיות הפסקה בפני ריח רע כשאין ד"א משכלה הריח מכיון שהם מחיצות בהכ"ס (היינו גם לפי מה שפסקו האחרונים כהדעות דסתם מחיצות מועילות להפסק כשאין לו ריח במקום הד"א משכלה הריח כמבואר בה"ל שם).

ואין ליישב דכיון דהמחיצות גבוהות עשרה הו"ל כרשות נפרדת דבמשנ"ב שם סק"ה הביא דעת הרבה אחרונים דגם בשכותלי בהכ"ס גבוהות עשרה טפחים עדיין חשיבי ממש כצואה.

אולם יש ליישב דבחזו"א סוף סי' יז נקט דאין להחמיר בבתי כסאות שלנו בצירוף שאינו בהכ"ס ודאי ובצירוף שאין הצואה נוגעת בכתלים מבפנים ובצירוף מה שהכתלים החיצוניים משמשים לכל הבית הלכך יש לסמוך בזה על הדעות דמחיצה מועלת.

(וצל"ע אם הקולא האחרונה היא דוקא דאילו במשנ"ב שם משמע דהקולא הזו האחרונה מועלת גם בפני עצמה בלא הצירופים הנ"ל, ומאידך כמדומה שלא נהגו להחמיר בבתי כסאות שלנו שלא לקרות כנגדם גם כשעשויים בחצר ואין כותל שלהם משמש חדר אחר).

ועפ"ז יתכן דגם בפחי אשפה של רחוב שלנו מכיון שאינו ברור שנחשב גרף של רעי מכיון שמשמש גם פסולת יבשה וברוב המקרים הפסולת בתוך שקיות (ועכ"פ כשמשליכין צואה ממש הוא ודאי בד"כ רק בתוך שקית) הלכך לא החמירו בזה במכוסה עכ"פ כשהיא רשות נפרדת.

ובמקרה שדופני הפח עצמם מזוהמים נקט האול"צ שם להחמיר יותר מפח שאין הדפנות מזוהמים (ועי' עוד חזו"א המובא על גליון הבה"ל ד"ה ויראה דדפנות המזוהמות חשיבי גרף), אם כי האול"צ שם אזיל לספרדים כדעת המחבר דביש מחיצה גמורה הו"ל הפסק אפי' בכה"ג כל שאין מזוהמין מבחוץ, אבל להמשנ"ב שם בסק"ב שחולק ומחמיר בשאר בהכ"ס יש לדון בזה מתי מזכירים הצירופים כדי לומר הקולא דהחזו"א הנ"ל ומתי לא.

[מש"כ שהאול"צ כהמחבר היינו לפי הבנתו במחבר ועי' במשנ"ב מש"כ בדעת המחבר על מחיצות פחות מי'].

ובמקרה שיש חור אם הוא לבוד משמע במשנ"ב סק"ד דסגי בזה (עכ"פ אם אין צואה נראית מתוכו), ובמקרה שאין לבוד בחור ויש ג' מחיצות, הביא בבה"ל ד"ה אבל ספק בזה בשם הפמ"ג אי בעי' ג' מחיצות או ד' מחיצות, ואפשר דלפי הצד דבעי' ד' מחיצות היינו ד' מחיצות גמורות בלא נקב ג' טפחים עכ"פ כנגדו.