נתבאר בפנים הדברים מהרא"ה והגר"א ובאה"ל דא"א לצאת יד"ח ק"ש באמירת ה' אלהינו ה' אחד, אפי' מדאורייתא, והיינו אף להדעות ששייך לצאת יד"ח ק"ש בקריאת פסוק ראשון.
והנה דוגמת נידון זה מצינו בסוטה יז ע"א לגבי צוואות וקבלות אמן אם כותבן במגילה או לא, והובא נידון זה בקיצור בברכות טו ע"ב, וכאן להדעות דעל לבבך קאי על פסוק ראשון מ"מ התיבות "שמע ישראל" מוגדרים כמו צוואות ויש לומר דצוואות הוא בכלל אמירה ע"ד מה דאמרי' בברכות שם דלולא דכתיב מיעוטא האלות האלה הוה דריש ר' יהודה גם צוואות (ויש לדון אם אמירה הוא ככתיבה ומסתמא כך הוא).
אולם גם לפי הצד דילפי' הכא בפרשה זו מהכא מ"מ למסקנא יש מיעוטא כאן כמ"ש בברכות שם ואפי' אם נימא דמיעוטא הוא רק לענין כתיבה כיון דאפקיה רחמנא בלשון כתיבה כמבואר שם מ"מ יש מיעוט אחר והיו ואע"ג דמשמע ברפ"ב דברכות וברפ"ב דמגילה דף יז דפלוגתא דרבי ורבנן הוא אם לדרוש והיו או לא לענין לשה"ק בקריאת שמע מ"מ בפ"ק דמגילה דף ט ע"א מוכח דלכו"ע דרשי' והיו לגבי לשה"ק בכתיבה.
וצ"ע אם הוא משום דמודו דוהיו מועיל שלא לשנות במה שאינו נלמד מ"שמע" בכל לשון שאתה שומע כמבואר שם בסוגי' דרבי ורבנן, או משום דיש חילוק בין כתיבה לשמיעה, אבל בברכות יג ע"ב ילפי' מוהיו שלא יקרא למפרע ולכך צ"ל דכו"ע מודו לענין דרשא דוהיו שיהיה בלא שינוי וממילא יש מקום לומר דה"ה דילפי' מינה אפי' צוואות.
מק"ט התשובה הוא: 125424 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125424