ב”י אה”ע סי’ לז ומ”ש בשם הרמ”ה וכו’, נדחק בפירוש הגמ’ לפ”ד הרמ”ה ויל”ע למה לא פי’ כי עביד עובד במכחשתו דהוא דחייה ור”ל דהטעם שהקפיד שמואל משום שעשה עובדא במכחשתו וממילא עבד דלא כרב ודלא כשמואל ולכך קפיד שמואל, וזה מיושב לפי”ד הרמ”ה שפירש דרב קאמר רק בשלא מכחשתו, ונראה דהטעם שלא רצה הב”י לפרש כן משום דלפ”ז נמצא דהגמ’ הדרה בה ממאי דקאמרה עבד עובדא כוותיה דרב והוא דחוק דמשמע שעיקר הדיוק ממה שנמסר מפי חכם דההוא עובדא הוה כוותיה דרב והשתא נמצא שהדברים לא נמסרו כהוגן.
*
אה”ע סי’ לט ס”ד בהג”ה י”א דנכפה וכו’ אין חילוק בין מרחץ בעיר או לא, ומבואר בנו”כ דהטעם שיכולה להשמר בזמן מועט כזה, ושמעתי שהנכפה מרגיש שהדבר עלול לבוא עליו ולכן יש בידה להזהר שלא תלך למרחץ בזמן זה, וצ”ב דא”כ תזהר גם שלא תלך ברה”ר בזמן זה ונמצא שנכפה גם בלא וסת קבוע הוא כמומין בסתר ודלא כמ”ש בהג”ה דבכה”ג הוא כמומין שבגלוי, וי”ל דשמא כולי אי א”א להזהר ועבידא שתלך לרה”ר דסברא דמציא מוקיא נפשה משא”כ במרחץ, וצע”ק מאי שנא במרחץ דוקא, ואולי באמת י”ל דכל מש”כ הרמ”א שאין חילוק במרחץ מיירי ביש לה וסת קבוע ואז אין חילוק בין יש מרחץ ובין אין מרחץ הו”ל מומין שבסתר, אבל באין לה וסת קבוע בכל גווני הו”ל מומין שבגלוי בין יש מרחץ ובין אין מרחץ, ומש”כ הנו”כ הטעם דבכה”ג יכולה להזהר זמן מועט מיירי על ריח הפה, אבל לגבי נכפית הוא מטעם אחר כנ”ל, אבל עדיין צ”ב דא”כ גם בריח הפה מ”ש בין מרחץ לשאר מקומות דאם הטענה שבזמן מועט יכולה להזהר הרי ריח הפה שוה מרחץ לשאר מקומות, וצריך ביאור בכל זה.
*
אה”ע סי’ לח סי”ח בהג”ה אמר לה על מנת להביא לה ר’ זוז דינו כמו בעל מנת שאראך, משמע דלמ”ד בשאראך שצריך להיות בזמן אמירתו א”כ גם כאן צריך לדעה זו, והי’ מקום לדחות דהוא דינו כמו שאראך רק לענין מה דמסיים שצריך להיות משלו, אבל לשון הרמ”א וצריך וכו’ אפשר דמשמע שהוא עוד דין, ועכ”פ בח”מ סקכ”ט ובב”ש סקל”ח מוכח דגם הנידון אם צריך שיהיה לו הזוזים בזמן האמירה תליא בפלוגתא דלעיל, וצל”ע מנ”ל דשמא שאראך משמע שאראך מה שיש אבל שאביא משמע דטרחנא להביא מה שאין לי עכשיו.
*
אה”ע סי’ לח ס”כ הרי את מקודשת לי ע”מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני וכו’ ואם לאו מקודשת מספק וכו’, לכאורה פשוט דמיירי באופן דליכא לברורי חלק מהקרקעות שם של מי הם אבל בדאפשר לברר שבשעת קידושין כל הקרקעות שבאותו מקום היו של אחרים א”כ אפי’ קידושי ספק אין כאן.
*
אה”ע סי’ מד ס”א לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורים, ומ”מ פשיטא דאסורה לשני כיון שמדרבנן מקודשת לראשון, וכן מוכח ממה שדנו כאן בב”ש ובבית הלל אם נישואי שני יאסרוה על הראשון או לא, ואין להקשות דאם אסורה לשני למה היה צד לגזור משום קידושין גרידא דהגזירה משום שנראית כמחזיר גרושתו אחר שנתקדשה לאחר, ועי’ גיטין פט ע”ב ולקמן סי’ מו ס”ה.
*
אה”ע סי’ מד ס”ט, ישראל משומד שקידש וכו’ ואפי’ זרעו שהוליד משנשתמד וכו’ קידושיו קידושין ודוקא שהולידו מישראלית אפי’ משומדת וכו’, יל”ע מאי רבותא אשמעי’ באב משומד דלכאורה אם יש רבותא הוא רק לגבי אם משומדת דהרי באב אפי’ גוי אין בזה נפק”מ כלל וכדמסיים הרמ”א, (ואולי כ”ז כלול בתמיהת הח”מ סוף סק”י), ואולי עיקר הלשון כאן במקורו אזיל למ”ד דאזלי’ גם בתר האב ולא שינה השו”ע הלשון מאחר שמ”מ הדין נכון גם לדידן וצל”ע.
*
אה”ע סי’ מח ס”ד והאם אסורה על קרוביו, צע”ק למה לא נקט אסורה בקרוביו כעין לעיל ס”א וס”ב, ובפרט דהאיסור היא מחמת האיסור דשווייה אנפשה וגם האיסור דמוטל עליהם הוא מחמת איסור שלה, ושמא הא גופא אתי לאשמעי’ שאם תינשא לאחד מהם יעברו איסור דאיסור שווייה חל על גם על זולתה כדמוכח בכתובות כב ומיהו רק במעשה הנוגע אליה ממש.
*
אה”ע סי’ לז ס”א בהג”ה י”א דאין קידושין תופסין בנפל ואם קבלו אביו בו קידושין והמקדש קידש אח”כ אחותו צריכה גט ע”כ, ויל”ע למה נקט גט שנזכר בהרבה מקומות לגבי ספקות או לגבי ספקות אם חל קידושין או שיש איסור ערוה ולא נקט מותר לישא אחותה ומשמע דלא ברירא ליה לדינא שמותר לישא אחות הנפל ואולי הכרעתו דלא כהיש אומרים אבל הלשון צ”ע דמשמע שהכל הוא מדברי היש אומרים ולהלכה עי’ בנו”כ מש”כ בזה.
*
אה”ע סי’ לח ס”ג אבל אם קדשה ונתאלמנה או נתגרשה כמה פעמים קודם שתבגר חוזרת לרשות אביה עכ”ל, וצ”ע דאו משמע מעשה אחר א”כ כמה פעמים קאי גם על אלמנות, ומ”מ מצינו שלפעמים כשנחתו לדיני איסור והיתר הזכירו גם אופנים שלא יחששו לדיני סכנה, ואם ניישב דכמה פעמים קאי על נתגרשה קשה דא”כ מאי “או” דמשמע דברישא לא נתגרשה ואם נתאלמנה רק פעם אחת מאי נפק”מ שחוזרת לרשות אביה, ויש ליישב שחוזרת לנישואין שיהיו מכאן ולהבא או למעשה ידים וכיו”ב, או בדוחק יש ליישב דר”ל אם עברה ונישאת קטלנית הדין כן, וכן יש ליישב דיש אופנים של אלמנות שאין בהם דין קטלנית כמבואר במקומו וגם כתבתי בזה במקו”א.
הערות על הסדר 101 שני
*
באו”ז ח”ב סי’ רעו הובא מעשה דר’ אמנון ממגנצא (ונדפס בהרבה מחזורים בסילוק ונתנה תוקף), וכתוב שם שביקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם כל פרקי אצבעותיו המלוחים עכ”ל, ושמעתי מי שביאר שכדי לצערו הניחו שם מלח על בשרו אחר שחתכו, אבל לענ”ד לא נזכר שם שמלחו גופו אלא רק איבריו החתוכים, וגם לא נזכר גבי ההגמון שם שהניח מלח על בשרו אלא רק אח”כ גבי מה שהביאו האיברים לבהכנ”ס נזכר שהיו מלוחים, הלכך נראה דהמלח היה רק כדי לשמר האיברים כדי לשמרן מחמת שחשש שלא יתקלקלו בבהכנ”ס ולא כפי’ הנ”ל.
לתשובה זו פורסמו 9 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
האם יש הבדל מעשי בין קידושין של פקח לאדם חופשי?
האם קידושין של אדם שנכפה יכולים להיות בטלים בהיעדר וסת קבוע?
האם יש צורך בזמן ספציפי בדיוק לקידושין ע”י מנת?
מהו הדין אם הקרקע שאליה התקדשה לא הייתה של המקדש?
האם קידושין פוטרים מגט לאחר אלמנות קודמות?
האם גברים משומדים מאפשרים קידושין שונים משאר הגברים?
האם ישנה הבדל הלכתי בין התנהגות של נכפה שרוצה ללכת למרחץ לעומת התנהגות של נכפה שרוצה לשהות במקום אחר?
האם קידושין של פקח לאשת חרש נחשבים לקידושין לגמרי, או שישנה איזה איסור מדרבנן שיכול להשתנות?
האם קידושי אב משומד יורשים לזרעו גם אם האב לא היה יהודי?
האם יש הבדלי דין בין איסור שווייה אנפשה לאיסור שנוגע רק לך?
האם קידושין שמתרחשים על קרקע מסוימת, אך יש ספק לגבי בעלותה של הקרקע, חלים?
האם גט חובה אם קידשו את האישה ואח”כ נתאלמנה או נגרשה, אך קודם לבגרות?
האם ישנה נפק”מ אם אדם קידש אחות של אדם שמת, ואם הוא נפל?
האם ניתן לומר באופן כללי שכל איסור מעשה, גם אם הוא לא מפורש בפירוש בגמרא, חל גם על מעשה דומה?
האם קיימת הבדל הלכתי בין נכפה שמתכוון להיכנס למרחץ לעומת נכפה שמתכוון להיכנס לרחוב ציבורי?
האם קיימת דרישה לזמן ספציפי עבור מה שנאמר בסעיף “מנת שאראך”?
האם מקרה של קידוש קרקעות כאשר חלק מהן לא ברור בעלותן משפיע על תקפות הקידוש?
מהו הדין במקרה של פקח שקידש אשה חרשה?
האם קידושיו של אדם משומד, שילדה ילד מישראלית משומדת, תקפים?
האם איסור על קרוב משפחה של אדם נובע מאיסור על האדם עצמו?
האם יכולה אשה שהתאלמנה או התגרשה מספר פעמים לחזור לרשות אביה?
האם קידושין בנפל מחייבים גט לאחות של אותו אדם?
האם ישנה הלכה לגבי טבילה במי קודש שאינו טהור מראשיתו?
האם ישנה עילה מיוחדת להגבלת נכפיה, שונה מהגבלות רגילות?
האם קידושי שאראך מחוייבים להימצא בזמן אמירתם, גם לענין מנת שצריך להיות בזמן?
האם קידושי ספק קרקע תופסים אם ברור שבזמן הקידוש כל הקרקע היתה של אחרים?
האם פיקוח הנשמה תופס במקרה שבו רופא מתערב בניתוח חובה?
האם קידוש על ידי פקח מחייב שני גט?
האם קידוש של אדם משומד תקף, גם אם יולד ילד ממשיך של אישה לא-משומדת?
האם איסור שנבע מאיסור אישי, חל גם על בני משפחתו אם הם לא עברו איסור אישי?
האם קידושין תופסים גם אם ישנם מצבים של נפילה?
האם אלמנות חוזרות לרשות אביהן מספר פעמים, גם לאחר גירושים?
האם מנהג פיקוח קיים באותה צורה בכל המקומות/הזמנים?
האם מלח שמ שמורים איברי המת (או חלקם) הוא מלח מיוחד או מלח פשוט?
האם יש מקרה שבהלכות הנ”ל יש לאשה אפשרות למנוע מפגש עם אדם מסוים, למרות שזה לא אסור בדיעבד?
האם ניתן להשוות את דין הנכפה ברה”ר לדין הנכפה במרחץ בכל מצב ?
מהו הדין של מישהי שרוצה לקנות זוזים מישהו ולא בהכרח בזמן שביקשה איקרה תשלם?
מה הדין אם פקיד קידש אשתו של חרש?
מה הדין אם אדם קידש אישה שהיא עברו בהרבה פעמים?
מי רשאי לשאול (וכמה) שאלות נוספות לגבי הפרשנות של התשובות ,במקרה של ספק?
האם יש חובה לפרט את כל הנסיבות במקרים של ספק?
האם יש فرق בין דין איסור על אדם שאסור לו להתקרב לקרוביו למישהו שאסור לו באופן כללי?
האם יש צורך שהאשה תודיע לאביה על אירוע קידושין או שאין לה בהכרח להודיע לו?
* האם ניתן להשוות בין מקרה של נכפה שרוצה להימנע מרחץ בעיר, לבין מצב דומה ברה”ר, מבחינת איסור מומין?
* האם נכפה שרוצה להימנע מלהיכנס למקומות ציבוריים, צריכה להימנע גם מיציאות אחרות?
* מה הדין אם זמן הקידוש של נכס, אינו מתקיימת בזמן אמירתו?
* האם קרקעות שצוינו בקידושין, יכולות להיות שייכות לאדם אחר, מבלי לפסול את קידושין?
* האם קידוש של אישה חרֵש ע”י פקח, פוסל את קידושין שהיו קודם לכן?
* מה ההבדל בין מעמד של אישה משומדת שקידשה, ובין מעמד של אב משומד?
* האם איסור על קרוביו של האישה, נובע מאיסור עליה עצמה בלבד?
* האם קידושין תופסות, אם האישה נמצאת ב”נפל”?
* האם גירושין או אלמנות חוזרות, משפיעים על מעמד האישה מול אביה?
* מה הדין בנכס שרוצה לאנשים מבקש לשאת אותו לבית המקדש, כשכבר היה מלוח?