בשו"ע או"ח סי' תקעט ס"ג שבע תעניות האלו אחר שמתפללים יוצאים כל העם לבית הקברות וכו', משמע שאינו מצד דין תענית אלא דין בז' אחרונות מבין שאר דיני ז' אחרונות ונלמד ממה שהזכירוהו בגמ' עם שאר דיני ז' אחרונות, ואילו ברמ"א שהביא דין זה לגבי עוד תעניות (ועי' גם במשנ"ב כאן סקי"ד), אם נימא דלא פליג על המחבר יש לומר דמנהגא בעלמא הוא שהחמירו עליהם, ובזה מיושב מה שלא נהגו רבים לילך בשאר תעניות לביה"ק כיון שאינו חיוב מן הדין, ומיהו יש לעיין דאולי יש מקום לומר דלעולם אינו מן הדין מדלא קתני לה במתני' אלא רק בגמ' למה יוצאים לבית הקברות, ויל"ע.
שם בס"א, ומוסיף בענינים אלו וכו' עד שיכניע לבם וישובו תשובה גמורה, אין הכונה שצריך להתעכב שם עד שישובו כולם וכו', אלא הכונה שאופן הדיבור יהיה כדי שישובו וכו' וכך הוא מטבע הלשון, ומ"מ בודאי שהוא עיקר מטרת התענית כמפורש במקומות רבים במקרא ובחז"ל אבל אינו לעיכובא בסדר דיני ז' תעניות אחרונות.
מק"ט התשובה הוא: 124879 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/124879
פוסטים קשורים לנושא:
האם ביכורים הוא מצוה בכל שנה ושנה או פעם אחת בכל חיי העץ
למה תקנו תענית צדיקים על מיתתם של בני עלי
לפי השיטות שאין מועיל אמירת תשעים פעמים ותן טל ומטר אלא רק שלושים יום מה יהיה הדין לשיטתם באדם שאמר תשעים פעמים ותן טל ומטר ולא דקדק מחמת זה בכל השלושים יום
האם מותר לברך ברכות הראיה בתוך ארבע אמות של מת או בית הקברות באופן שלא יוכל לברך אחר כך
למה אין חוששין מדינא לדברי המסכת סופרים שנשים מחוייבות בקריאת התורה
אוכל שנכנס לבית הכסא או לבית המרחץ האם מותר לאכלו
מבואה קטנה (שאין לומדים ומתפללים שם ולא התייחד לבית הכנסת) שיש בתוך בית הכנסת שפרוץ במלואו לבית הכנסת ויש לו ב' עמודים דקים אחד מכל צד שאינם זה כנגד זה האם יש לו דין קדושת בית הכנסת
המהלך בארץ ישראל הרבה או אפילו נח בין הליכה להליכה בתוך ארץ ישראל האם מקיים מצוות יישוב ארץ ישראל בכל הליכת ארבע אמות או לכל הפחות בכל הליכה בפני עצמה
האוכל בסוכה סעודה כשיעור יותר מכביצה פת המחייבו בסוכה מדינא, האם יכול להמשיך לאכול בביתו פחות מכשיעור, ומה הדין כשמתחייב לאכול בסוכה רק בצירוף שניהם