בישול בשבת

יש סוברים שתלוי במנהג האדם עצמו שאם אינו אוכל עצמות מותר לו להחזיר, והיינו כשאין דעתו לענין העצמות (ראה באריכות במאור השבת בשם הגרנ”ק והגרח”ק, ואג”מ ח”ד סי’ עז, ובארחות שבת פ”א הערה עה בשם הגרנ”ק, והגרח”פ שיינברג האריך בזה בספר הזכרון לר”ב ז’ולטי עמ’ תרמג וע”ע במנח”י ח”ח), והיינו בודאי במקום שאין אוכלים העצמות עכ”פ רוב העולם (ראה בהרחבה מחשבת השבת עמ’ קיא ואילך).

ויש שכתבו דאם רגילים במקום לאכול עצמות יש לחוש בזה משום בישול גם אם הוא עצמו אינו אוכל (הגרי”ש אלישיב ארחות שבת פ”א סל”ג, מנח”ש ח”א סי’ ו, שלחן שלמה סי’ רנג יא ב, שש”כ פ”א ריש סי’ כ בשמו, תבנית השלחן סי’ שיח ס”ד אות ב בשם הגרנ”ק, ועי’ חוט שני ח”ב פכ”ו סק”ב, והגר”ש דבליצקי הסתפק בזה, הובא אליבא דהלכתא סג עמ’ קעה, עי”ש).

והיה מקום לומר דעיקר הנידון מתחשב לפי מנהג העולם באותו מקום לכו”ע דאם ידוע שבאותו מקום אין אוכלים כלל דבר זה א”כ לא חשיב אוכל שם (ע”ע מחשבת השבת שם ובאמת ע”ע חכו ממתקים מה שהובא בשם הגרשז”א בהקשר לענין זה), ומאידך גיסא בסוגי’ דמצא עצמות קדשים חולצן משמע דיש להם דין אוכל ולא נזכר שם דתליא במנהג הזמן, וגם בשאר דיני עצמות דקדשים וקרבן פסח ועורות דטומאה והדעות בזה לא נזכר שיש שינויים בזמן (אא”כ נפטור מצד מתעסק בעלמא או פס”ר דלא ניח”ל אבל להלכה לא אמרי’ לה להיתרא עכ”פ באופן רגיל), וגם עי’ בסי’ צה ביו”ד בדין צירוף מוח בעצמות בתערובת עי”ש.

ולפי הצד שתלוי במקומות יתכן שעיקר הנידון כיצד להחשיב הדבר במקום שאין מוחלט המנהג כגון במקום ספק מנהג שלא הוברר מנהג הרוב או רוב מצומצם או במקום שיש כמה מנהגים קבועים של כמה עדות וקהילות וכיו”ב, אולם בארחות שבת שם בשם הגריש”א והגרשז”א משמע שהחמירו גם במיעוט שאוכלים כן, עכ”פ מדרבנן, ויש להוסיף דגם לענין מוקצה לכאורה סגי במיעוט שאוכלו כדאשכחן בבשר תפל (אם כי לענין פירורים לכאורה אינו כן, דלכאורה פירורים ראוי למיעוט המצוי ועי’ בהל’ סעודה, ולענין מוקצה עי’ בהרחבה בתשובתי על פירורים, וילע”ע בנידון זה של מיעוט המצוי במוקצה), וגם יל”ע אם אמרו כן גם במיעוט שאינו מצוי וא”כ אם נאמר גדר בזה, ואולי הגדר אם אוכל המוח נראה משונה ומילתא דתמיהה או לא.

ומ”מ מי שאוכל בעצמו העצמות שבזה לית מאן דפליג (עכ”פ למסקנת הדברים) שאסור לו לבשל העצמות למאכלו בשבת.

ולענין אם יש מהאנשים שלהם מיועד הסיר שמעוניינים באכילת העצמות ויאכלו את העצמות יל”ע אם אומרים דלגבי המבשל לא חשיב בישול, ולכאורה לא שייך הנידון לגבי המבשל עצמו אלא לגבי אלו שבשלו להם, דהמבשל יש לו טוה”נ שמכין אוכל מבושל לנצרך למאכל זה ולא גרע ממבשל יתד בתנור שלא לצורך אכילה, ואע”פ שפשטות לשון הארחות שבת שם בשם הגרנ”ק משמע שהולכים בתר האדם עצמו אולי יש לומר דלא מיירי באופן שיש עוד שאוכלים עמו והיינו הך כמו האדם עצמו.

בשו”ע סי’ רנג יש סתירות בזה דבס”ג שם מבואר דאין בזה היתר אלא באופנים המותרים על פי תנאי חזרה, מה שאינו נוגע לתבשיל צונן כמבואר שם, ואילו בס”ה הקיל כדעת הרשב”א דכיון שמפסיק בקדירה ריקנית אין בזה דרך בישול ומותר.

ובבה”ל שם בס”ג ד”ה ויזהר העיר על הסתירה בזה וציין שם שדחק בזה בדגמ”ר שם, ונראה שלא קיבל תירוצו, אבל אח”כ מצא להפמ”ג שיישב זה בטוב טעם (כלשונו ומשמע שקיבל תירוץ זה) שהיתר הרשב”א הוא רק באופן שהקדירה עם המאכל עמדה מע”ש עם תבשיל בתוכה ואז מותר ליתן אםי’ התבשיל עצמו ע”ג הקדירה כמבואר בשו”ע ס”ה הנ”ל, משא”כ אם מניח קדירה ריקנית לשם כך אין היתר אפי’ להניח תבשיל בתוך קדירה ע”ג קדירה ריקנית זו.

והנה יעוי’ בשו”ע סי’ שיח ס”ח שהביא פלוגתא בזה אם מותר להניח דבר קר יבש ע”ג מיחם שעל האש (ואילו בתבשיל לח אסור לכו”ע כמבואר שם בסוף הסעיף, וגם מה שהחמיר בצונן בסוף ס”ו שם מיירי בדבר לח כמבואר במשנ”ב שם סקנ”ג) והכריע להתיר וכן במשנ”ב שם סקנ”ג נקט בפשיטות.

וצע”ק ששם לא נחית המשנ”ב ובה”ל לחלק בהך חילוק של הפמ”ג דלהניח מתחילה קדירה ריקנית אסור, אם כי באמת השו”ע בהיתרו שם מיירי בקדירה עם חמין על האש, דהיינו כמו באופן ההיתר לפי חילוקו של הפמ”ג הנ”ל.

ובמקרה שמדובר בחלת לחם שרוצים לחממו, יש לציין דאע”ג דמבואר בסי’ שיח ס”ה דיש אומרים דלא אמרי’ אין בישול אחר אפייה מ”מ לכו”ע אין צלי אחר צלי כמ”ש שם במשנ”ב סקמ”א ובלא רוטב מוגדר כמין בישול שאינו בישול לשי’ אלו, ולכן כשמניחו יבש בלא רוטב אין בזה החשש הנ”ל.

הנה אף אם בתנור רגיל נימא דיש מקום להקל ואכהמ”ל בזה, אך בניד”ד במיקרוגל יש בו שאלה נוספת, שכן אפי’ אם אין נורה נדלקת בפתיחת דלת המיקרוגל וכפתור ההפעלה של המכשיר כבוי, מ”מ הפתיחה של הדלת שולטת על מעגלי חשמל של המכשיר והר”ז כמכשיר חשמלי שמפעיל בו כפתור כאשר אין המכשיר מחובר לחשמל כעת, (שבזה יש הוראה בשם החזו”א שהורה להגאב”ד דפוניבז’ שיש בזה איסור וכן יש שנקטו רוב ככל פוסקי זמנינו כן בפשיטות בדעת החזו”א וכמו שהרחבתי בתשובה אחרת ד”ה האם מותר לחבר בשבת משהו למטען כשהמטען כבוי עם שעון שבת, ושם ציינתי לדעות פוסקי זמנינו בזה), אא”כ הגורם בחול הוא רק עין אלקטרונית שכאן שכבר המכשיר כבוי לית לן בה.

וצל”ע על מה סמכו להקל בניטרול המקרר בפתיחתו בשבת ולא חשו לסברא זו.

ושמעתי משאר בשרי הגרי”מ מורגנשטרן (בעהמ”ח ספרים בתחום זה), שגם חלק מהפתרונות המצויים למקררים בשבת אינם מתיימרים לפתור בעיה זו ומודעים לכך שאינו פותר הבעיה לכל הדעות, וסומכים על הפוסקים המקילים בזה הסוברים שאין בזה מלאכה ושיש פתרון הלכתי למי שרוצה להחמיר בזה באופן מסויים וכו’ עכ”ד (ולכאורה עכ”פ מחמירים בחיבור מעגל חשמלי עכ”פ כשצד אחד מחובר לחשמל חי גם אם הצד השני כבוי, וצריך בירור).

והוסיף הרה”ג הנ”ל דלהמחמירים ביותר בזה בחיבור מעגלי חשמל גם במצב כבוי, צל”ע מה ההגדרה בזה לאסור חיבור חשמל דהרי כל הנחה של כלי מתכת ע”ג מתכת יש בזה תשתית לחיבור חשמל, ואמרתי דמ”מ יש מקום לצדד שחיבור הקבוע ועומד להעברת מעגל חשמל יהיה אסור לדעת החזו”א לחבר לו תוספת בשבת וא”א ללמוד לזה ממה שלא נאסר הנחת מתכת ע”ג מתכת באופן שאינו עומד לחשמל כלל.

אולם מצאתי בארחות רבינו ח”א עמ’ קמג דכבר נחית לשאלה זו וגם הוא הביא בשם החזו”א מפיו דלהוריד את המפסק בשבת גם כשהחשמל כבוי יש בזה משום תיקון מנא, אבל לענין מקרר שהוכשר לשימוש בשבת (ע”י הוצאת התקע של המקרר מהשקע או על ידי הוצאת הנורה) הביא שם הוראה מהגריי”ק שלא כל חיבור בין שני חוטים הוי תיקון מנא ושכך נהג למעשה.

וטעמו של הגריי”ק שבנידון דמקרר לא חשיב בונה כשכבוי יש לומר דכיון שעיקר הפעולה שפועל היא פעולה אחרת הלכך בצירוף מה שמערכת החשמל (של הנורה) כבויה מחשיבים כעושה מעשה אחר ולא כמחבר מעגל חשמל, על דרך דורסו לפי תומו עי”ש ברש”י וע”ד שיטת הרשב”א בפסיק רישא לפי מה שביארוהו רבים ועוד פוסקים (יעוי’ בתשובתי על מצלמות בשבת) דכל שעיקר הפעולה שעושה היא פעולה אחרת הפסיק רישא הוא גרוע ומלבד שאפשר שמצרף שיטה זו להקל מצד הפסיק רישא אבל מ”מ יתכן שהחשיב ג”כ כאינו בונה מאחר שעיקר הפעולה שעושה כאן היא פתיחת מקרר ואינו מכוון ליצירת תשתית חשמל משא”כ מי שמזיז מפסק שעיקר הפעולה שעושה הוא להכין תשתית חשמל שתהיה מוכנת כשתדלק האור (כהמעשה שהורה החזו”א בפוניבז’).

ובתוספת חידוד דיתכן שעיקר הקולא של הגריי”ק הוא משום שאינו מתכון למעשה זה ועושה פעולה אחרת וזהו עיקר מה שעושה כרגע, משא”כ באופן שהורה החזו”א לאסור שם יש תרתי לריעותא שגם מכון לזה וזה עיקר מה שעושה עכשיו וגם אינו עושה פעולה אחרת כרגע.

ויתכן שבשם בעל החו”ב הובא להחמיר בזה ג”כ.