הנה דברי החזו”א בקוב”א ח”א סי’ קמא (והוא בקיצור נמרץ, ולא נתפרט שם הפרטים והמקור) ומקורו לכאו’ מדין חברתה מדלקת את הנר והיינו מצד יתובי דעתא שיודעת שחברתה תועיל לה בזה, ואף שיש כבר רופאים ואחיות הבה”ח שמסייעים ליולדת מ”מ למד החזו”א שמותר גם לבעל לנסוע דסברא הוא שצריכה יתובי דעתא וכמו שנתבאר בתוס’ שבת קכח שע”י הפחד עלולה לבוא לפקו”נ (הובא בביה”ל סי’ של ד”ה נר).
[אבל אין לומר דדייק לה מהלשון חברתה דזה אינו דיוק דלא מיירי שיש מיילדת אחרת דאפי’ אם יש מיילדת אחרת הרי שם הבעיה מצד חושך וגם המיילדת האחרת אינה רואה היטב בחושך וגם אפשר שקצת דחוק דחברתה נזכר על המדלקת ולא על זה שצריכה את עזרתה וקצת דחוק דכל ההיתר מצד זו שצריכה את עזרתה שהיא חברתה כשאין נפק”מ מי ידליק וכ”ז נרמז במש”כ חברתה מדלקת ומיהו ע”ז יש לומר דבלאו הכי בברייתא עצמה לא נרמז שהוא כדי שחברתה תראה].
עכ”פ זה פשוט שאם אינה צריכה דוקא את בעלה אין טעם שהבעל יסע ג”כ והוא חילול שבת שלא לצורך (וראה עוד בזה בתשובות והנהגות ח”ב סי’ קעז וח”ה סי’ פט וסי’ שצט ואול”צ ח”ב סי’ רסב, ועי’ אג”מ או”ח ח”א סי’ קלב, ואמנם לחלק מהפוסקים יש צד שגם כשאומרת איני צריכה יש לנסוע עמה ואכה”מ, מ”מ הבו דלא לוסיף עלה), ולכן מסתמא במקרה רגיל כשהאם נוסעת אמא ויודעת שיש לה מי שיוכל לסייע לה לצרכיה אין היתר לבעל ללוות ג”כ, ויש להוסיף דאמנם אין ביד האמא לסייע בכל דבר שבעולם אבל בכחה לסייע בערך מה שהבעל היה יכול לסייע.
ועי’ בתשובה אחרת [ד”ה האם מותר לעשן סיגריה למי שעוסק בהצלת נפשות ואינו יכול להתרכז בלי סיגריה] שהרחבתי בעוד דוגמאות דזה פשוט שלא כל דבר שהוא בכלל יתובי דעתה עי”ש.
ועי’ בארחות רבינו ח”א עמ’ קסב אות רלב שהביא נידון זה שרוצה שהאב יסע עמה שיש לו ידיעה בענייני רפואה וגם בעלה מסתפק בזה דאפשר דהוה מרבה בשיעורים ועוד דזה תמוה (כך יתכן כוונתו) שאם האשה תאמר שרצונה שיסעו עמה כמה אנשים שיהיה מותר ומתחילה רצה לצדד להתיר אבל אח”כ אמר שלא ברור לו הדבר להתיר וצ”ע (ויתכן להוסיף דלגבי האמא שיכולה לסייע במהלך הלידה יותר מן האב אפשר דבזה גריע צורך הבעל, ועי’ תורת היולדת עמ’ קיד הערה א מהדו”ב שהסתפק בניד”ד בבעל ואמא בלשון ‘יתכן’ ולא הכריע).
יש להוסיף דהגרי”ש אלישיב החמיר בחילול דאורייתא בכל גווני במקרה רגיל בזמנינו משום שאפשר לסמוך על הרופאים ולא חשיב פקו”נ לקרוא לבעל ובחילול דרבנן אפשר לקרוא לאחד ולא לשנים (הובא בציוני הלכה הל’ אבלות פ”י טהרת הכהנים עמ’ קעז, ועי’ מעין זה בשמו בתורת היולדת פל”ה אות כו עמ’ רכא), ואולי מזה נשמע להחזו”א דמתיר אפי’ בדאורייתא דעכ”פ בשנים לא הותר [וגם אין פשוט שהחזו”א התיר בכל גווני במציאות רגילה בזמנינו ועי’ עזרת אליעזר ירחי לידה עמ’ יד ועומק הפשט חלק קטו, ומ”מ סוגיין דעלמא בדעת החזו”א שהתיר ועי’ מה שהובא בהנ”ל].
ובמעשה איש ח”ו עמ’ קיא הובא בשם החזו”א שהורה שיצטרפו ב’ מלווים שכן לפעמים קורה שצריך להתייעץ וטוב שיהיה עוד אחד, וצל”ע באיזה אופן מיירי ואולי היה שם איזה צורך מיוחד מחמת שלא היה לחולה קרובי משפחה בארה”ק והחולה עצמו היה חסר הכרה [ועכ”פ ענין הייעוץ הנזכר שם נזכר באופן שהחולה איבד ההכרה וגם לא ביולדת שהתהליך חוזר ע”ע ברוב היולדות אלא באופן שאין ברור המצב, ומלבד זה נר’ דבמצב שם אכן חשש החזו”א שבחור צעיר לבדו לא יהיה אחראי לשמור על החולה כיון שאין לו שיקול דעת לבד ואי”ז רק מצד יתובי דעתא].
ויש להוסיף דהנה כבר יסד המ”מ (פ”ב מהל’ שבת הי”א) דבהרבה מדיני פקו”נ ביולדת הוא חידוש כיון שבד”כ אינה מתה, ומטעם זה יש דינים שנאמרו בפוסקים שאין אומרים ביולדת (עי’ מג”א סי’ של סק”ג ובפמ”ג שם א”א סק”ג ומשנ”ב שם סק”ה), וכמו”כ דברי החזו”א הנ”ל לגבי בעל הם חידוש [דהרי אין בזה כ”כ סכנה במקרה רגיל דגם בגמ’ לא נזכר אלא חברתה וכו’ וחברתה הי’ מקום לפרש היינו אשה אחרת זולתה ולאו דוקא וכ”ש לפהנ”ל], והגריש”א ועוד נקטו שלא נאמרו בזמנינו במקרה רגיל [דבאמת הוא מחודש וכנ”ל], ועכ”פ לא הסכימו לזה לדינא, וגם בדעת החזו”א גופא הסתפק הקה”י ולא הוה ברירא ליה להתירא, ובמקרה רגיל אכן אין כ”כ חשש של יתובי דעתא אם האמא תהיה והבעל לא יהיה, ונחזי אנן שאין סיכוי כ”כ שתמות היא או העובר אם הבעל לא יהיה והאמא לצדה לעשות צרכיה, גם אם נימא דכשאין אף אחד שמכרת לצידה יש בזה חשש מחמת פחדה וכמ”ש התוס’.
ומ”מ לו יצוייר איזה אופן שיש כאן אומדנא ברורה ע”פ רופא או בקי שתפחד מאוד אם לא יהיו גם האמא וגם הבעל א”כ יש מקום לומר דהוא ג”כ בכלל ההיתר, דסו”ס יש בזה סברת התוס’ הנ”ל שיש בזה סכנה מחמת הפחד ואע”ג דכבר כתבו כמה אחרונים [ראה אג”מ או”ח ח”א קלב דמה שאין לו טעם לפחד אינו פחד גדול שיביא לסכנה עי”ז וראה גם חוט שני ח”ד פצ”א סק”א ושש”כ פל”ב הערה פג] דלא כל יתובי דעתא הוא בכלל זה מ”מ באופן שיש פחד ממשי אפשר דאה”נ אבל לא כל אמירה שאומרת שרוצה או שיעזור להרגיע אותה הוא בכלל זה.
ובספר חוט שני שם עמ’ רמג אות א’ כל היכא שצריכה לשניהם לאמא משום יתובא דעתא ולאביה [או בעלה] שיעזור בהחלטה כשיש צורך והכל לפי הענין דאם יש צורך בדבר מותר לשניהם לנסוע ע”כ.
לתשובה זו פורסמו 9 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
האם בהלכה של יולדת שנמצאת עם מיילדת, הבעל יכול ללוות את אשתו אם לא נדרשת עזרתו?
האם במקרה של חשש ממשי לנזק רפואי, אם האישה רוצה שבעלה ילווה אותה, מותר?
מהו מעמדו של רופא בהלכה כשאישה מלווית על ידי מיילדת ורוצה שבעלה ילווה אותה?
האם יש הבדל בין האם לבין בעלה ביכולתם לסייע, בנסיעה ללוות את היולדת?
האם יש מקרים בהם אפילו אמא יכולה לסייע יותר מבעלה?
האם “פחד” אמיתי של היולדת יכול להביא להיתר לבעלה?
האם אמורה היולדת להגיד באופן מפורש שבעלה ילווה אותה?
האם היתר לבעל ללוות את אשתו יולדת בשבת תלוי רק ב’יתובי דעתא’ של היולדת, או שיש עוד גורמים משפיעים?
האם מותר לבעל ללוות את אשתו יולדת אם יש מיילדת אחרת?
האם היתר זה תלוי בכך האישה צריכה את בעלה ליווה או אם מדובר רק ב’יתובי דעתא’?
האם נדרשת ‘אומדנא ברורה’ מרופא/מיילדת על פחד, כדי שיהיה מותר לבעל ללוות?
האם יש הבדל בין ליווי אמא ליווי בעלה, במקרה של צורך ליווי יחד? האם ייתכן שצורך ליווי האישה יגדל אם איננה יכולה לסייע בעצמה?
האם היתר לבעל ללוות יולדת בשבת תלוי בנסיבות שונות?
האם החולשה של האם היא קריטית לקביעת היתר הנסיעה של הבעל?
האם אם האישה אומרת שהיא לא צריכה את הבעל ,עדיין מותר לו להלוותה?
האם היתר לבעל תלוי בבעיות רפואיות ספציפיות של היולדת?
האם יש מקרים שהחזו”א החמיר על היתר לבעל ללוות?
מהו תפקיד האמא בסייע לחולה בהשוואה לתפקיד הבעל?
האם יש מקרים שצריך יותר מאדם אחד שיילוו את היולדת? האם זה קשור לחשש מפחד ?
האם חשוב שהיולדת תרגיש בנוח ורגועה כדי למנוע פגיעה בעובר או בה?
האם יש חיוב לבעל לנסוע עמה,או שזה תלוי ביצירת איתו של היולדת?
האם כל מצב של “פחד” גורם לאפשרות של נסיעה לשבת?
האם דעת הקה”י סייעה להבהיר את עניין היתר לבעל?
האם חומרת החילול תלוי אם מדובר בחילול שבת דאורייתא או דרבנן?
האם יש מקרים שנדרש לשיקול דעת של רופא במקרה דלידה?
האם צריך שיתוף פעולה בין אמא ובעל ביולדת?
האם היתר הנסיעה קשור לתפיסה של צורך של היולדת?
האם קיימת אפשרות לטעון שכל היתר לבעל לנסוע עם היולדת הוא לאו דוקא?
האם אם אין רופא/מיילדת אחרת, רק האמא, האם מותר לבעל ללוות?
האם אם האישה אומרת שהיא לא צריכה את הבעל, מותר לו בכל זאת ללוות?
האם צורך הבעל שווה לצורך של האמא?
האם קיים חשש פקו״ן רק אם שני בני אדם חיוניים ללידה?
האם מותר לבעל ללוות אם יש סכנה אמיתית מחוסר נוכחותו?
האם עדיף להתייעץ עם עוד אחד, נוסף לבעל וליולדת?
האם מומלץ לסמוך על רופאים בזמננו?
האם התיר החזו”א לבעל ללוות בכל מצב?
האם היתר לבעל ללוות את אשתו יולדת בשבת כולל גם מקרה שהיולדת מלווה ע”י אמה?
האם היתר הלוויה תלוי בידע רפואי של הבעל?
האם אפשר להסתמך על בטיחות הרופא במקום הבעל?
האם יש הבדל בין צורך של הבעל לבין צורך של האם?
האם פחד האישה בלבד מספיק להיתר הלוויה?
האם היתר ללוויה תלוי ביכולת האמא לעזור?
האם יש חשש חילול שבת אם הבעל נוסע ויש סיוע אחר?
האם היתר לנסוע תלוי בסכנה ממשית של האישה/הילד?
האם מספר המלווים משפיע על ההיתר לנסוע?
האם היתר הנסיעה תלוי במצב החולה?
האם יש מקרים שמותר לבעל ללוות למרות האמא מלווה?
האם דין היתר ללוויה שונה ביולדת?
האם היתר לליווי הבעל תלוי רק בְּיִתובי דעתא של האישה, או שישנם עוד תנאים?
האם במציאות של היום, עם רפואה מתקדמת, עדיין קיימת סיבה להיתר של ליווי הבעל?
מהו תפקידו של הרופא בברור האם יש צורך בליווי הבעל?
האם יש הבדל בין ליווי האישה על ידי אמה לבין ליווי על ידי בעלה?
האם היתר לבעל ללוות תלוי בהיות המיילדת אחרת נוכחת?
האם ניתן להתיר לבעל ללוות אם האישה אומרת שאין לה צורך בו?
האם היתר לליווי הבעל תלוי במיוחד בנסיבות של היולדת?
האם הסכנה הינה סכנה פיזית או נפשית, ומהו המשתנה?
האם ייתכן שהחזו”א התיר ליווי בעבר אך היום הדין שונה?
האם מספר המלווים (אם יש עוד מלווים בנוסף לאם) משפיע על קביעת הדין?
האם יש מקרים שבהם על הבעל או האם לנסוע יחד, אף שעל פי האמור לא נראה צורך?
האם היתר לליווי הבעל תלוי במידת יכולתה של האם לסייע?
האם תנאי ההיתר משתנים אם האישה מלווה על ידי רופא?
האם במקרה שהיולדת אומרת שהיא לא צריכה את בעלה, עדיין מותר לו ללוות?
האם מותר ללוות אם יש מיילדת אחרת?
האם החשש מפחד הוא רק מצד היולדת או גם מהעובר?
האם יש הבדל אם היולדת נוסעת עם אמה?
האם התיאור שאישה רוצה שבעלה ילווה אותה הוא די אם זה כנה?
האם מותר לבעל ללוות אם היולדת מלווה ע”י אמא?
מהו המקרה הפוך שבו יש צורך לבעל אבל לא לאמא?
האם יש צורך שיהיה בעל ואמא יחד כדי לאפשר לבעל ללוות?
האם יש חשש שהיולדת תפחד אם רק האמא נמצאת, שאין פחד מוגבר אם הבעל לא נמצא?
האם החזו”א התיר באופן גורף ללוות בשבת במקרה כזה?
האם לבעל יש יכולות שונות מאמא שמסייעות להיתר?
האם פקו”נ הוא מצב חריג גם ביולדת?
האם יש צורך בייעוץ של רופא ליתר ביטחון?
האם מותר ללוות יולדת במקרה שהיולדת מלווה על ידי יותר מאדם אחד?
האם בהלכה המודרנית יש צורך מיוחד להיתר במקרה כזה ?
האם קיים הבדל בין פחד רגיל ובין פחד שיכול לגרום לפקו”נ?
האם הבעל יכול ללוות את אשתו יולדת אם יש מיילדת אחרת נוכחת?
האם היתר ללוות את האישה יולדת מתייחס רק לאשתו, או לכל אישה?
מהו תפקיד האמא, אם היא קיימת, במניין הצורך בבעל?
האם קיימת נוסחאות לשקלול האם הבעל נחוץ ע”פ המצב הרפואי/פסיכולוגי של האישה?
האם יש הבדל אם האמא קרובה יחסית לאישה היולדת ומכירה את דרכי פעולתה?
האם יש חשיבות למיקום הגיאוגרפי של היולדת?
האם סכנת הפחד יכולה להיחשב כשנויה לדיון בנפרד משאר הצרכים?
האם יכולת הסיוע של האישה היולדת מקצצת מהצורך בבעל?
האם יכולתו של הרופא לספק את היתר חליפות לחילול שבת מבחינת הבעל?
האם יש שיקול של סכנה פיזית או נפשית לאישה במהלך הלידה, שדוחפת להתיר ללוות ע”י אחרים מלבד המיילדת הרפואית?
האם יש צורך במספר מלווים, וע”פ איזה שיקול?
האם יש סטנדרטים ברורים לגבי מקרים בהם הבעל נחוץ ומלווים אחרים אינם מספקים?