חשמל

נראה שטוב ליידע אותו, חדא דאפילו אם נחשיבו  כמתעסק מ”מ אינו מוסכם שמתעסק הוא היתר גמור, דהרי מקובל שדעת הרע”א שמתעסק הוא אסור לכתחילה, וגם אם נימא דמתעסק הוא היתר מ”מ אינו ברור שנחשב מתעסק של היתר באופן שהעושה המלאכה עצמו עושה פעולה שהיה צריך לבדוק ולברר בפעולתו שאינו עושה מלאכה, וכמו שנחלקו האחרונים האם מותר לעבור במקום שמהלכים הרבה נמלים בלא לבדוק את המקום לפני שעובר, ואף לפי המקילים בנידון שם יש מקום לטעון שכאן חמור יותר מכיון שרוב מכשירים מסוג זה יש להם מסננת וחברה שמשווקת מכשיר כזה בלא מסננת תיחשב חברה פחותה, ואף שיכול לטעון שלא ידע שהמסננת בנויה באופן שאסור להשתמש בה בשבת מ”מ לענין זה אינו מתעסק אלא שוגג ולכל היותר דינו כאומר מותר ואיזה צד יש שלא ליידע באופן כזה.

לא נכנסתי כאן לעצם נידון המסננת במכשירים בזמנינו שיש בהם בעיה מצד שמתכנס בהם לכלוך והם מסננים המים מפסולת זו.

השלמה לתשובה אם להודיע למי שמשתמש במיני בר בשבת שלא הוציאו ממנו את המסננת

והעירו עוד דיש עוד טעם למה ליידע אותו, דבאמת יש לדון דסינון כזה חשיב מעשה שבת.

ויש לציין לענין חימום דבסי’; רנג ועוד דבודאי אם נימא דסינון כזה מתקן המים והוא אסור בשבת א”כ לכאורה המים הם מעשה שבת גמור האסורים לכל אדם לשתותם ומשום זה לחוד ג”כ יש ליידע אפי’; אם כבר הוציא המים מהמכשיר.

ומ”מ בניד”ד יש לדון מצד טענה זו, דהרי המים לפני שעוברים התהליך אפשריים בשתיה ולא ברור דחשיב מעשה שבת מכח מה שיש באמצע התהליך דבר שמקלקל אותו ושוב מתקן אותו מאחר דהכל נעשה בכפתור אחד, אבל אם המים מתעכבים בתוך המסננת לפני ההורקה הסופית אה”נ שיש בזה בעיה.

ולולי זה (דהיינו גם במקרה שהכל נעשה בבת אחת וכנ”ל) ג”כ יש מקום לטעון שאין לאסור דאמנם יש סתירות בזה בענין מעשה שבת כשהיה יכול להשתמש קודם לכן אם אוסר או לא, אבל המשמעות הפשוטה מכח ראיות ממקו”א דגם הנידון שם בסי’; רנג לאסור הוא במאכל שאין נח לאכול אותו בלא חימום (כן מוכח מנידון במקו”א לגבי חימום גוי ואכמ”ל), וכאן היה יכול להשתמש בלא סינון אם היה משאירו בלא התהליך כלל, אע”פ שהסינון משביח והוא נעשה באיסור, ומילתא דא צריכא רבה לדעת אם שייך לטעון מעשה שבת כנגד פעולה שבלעדיה היה המאכל שייך להיאכל ורק עובר קלקול באמצע וחוזר ומוכן והכל בפעולה אחת (דכל מה שהמלאכה מתייחסת לאדם הוא מחמת שפעולה חשמלית מתייחסת לאדם וכאן פעולת האדם כוללת הכל ובלא זה הדבר מוכשר, אא”כ תאמר שהם מים אחרים וכל מים עוברים ב’; שלבים וכנ”ל), ולכן צריך לבוא לנידונים דלעיל.

(המקור דתוספת הנאה כשהיה אפשר לאכול הוא ממג”א סי’; רנג סקל”ח בשם או”ז אולם לפי מה שביאר בשו”ת הר צבי סי’; קלז ע”פ הדרכ”מ שם אין ראיה מהאו”ז לענין תוספת הנאה אלא רק לענין תוספת בישול בלא נצטנן התבשיל בחימום שנדלק בהיתר, ועי’; משנ”ב סי’; שכד סקט”ז דבצחצוח של נעליים יש מעשה שבת ושם אין ראיה כמו שאמר הגרח”ק שיש שינוי מהותי בצחצוח הנעליים כמו שהובא משמו באהלי שבת).

אולם דעת הגר”א בריש סי’; שיח דהלכה שמעשה שבת בשוגג שרי וכן הכריע המשנ”ב שם סוף ס”א דיש להקל כדעת זו בעת הצורך, וגם לעיל מינה כתב המשנ”ב דבכל פלוגתא במעשה שבת יש להקל כיון שהוא דרבנן, הלכך מסתבר שא”א לומר שיש חובה למחות במי שבא ליהנות ממעשה שבת כזה באופן שאף אינו יודע שהוא מעשה שבת.

בענין מעשה שבת יש להוסיף עוד דהכרעת הבה”ל ריש סי’; שיט דבמעשה שבת בשאר מלאכות ובורר בכללם יש לסמוך על הגר”א להתיר בשוגג ומשמע לגמרי.

ובאמת הגר”א מתיר גם לזה עצמו שעשה המלאכה, כמבואר במשנ”ב סי’; שיח סק”ז ועי”ש בבה”ל בריש הסי’;.

ולפי מה שביאר דברי הבה”ל בסי’; שיט בשו”ת אז נדברו ח”ג סי’; יא דהחילוק בין בורר למבשל הוא מצד שבבורר לא נשתנה דבר בגוף המאכל (עי”ש שלמד כן מהבה”ל בסי’; שיח ד”ה אחת) א”כ בניד”ד יש מקום לטעון דחשיב כמבשל.

והנה העירו דתנן בשבת קלז ע”ב ומייתי לה בשו”ע או”ח סי’; שיח ס”ט שאם נתן שמרים מע”ש במשמרת מותר בשבת להריק עליהם מים, והטעם כתב המשנ”ב שם בשם הלבוש משום שהמים צלולים לפני שהוא מניחם במשמרת, וכע”ז כתב החזו”א בסי’; נג (יובא לשונו בסמוך), ומכח זה התיר במנח”י ח”ד סי’; צט סק”ב לנער שקיק תה כשכולו בתוך הכוס מאחר שהמים הנכנסים בו הם היוצאים וכבר היו צלולין קודם לכן.

וז”ל החזו”א שם ואם משמרת שעל הברזא תלויה בשביל לסנן המים מן החול אם רוב בני אדם אינם נמנעין מלשתות המים בלא סינון מותר וכדאיתא בשו”ע סי’; שיט ס”י אבל אם החול מרובה שאין הרוב שותין מהן בלא סינון אסור, ואפי’; כשכבר נתקבץ הרבה חול במשמרת נראה דמותר ואע”ג דכשבאין המים במשמרת כבר יש שם חול מרובה מ”מ כיון שהמים הנקלחין על ידי האדם בפתיחת הברזא הם מים צלולים אע”ג שאחר כך הם מתערבים עם החול וחוזרין ומסתננים אין זה במלאכה בורר וכדתנן בשבת קלט ע”ב בנותן מים למשמרת התלויה מע”ש כדי שיחזרו השמרים צלולים ואע”ג דהמים מתערבים עם השמרים וחוזרין ומסתננין כיון דנתן צלולים לית לן בה וכמ”ש במ”ב שם סקל”ג בשם הלבוש, ואפשר שאין החול מתערב כלל עם המים וכו’; (והמשך דבריו לא שייכי לענייננו אבל אי”ז טעם ההיתר דבמקור הדין לא נזכר חול) עכ”ל.

ואמנם נתקשו האחרונים שם שהרי באופן המדובר במשנה ובשו”ע שם הרי הוא מוציא גם מן הטעם שבשמרים, ועי’; מה שכתבו בזה בפמ”ג במשב”ז שם סקלז ואגלי טל מרקד סק”ח וחוט שני ח”ב פכ”ה עמ’; צו ושלחן שלמה סי’; שיט סקכ”ב.

אבל בניד”ד א”צ כלל להשתמש בפסולת זו ואדרבה אם לא היה כאן הפסולת הוה עדיף ליה יותר, וגם לכאורה בניד”ד אינו נוטל דבר מן הפסולת כלל, א”כ כאן יותר טוב משם.

ואמנם מבואר שם בשו”ע שאם לא היו שמרים בע”ש אסור ליתן שמרים ולהריק עליהם מים, אבל כאן לא שייך חששא זו משום שהפסולת של המסננת כבר נקבצה לפני שבת וגם אם לא לא תיקבץ כ”כ מהר וגם לא ניחא לאדם בפסולת זו ולקחת ממנה הטעם שלה כמו שהוא בשמרים, וממילא חששא זו אינה שייכת כאן.

אולם באופן שכבר התקבצו מים עם הפסולת ובלחיצה על המכשיר הוא מרוקן מים אלו ומכניס מים אחרים למכולת הפסולת, אז לא דמי למשנה שם, ואדרבה דמי למי ששיקע מים מע”ש בשקיק תה ומנער שקיק זה בשבת לתוך כוס תה שבזה אינו ברור להיתר (עי’; שש”כ מהדו”ח פ”ג הערה קמ והערה קפח והערה ר והערה קצב ומנח”י ח”ד סי’; צט סק”ב ושבט הלוי ח”א סי’; פד) אם לא שנימא דחשיב כברירה ביד או מטעם אחר ויש לדון אם היתר זה לדעה זו נוהג גם בתה (ע”ע חזו”א שם וטעמא דקרא הנהגות החזו”א אות מא וקצה”ש סי’; קכה בבדה”ש סקכ”א), ועכ”פ כאן (ומסתמא גם בשקיק תה שלא נאמר בו ההיתר להדיא גם להמתירים) א”א להתיר כיון שלא נעשה ביד אלא על ידי כפתור המפעיל את המערכת והרי סינון בודאי יש בו אופנים האסורים כמבואר בשו”ע שם כיון שהוא ברירה בכלי, וגם שיש אופנים שהוא מחודש לומר בהם שאינו כלי אבל בכל שאר האופנים מבואר בסוגיות ובפוסקים דחשיב ברירה בכלי.

ובאופן שהמכשיר עצמו עושה הפעולה בשני שלבים (באותם המים) כך שבס”ה המכשיר עושה ב’; פעולות והאדם מפעיל אותם בלחיצה אחת, בזה יש מקום לדון ולפלפל דחשיב כמו פעולה אחת מכיון שהכל נעשה מכוחו של האדם, וגריעותא דכח שני לכאורה הוא רק לקולא לומר שפחות מתייחס לאדם, ולא לחומרא לומר שהוא פעולה שניה וחדשה ונפרדת של האדם, וכ”ש כשהנידון אינו מצד היתר הפעולה אלא רק מצד מעשה שבת יש יותר מקום להתיר מכיון שבלא פעולת האדם מים אלו ראויים לשתיה על ידי בני אדם.

וגדולה מזו דן במנח”ש ח”א סי’; ה סק”ג דאף מי שבירר באיסור באופן שלא היה יכול להשתמש בלא הברירה אך היה יכול לברור בהיתר יתכן דלא חשיב מעשה שבת, אם כי יש לדון דאעפ”כ כאן חמיר דכאן היה באמצע שלב ביניים שלא היה שייך תיקון גם בהיתר, ובאמת יש לדון במקום שהנידון במעשה שבת במזיד אם יהיה שייך לטעון כן (באופן שהמים היו כבר בתוך המסננת והוא לחץ ולפי מה שאמרו לי כך המצוי במסננים במכשירים של היום).

ויש לדון לענין מעשה שבת במעשה אחד באופן הנ”ל כשיהיה נוגע למזיד, שכן עיקר התשובה מיירי בשוגג ואינו יודע שיש כאן שאלה שהוא אופן שמותר גם בלא צירוף זה, והדברים הובאו ע”ד אפשר רק כצירוף נוסף, ומ”מ במעשה שבת במזיד באמת יש לדון בזה, אך למעשה לפום קושטא הנידון אינו שייך לכאן כלל, דהרי ממ”נ אם אותם מים שהכניס הם יצאו לא היה כאן מלאכה כלל אלא היתר גמור כמו שנתבאר, ואם כמו שכתבתם שהמכשירים כיום פועלים באופן שהיו מים אחרים לפני כן והם יצאו בזמן הלחיצה על הכפתור א”כ גם נידון זה (אם מלאכה רצופה שלפני המלאכה המים היו ראויים לשתיה אוסרת או אינה אוסרת מצד מעשה שבת) שוב אינו שייך כאן שהרי המים שיצאו אסורים.