ברכת כהנים

שאלה

שלו' וברכה כבוד הרב סילבר שליט"א

אשמח לקבל התייחסות ממעכ"ת שליט"א בנידו"ד.

בגמ' ערכין ג' ב' אי' הכל חייבין בתפילין כהנים לוויים וישראלים וכו' לאתויי כהנים, אף שתפילין של יד אינם יכולים להניח דהוי חציצה, אבל תפילין של ראש הם חייבים.

והנה במגן גבורים סי' קכ"ח סעיף י"ב כתב שכהנים פטורים מהנחת תפילין ויש פוסקים שס"ל שאף אסור להם להניח תפילין [ודן שם לענין נשיאת כפיים אם יכולים הכהנים להגביה ידיהם למעלה מכתפיהם, וזה גם למעלה מתפילין של ראש וא"כ א"א, ואומר שכהנים בבביהמ"ק לא הניחו תפילין] ולכאו' זה סותר להגמ' הנ"ל.

אמנם בזבחים י"ט א' אי' שכהנים בעבודתם פטורים מתפילין וברש"י שם מבואר שפטורים מדין עוסק במצוה, ובהערות הגרי"ש אלישיב שם בערכין מבואר שאם עדין לא הניחו תפילין אז פטורים מדין עוסק במצוה, אבל אם כבר הניחו אותם אינם צריכים לחלוץ.

אבל המגן גבורים דיבר על עצם ההנחת תפילין איך אפשר לישא כפיים מעל התפילין וע"ז אומר שלא הניחו משמע שלא הניחו כלל.

ודוחק לומר שרק בשעת נשיאת כפיים חלצו את התפילין ולא משמע כן מדבריו, וצ"ע.

יישר כח גדול וכט"ס.

***

תשובה

בס"ד ‏אור ליום שני ב' אלול תשע"ו פה ב"ב יע"א

לכבוד הרב דוד ורטהיימר שליט"א

שלום רב וכט"ס

ראיתי את דברי המגן גיבורים שציינתם, וכ"כ ג"כ בספר מנחה חריבה על סוטה ל"ח א', וגם בעיני יפלא, ובאמת אודה ואבוש שלא שמעתי על הני פוסקים דס"ל שאסורים בהנחת תפילין של ראש.

וכמו"כ לתרץ דהמגן גיבורים מיירי בתפילין של יד ובשעת עבודה זה אי אפשר, דהרי מיירי לענין הגבהת הידים בנשיאת כפים, וע"כ מיירי בתפילין של ראש.

וגם אין טעם לומר שהורידו התפילין לפני נשיא"כ כמו שכתבתם.

והנה בספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ [מִמֶּץ] ז"ל תלמיד רבינו תם ז"ל, דעתו שלא כפי מה שכתב במגן גיבורים, דהמ"ג דעתו שלא הניחו ולכן היה מותר להגביה, אבל ביראים מבואר לא כן, שכתב שם בסימן שצט [דפוס ישן - טז] וז"ל, ותדע דציץ חמור מתפילין לענין בזיון דלא דמי לדריסת רגלים דתנן במס' תמיד ובסוטה פ' אלו נאמרין [ל"ח א'] במקדש כהנים נושאין כפיהם למעלה מראשיהם חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ אבל בשאר ראשי כהנים משום תפילין לא חיישינן עכ"ל.

ויוצא נפק"מ רבתי להלכה, דאילו לדעת המגן גיבורים אסור לכהן להגביה ידיו למעלה מן התפילין, ואילו ביראים מבואר שאין בזה איסור, וכן מבואר בראבי"ה הל' נשיאת כפים סי' אלף קנ"ה ע"ש דלא ילפינן לענין זה מציץ [המגן גיבורים עצמו ציין לספר יראים].

וכן מבואר ממה שכתב בבאר שבע סוטה דף ל"ח א', וז"ל, שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ.

וא"ת דהא בסוף פרק הקומץ (מנחות לו, ב.

ועי' שבת יב, א) אמרינן חייב אדם למשמש בתפלין בכל שעה קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (שמות כח, לח) והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו, תפלין שיש בהן אזכרות הרבה עאכ"ו, וא"כ נימא מכח האי ק"ו שיהא אסור אפילו לכהנים הדיוטים להגביה ידיהם על גבי ראשיהם מחמת התפלין שיש בראשיהם.

וי"ל דאינו ק"ו גמור מדאורייתא אלא מדרבנן, כמו שפירשו התוספות בפרק קמא דיומא (ח, א ד"ה ומה ציץ), דהא איכא למיפרך מה לציץ שכן השם בגלוי תאמר בתפלין שהם מחופין עור, ואין לתרץ דהכא נמי כתוב שדי בתפלין בקמטין, חדא דאין זה כתב גמור, דדוקא שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני, אבל דל"ת יו"ד לא.

ועוד בציץ איכא שם המיוחד בן ד' אותיות דחמיר טפי, ולפיכך אשכחן כמה דברים המותרין לעשות בזמן שיש תפלין בראשו, כגון הנושא משא של ד' קבין בראשו ותפלין בראשו אם אינן רוצצות מפני המשוי מותר כדאיתא בריש פרק המקבל (בבא מציעא קה, ב), ועוד דבבית הכסא עראי מותר להשתין כשהן בראשו, ואפילו בבית הכסא קבוע היינו מתירין אי לאו דחיישינן שמא יפנה כדאיתא בפרק מי שמתו (ברכות כג, א) וכהנה רבות, וכל זה מפני שהם מחופים בעור.

והא דאמרינן ק"ו מציץ כו' הכי קאמר, נהי נמי דאיכא חומרא טפי בציץ כדפירשתי, מכל מקום כיון דאיכא בתפלין צד חשיבות זה טפי שיש בהן אזכרות הרבה, סברא הוא שמן הדין יש לחכמים לתקן למשמש בהן כל שעה עכ"ל, ומבואר בדבריו ג"כ שאין בזה איסור בתפילין ורק מה שהיה נראה להם לחכמים לתקן שיהיה התפילין דומה לציץ תקנו.

ויעויין מה שהביא הרב מרדכי פטרפרוינד בקובץ בית אהרן וישראל בארוכה [גליון ק"ב, תשס"ב, קנ"ז-ק"ס], וציין לעוד כמה אחרונים שמבואר מדבריהם שלא חששו לחשש הלזה של המגן גבורים, ומה שברור לי מתוך דבריו הם דברי הקה"י בספרו ברכת פרץ פ' תצוה דלא ס"ל כהמ"ג, ומאידך הגריש"א בהערות למס' סוטה ל"ח א' שחשש לזה כבר משום הראב"ד שלא יגביה אדם ידיו למעלה מן התפילין, וע"ש בכל דבריו.

ובאריכות בבית האוצר להגר"י ענגיל ח"ב כלל י"א ובגליוני הש"ס סוטה שם וגט מקושר בקו"א סו"ס י"ג, ובשאר המקורות שציין הרב הנ"ל.

אכן בפי' הראב"ד למס' תמיד [הנדפס בש"ס וילנא] פ"ז מ"ב [וי"א שהוא להראבי"ה – הגהות הרד"ל סוטה ל"ח א'], כתב, אבל כהן הדיוט שהיה מגביה ע"ג ראשו דהיינו למעלה מתפילין לא חיישי' דזהו תימה לומר שמגביה למעלה מראשו ולעולם למטה מתפילין של ראש, ואם יש לפרש כך י"ל שהיה צריך לעשות תפילה של ראש גבוה כדי שיהיו הידים למטה, גם יש לתמוה היאך אדם נושא תפילין של יד הלא הראש הוא למעלה, ושמא י"ל דכיון דאיכא של ראש שהן למעלה מינכרא מילתא עכ"ל הראב"ד, ומבואר בדבריו שמתחילה היה נראה בפשיטות כדברי היראים והראבי"ה, אבל למעשה נראה שנשאר בספק.

והנה בדברי הגרי"ש שהבאתם וכנראה לפי הענין יש לתקן בהעתקה במקום אינם צריכים לומר 'אינם יכולים', דהיינו שאם הניחו קודם העבודה א"א לחלוץ אח"כ, דבזה כבר אין פטור של עוסק במצוה, ונראה דדבריו מיוסדין ע"ד המ"ב, שכתב בשו"ע או"ח סי' לח ס"י וז"ל, הקורא בתורה, פטור מהנחת תפילין כל היום, זולת בשעת ק"ש ותפלה.

וכתב במשנה ברורה וז"ל, פטור - ר"ל שא"צ לפסוק מלימודו כדי להניחם אבל קודם לזה חייב.

גם באמצע אם רוצה לפסוק ולהניח ג"כ רשאי ויכול לברך עליהן שאע"פ שפטור מלהפסיק בשבילן מ"מ כיון שרוצה להפסיק מלימודו הרי חייב בתפילין מיד שמפסיק עכ"ל.

וא"כ דברי המ"ב על עבודה שוין לדברי המ"ב על תפילה.

וצל"ע בזה מה היתה דעתו של המגן גיבורים בענין הלכה זו, דאם הקושיא היא מצד מ"ש הגרי"ש כנ"ל, אולי במקור הדין המגן גיבורים גם לענין לימוד ס"ל להקל בזה, והנה מקור המ"ב הוא בביאור הגר"א, כמו שציין שם בשעה"צ, ומקור הגר"א הוא במרדכי, לכך קשה לומר דהמגן גיבורים חולק ע"ז, ואולי כ"ז תלי' במחלוקת הראשונים האם עוסק במצוה פטור מן המצוה הוא רק באופן שלא יכול לקיים שניהם או גם באופן שיכול לקיים שניהם, ואולי המג"ג ס"ל לפטור בכל גוני וצ"ע.

ויש להוסיף במקור דברי הגרי"ש הנ"ל, דהנה בשיטה מקובצת בערכין שם הקשה מהגמ' בזבחים הנ"ל, שכאן מבואר שכהנים בשעת העבודה חייבים בתפילין, ואילו בגמרא בזבחים מבואר שכהנים בשעת העבודה פטורים מן התפילין משום עוסק במצוה פטור מן המצוה.

ותירץ בשם הר"ם ששם מדובר כשכבר התחילו לעבוד במקדש ואם יפסיקו להניח תפילין יתבטלו מהעבודה.

אך כאן מדובר כשמניחים לפני העבודה ואינם מתבטלים בזה מן העבודה.

וזהו ממש כדברי הגריש"א, ויתכן דמכאן דברי הגריש"א.

אכן באמת השאגת אריה [ל"ז] ג"כ עמד בזה, ודעתו שכל זה מועיל רק לשיטת הראשונים הסוברים שהפטור של עוסק במצוה זה רק כשאינו יכול לקיים את שתי המצוות.

אך לדעת הר"ן שעוסק במצוה פטור מן המצוה זה גם כשיכול לקיים שניהם, הרי חוזרת הקושיא מדוע כהנים בעבודתם חייבים בתפילין, ואפילו כשיכולים לקיים שניהם צריכים להיות פטורים מדין עוסק במצוה.

ותירץ השאגת אריה שכאן מדובר שעוסק הכהן בהקרבת חטאת העוף הבאה על הספק שהיא רק ספק קרבן, ומכיון שזה רק ספק מצוה אי אפשר להקל עליו מספק להפטר מן המצוה.

ובס' פרשת דרכים בדרך מצותיך (סי' תכא) כתב דזה דאמר דפטורין רק מתפילין של יד זהו רק לענין איסורא אבל לפטור פטורין אף מהשל ראש בשעת העבודה כמו הסוגיא דזבחים וכל זה אינו ניחא בפשט הגמ'.

ובספר אמרי בינה [או"ח י] תירץ את קושיית השאגת אריה, שבאופן זה גם הר"ן מודה שחייב במצוה, שהרי מבואר בר"ן שאם יכול לקיים את המצוה השניה בלי טורח נוסף הרי הוא חייב לקיימה משום "מהיות טוב, אל יקרא רע", ואם כן, כשהתפילין כבר מונחות עליו ואין לו בהן שום טורח גם הר"ן מודה שחייב עכ"ד.

[ועיין בביאור הלכה [סי' ל"ח ס"ט] שהוכיח דכוונת הר"ן שזהו חיוב גמור, ומובן שכתוב בברייתא שכהנים חייבים בתפילין אף על פי שזה משום מהיות טוב וכו' כי זה באמת חיוב גמור].

והנה לפ"ז יוצא דשייך בנקל לתרץ תחילת דברי המגן גיבורים, דהמגן גיבורים אפשר דס"ל כדעת השאג"א דכהנים פטורין מן התפילין לגמרי כל היכא דברור שיש כאן עבודה.

ורק היכא שאין ברור שיש עבודה חייבין [ובעצם מה שנקט השאג"א דחטאת העוף הבאה על הספק יש לזה דין של ספק קרבן ולא עבודה מחודשת בפני עצמה, עי' מה שביארתי בסוגי' זו בחיבורי על המדרשב"י פ' בא, ואי"ז ברור לכו"ע].

כ"ז כתבתי עכ"פ להוריד מחומר הקושיא על דברי המגן גיבורים, ולבאר הדברים עוד אביא בזה מה שכתב בכתר המלך הלכות כלי המקדש פרק י, עי"ש בתחילת דבריו, ובהמשך כתב וז"ל, ועפ"ז נ"ל לישב הא דהקשה בס' באר שבע במס' סוטה (דף לח ע"א) גבי הא דאמר שם במשנה דכהנים היו מגביהין ידיהם למעלה מראשיהן לבד מכה"ג שלא היה מגביה מפני הציץ והקשה הלא גם כהנים הדיוטים לא היו יכולים מפני התפילין דגמרינן קל וחומר דאסור בהיסח הדעת מציץ משמע דקדושתן חמיר מציץ ודחוק שם.

ולפי דברינו ניחא שפיר לא מיבעיא לפי דעת הפרשת דרכים דבארנו דפטורין אף משל ראש בשעת עבודה כמו הסוגיא דזבחים וא"כ הא ברכת כהנים שהיה במקדש אשר שם היו מגביהין למעלה מראשיהן מפני שבמקדש היו אומרים את השם ככתבו כמו שכתב רש"י ז"ל משום דמברכין בשם המפורש והיה תיכף אחר עבודת תמיד של שחר כמבואר בדברי רבינו לעיל פי"ד מהל' תפלה ועוד לא היה סילוק כל העבודה וא"כ לא היו מניחין אז תפילין של ראש ג"כ ולהכי מגביהין ידיהם למעלה מראשיהם אלא אפילו לפי מה שבארנו דהכוונה התם דאם אינו מבטל העבודה שרי להניח וא"כ הכא דהוא גזרת הכתוב דמגביה למעלה מראשיהם ולהכי ר' יהודה ס"ל דאף כה"ג היה מגביה ידו למעלה מן הציץ מקרא דוישא אהרן את ידיו וכו' וא"כ ודאי אז אינן מניחין תפילין של ראש כדי להגביה את ידיהם אבל הכהן גדול דאינו יכול לפשוט את הציץ בזמן של עבודה להכי ס"ל להת"ק דלא היה מגביה ידיו אבל כהנים הדיוטים ודאי לא היו מניחין תפילין אז כדי להגביה מראשיהם למעלה את ידיהם ואחרי שכתב רבינו לעיל בפ"ד מהל' תפילין דכהנים בשעת עבודה פטורין מן התפילין לא צריך לבאר זה גבי נשיאת כפים כמבואר דהוא עבודה שאינו יכול ללבוש אז שצריך להגביה ידיו מקרא כמו שבארנו ודוק עכ"ל.

***

שאלה

לכבוד הרב

האם מי שאינו כהן רשאי לומר לבניו את "ברכת הכהנים", כמו בערש"ק כשמברך האב את בניו או בזמנים אחרים כשהאב רוצה לברך את בניו וכו'?

תשובה

יום שני כ"ה אב תשע"ו

לכבוד ידידי הרב אהרון שליט"א

שלום רב

כתב בביאור הלכה ריש סימן קכח וז"ל, ולכאורה לפ"ז יש לתמוה על מנהג העולם שנוהגין לברך אחד לחבירו בין שהוא כהן או זר בעת שמלוה אותו בלשון יברכך וגו' ואף דברכה כזו הוא שלא בשעת התפלה וידוע הוא מה שאיתא בירושלמי פ"ד דתענית לא מצינו נשיאת כפים בלא תפלה הלא זהו בודאי רק תקנתא דרבנן דקבעוהו בתפלה ומדאורייתא אינו תלוי בזה כלל תדע דהלא תפלה גופא לרוב הפוסקים הוא דרבנן וא"כ כיון דמדאורייתא יוצא בברכה בעלמא כשמברך אותם אפילו שלא בשעת תפלה וע"ז אמרה התורה אתם ולא זרים האיך מותר לזר לברך אחד לחבירו בלשון זה וא"כ יש ראיה ממנהג העולם להא דקי"ל מצות צריכות כונה.

ואולי יש לומר דטעם המנהג משום דס"ל כהב"ח דדוקא בפריסת ידים עובר הזר בעשה א"נ דכיון דתקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפלה שוב מי שאומר פסוקים אלו של ב"כ בלא תפלה בין כהן בין ישראל הוי כמכוין בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ולכן שרי עכ"ל.

והנה מסקנת הביאור הלכה ללמד זכות על הנוהגין היתר בזה דסבירא להו כהב"ח, אמנם במשנ"ב סק"ג הביא מחלוקת בזה, דהפמ"ג חולק על הב"ח וסבירא ליה שיש איסור בכל גוני, אא"כ קי"ל בודאות שמצות צריכות כונה גם לקולא.

וכן שמעתי שדעת הגר"א ז"ל שהיה מחמיר בדבר זה (עי' בס' הגאון).

אכן מ"מ לפי מה שנראה מביאור הלכה דגם לפי התירוצים הראשונים בבה"ל עכ"פ אם יכוין בהדיא שלא לצאת יד"ח מצות ברכת כהנים מותר, דהרי זה ברור דקי"ל שבכה"ג שמכוין בהדיא שלא לצאת אינו יוצא, ואמנם הב"י הביא דעה יחידאה מי שאינו סובר כן, אבל כל הפוסקים חולקין ע"ז וס"ל דלא יצא, וא"כ זר שמברך נוסח ברכת כהנים ומכוין שלא לצאת סגי בזה, וה"ה כהן לא יפסיד מלכוין כן, דהרי תקנת חכמים לברך רק בשמונ"ע, כמבואר בירושלמי פ"ד דתענית, וא"כ מרויח ע"י שמכוין שלא לומר ברכת כהנים שבכך אינו עובר על התקנה הנ"ל.

ושוב ראיתי שציינו שכ"כ בספר בית ברוך על החיי"א כלל ל"ב סק"ח שנכון לכוין בפירוש שלא לצאת יד"ח ברכת כהנים.

וכתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן ח סק"ב) וז"ל, ומההיא דהטור שבסו' סי' קכ"ז קשה לי על הב"ח דריש סי' קכ"ח שמבאר דליכא עשה לזר אלא מדמברך בנ"כ, אבל בלאו פריסת ידים שרי וכו', ואילו מדברי הטור שם איכא סתירה לסברת הב"ח, דהא הש"צ אינו פורס ידיו ובכל זאת ס"ל לאנשי מערב שאסור להזכיר השם מכיון שאיננו כהן, ואפילו אנשי מזרח המתירין ודכוותייהו נהגינן, ג"כ כותב שם הטור דהטעם דמתירין הוא מפני שקורין אותה כקורא בתורה, ומשמע הא אם מכוונינן לשם ברכה אסור אפילו בכה"ג דליכא פריסת ידים.

ומה שיש ליישב הוא לומר דהב"ח יפרש דלא כהטור שם אלא דטעמא דאנשי מזרח, וטעמא דידן (דנהיגנן) [דנהגינן] כוותייהו שהש"צ אומר ברכת כהנים, ולא אסרינן משום זרות, הוא באמת מהאי טעמא שכותב הוא, והיינו בהיות דלא פריס כפיו ובלא פריסת כפיים שרי עכ"ד.

וכתב עוד שם (ס"ק ג) ואליבא דהטור שם נצטרך ליישב מנהג העולם כפי התירוץ השני שכותב הביאו"ה שם, והיינו, דכיון דתיקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפלה שוב מי שאומר פסוקים אלו של ברכת כהנים בלא תפלה בין כהן בין ישראל הוי כמכוין בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ולכן שרי ע"ש.

ויעוין מ"ש בזה גם בשו"ת מהרי"א אסאד חאו"ח סי' מ"א ובדע"ת על או"ח מהמהרש"ם ז"ל הנדמ"ח עיין שם, ובכיוון זה כותב לבאר גם הכה"ח סק"ח דהא דזר עובר בעשה הוא דוקא אם מכוין לקיום המצוה לברך את ישראל כמו שנצטוו הכהנים, אבל אם אינו מכוין לקיים מצות ברכת כהנים רק כמו שמברך אדם לחבירו אינו עובר יעו"ש, ואקצר, עכ"ל הציץ אליעזר.

וע"ע בספר עמק ברכה הל' נשיא"כ אות א', מש"כ ליישב מנהג זה לפ"ד הגר"ח הלוי מבריסק עי"ש.

כתב בתורה תמימה (במדבר פרק ו כ"ג, הערה קלא), וז"ל, ענין זר הנושא את כפיו הוא כשעולה לדוכן לברך את ישראל בברכת כהנים, ונראה דלכן נקרא ע"פ רוב ענין ברכת כהנים בשם נשיאות כפים להבדיל מסתם ברכות בכלל אשר בודאי א"א להגביל רק לכהנים, יען כי הלא לכל איש מותר לברך איש את רעהו, ואפילו זרים, ורק בזה מצויינת ברכת כהנים שהיא בנשיאת כפים, כפי שיבא בדרשה בסמוך.

ויש להעיר על מה סמכו העולם לברך איש את אחיו בנשיאות כפים על ראש המתברך, כמו שנוהגין בברכות חתנים וכדומה, אחרי כי כמבואר הוי סדר ברכה זו מיוחדת רק לכהנים, ולזרים יש בזה איסור עשה, ודוחק לומר כי לכהנים מסורה רק בנוסח הברכה שמבואר בפרשה יברכך וגו', יען כי כפי שמתבאר מסוגיא דמנחות י"ח א' הוי ענין נשיאות כפים עבודה כשאר עבודות שבמקדש.

ואני שמעתי מאיש אמונים שהגר"א מווילנא ברך את הג"מ רי"ח לנדא מו"ץ דווילנא בשעת חופתו והניח ידו אחת על ראש הגרי"ח בשעת הברכה, ושאלוהו על ככה, והשיב, כי לא מצינו ברכה בשתי ידים רק לכהנים במקדש, וזולת זה לא ראיתי ולא שמעתי מי שיעיר בזה, והיא הערה נפלאה, ודוחק לומר דכל עיקר מצות נשיאות כפים היא רק בצבור בעשרה משום דבר שבקדושה, דזה הוי רק אסמכתא, כמש"כ הר"ן פ"ג דמגילה.

וגם נ"ל דאפילו לכהן לא הורשה לברך ברכה פרטית בנש"כ שלא בזמן ומקום הנקבע לזה.

וראיה נ"ל ממ"ש במגילה כ"ז ב' שאלו לר"א בן שמוע במה הארכת ימים א"ל מעולם לא נשאתי כפי בלא ברכה, ואם כפשוטו קשה מאי רבותיה, אלא הכונה שלא נשא כפיו לברכה בעלמא שלא בשעת מצוה וחיוב ברכה, ודו"ק עכ"ל, ועי"ש בהמשך דבריו.

אמנם בסידור יעב"ץ הביא שנהג אביו החכם צבי לברך דוקא בב' ידים, (וע"ע מה שהביא בספר פסקי תשובות כאן).

לסיכום הענין - לברך את בניו בנוסח ברכת כהנים, המנהג להקל בזה, אכן היו מן הפוסקים שפקפקו ע"ז, ולכן יש מקום ג"כ למי שנוהג להמנע מזה, ומי שבכל זאת רוצה לומר ברכות אלו בין זר ובין כהן, [שגם בכהן יש איסור לומר ברכת כהנים שלא בתפילה], ורוצה לצאת ידי כולי עלמא, יוכל לכוין בפירוש שאומר פסוקים אלו שלא לשם מצוות ברכת כהנים, ובזה יוצא לכאורה ידי כל הדעות.

שאלה

בס"ד

שלו' רב לכבוד הג"ר עקיבא משה סילבר שליט"א,

בשו"ת הר צבי (להגרצ"פ פראנק זצ"ל או"ח סי' ס"ב) מביא עובדא בכהן שכאשר היה יורד מן הדוכן היה אומר לכל מי שפגש אותו בדרך הילוכו: "ברוכים תהיו", ונסתפקתי אם יש בזה חשש של בל תוסיף, ע"פ מה שנפסק בשו"ע (או"ח סי' קכח סי' כז) שכהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על השלושה פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף.

וכתב שיש לחשוש לזה ע"פ שיטת הרמב"ם (המובא בביאור הלכה סעי' כ"ז ד"ה ואם הוסיף) שכהן המוסיף על הברכות אף בלי נשיאת כפיים עובר בבל תוסיף.

ואם כי י"ל שאפילו שלדעת הרמב"ם עכ"פ אינו עובר אא"כ עומד על הדוכן, וכמשמע ל' הגמרא בראש השנה "מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר וכו'", מ"מ יש להסתפק בזה ויש למנוע הדבר.

מה ההלכה למעשה? נוהג העולם להגיד לאחר מצווה ישר כח ולענות ברוכים תהיו היום אנשים יכולים העלב מכך ובפרט שזה בנפרד לאחר ברכת הכהנים.

לתשובת כבוד הרב אודה מקרב ליבי,

בברכת התורה ובברכת הכהנים,

מיד' הקט' אהרון

תשובה

לכבוד ידידי הכהן שליט"א

שלום רב

בענין שאלתכם, הנה אמנם ההר צבי מחמיר בזה, אך בערוך השולחן (סימן קכח סעיף כד) כתב וז"ל, ונהגו לומר לכהנים יישר כוחכם והם משיבים ברוך תהיה, ומבואר בדבריו שלא חשש לקפידת ההר צבי, ויש להוסיף עוד דגם כל דברי ההר צבי נאמרו לדעת הרמב"ם שאם הוסיף ברכה שלא בשעת ברכת כהנים עובר בלאו, אבל דעת הרשב"א המובא בבה"ל סי' קכ"ח סכ"ז דדוקא אם הוסיף בפריסת כפים עובר, וכ"כ בשו"ע הגר"ז סי' קכ"ח סעיף מ', כמובא בבה"ל שם, וכן מבואר בפמ"ג בפתיחה הכוללת ח"א אות ל"ו, ולפי דעת אלו הפוסקים אינו עובר.

והנה מבואר בגמ' סוטה ל"ט, דהכהנים אומרים השקיפה ממעון קדשך וברך את עמך את ישראל, וכ"כ בשו"ע סי' קכ"ח סט"ו, ובזה לכו"ע אין שום איסור, וגם לדעת הרמב"ם דבכל גוני איכא איסורא, מ"מ הכא ליכא איסורא, והטעם נ"ל מכיון שאין כאן שום תוספת, אלא קיום הברכה, שאומרים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו, כדכתיב ואני אברכם, וא"כ ה"ה כל ברכה שכונתו לחזק הברכה הקודמת לכאורה אין בזה שום איסור, ולכן אם מוכחא מילתא שמה שאומר ברוכים תהיו הוא לומר שתתקבל ברכתי שברכתי אתכם ויברך אתכם ה' כדכתיב ואני אברכם לכאורה אין בזה שום איסור לכו"ע.

עוד יש לצדד דהנה אם אומר ברכה בעלמא ואינו מתכוין למצות נשיאת כפים מ"ט יעבור, דהנה כתיב והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה', ואטו אם היו כהנים היה אסור להם לומר ברכות הללו, ועל כרחך שכל מה שאינו מתכוין להוסיף במצות ברכת כהנים אין בזה משום הוספה, וכמו בזר שנקט המ"ב סי' קכ"ח סק"ג שאם אינו מתכוין לברכת כהנים אין בזה איסור של זר הנושא את כפיו לפי מה דקי"ל כהפוסקים שמצות צריכות כונה, ואפילו להפוסקים שמצות אינן צריכות כונה מ"מ בענינינו אטו יהיה אסור לכהן לברך חבירו בשום גונא מחשש שמוסיף על הברכות, וא"כ לכאורה דגם בזה אם אינו מתכוין לשם ברכת כהנים אין בזה הוספה, וכ"ז דוקא היכא דבאמת לא מוכחא מילתא שעושה בשביל להמשיך הברכת כהנים, אבל אם אומר יחד עם הברכת כהנים וחושב בלבו שלא יצטרף לברכת כהנים - דברים שבלב אינם דברים, (ועי' מה שכתב האדר"ת בשו"ת מענה אליהו סי' קכ"ב).

ומ"מ באופן שאומר זאת כתגובה על דברי האומר לו יישר כח - ומשיב לו ברוכים תהיו - באופן זה לכאורה כבר מוכחא מילתא שאומר זאת רק משום שאמר לו יישר כח, וכמו הנהוג בשמחות שכשאומר לו ברכת 'מזל טוב' עונה 'ברוך תהיה', ויתכן שבאופן זה גם ההר צבי יודה דשרי.

ומסתפקנא האם דעת הערוה"ש הנ"ל הוא רק מוסיף על כל שאר הפוסקים דס"ל שאין האיסור אלא בשעת נשיא"כ, וא"כ אי"ז דעה חדשה, או דילמא דהעה"ש סבירא ליה כמו שכתבנו לצדד, ולפי צד זה יש לנו כבר ספק ספיקא להתיר, דגם אי חיישי' לדעת הרמב"ם נגד דעת כל הני פוסקים לאסור ברכה שלא בשעת נשיא"כ מ"מ דעת העה"ש דאין בזה משום הוספה בכה"ג, אי משום סברא קמא שכתבנו או משום סברא בתרא, ודלא כההר צבי, כל שכן שדעת רוב הפוסקים אינו כהרמב"ם, וגם ההר צבי גופיה מסתפק בדעת הרמב"ם אם שלא במקום דוכן יש איסור, וא"כ רוב צדדים כאן הם להתיר, וגם בלא דברי הערוה"ש רוב הצדדים הם להתיר בזה (וראה גם מה שהובא [בישישים חכמה עמ' קמ"ח] בשם השפ"א שהחזיק במנהג זה שהביא העה"ש).

ולכן נראה דעכ"פ אם מוכחא מילתא שאמירת ברוכים תהיו היא על מה שאמרו יישר כח ולא כהמשך לברכת כהנים אין למחות ביד הנוהגים כן, ולכאורה באופן זה אפשר גם לנהוג כן לכתחילה אם יסכים לזה מורה הוראה.

תזכו לברך את עמו ישראל באהבה

תגובה בענין הנ"ל

 {במש"כ בקובץ זה אודות אמירת הכהנים ברוכים תהיו, בפשטות יש לחלק בין אם קדמה אמירת הקהל יישר כח, שעל זה כתב בערוך השולחן שהכהנים אומרים ברוכים תהיו, לבין נדון ההר צבי שרק הכהנים אומרים ברוכים תהיו, בלי הקדמת אמירת הקהל.

רק רציתי להוסיף דבר קטן, מש"כ הגאון הגר"מ שורקין שליט"א בסוף ספרו הררי קדם ח"א בעובדות והנהגות על מנהג רבו הגרמ"ס זצ"ל, ליתן לכהנים יישר כח לאחר נשיאת כפים בראש השנה קודם גמר המאה קולות, אף שהוא אוסר להפסיק בדיבור עד סיום התקיעות לאחר התפילה, וכתב להסביר מנהגו דס"ל דהיישר כח הוא אות לקבלת הברכה של הכהנים, ולכן הוא חלק מהנשיאות כפים ואין בזה הפסק, וזה נוגע למעשה בכל יום בארץ ישראל שנושאין כפיים בכל יום, שאין היישר כח הפסק בין שמונה עשרה לתחנון, דזה חלק מהנשי"כ לפי שיש דין על הישראל להתברך ולקבל הברכה וכמוש"כ החרדים.

עכ"ד ודפח"ח.

ונמצא לפי דבריו דמה שמשיבים הכהנים ברוכים תהיו אין זה תוספת ברכה אלא כאומרים כדבריכם כן יהיה שתקבלו הברכה בשלימות
יש"י הכהן}

שאלה

{בס"ד
שלו' רב לכב' מע"כ הרהג"ר עקיבא משה סילבר שליט"א,
האם כיום ברכת הכהנים מדאורייתא או מדרבנן?
ומה הנפקא מינה להלכה למעשה?
לתשובת כב' הרב אודה מקרב ליבי,
הקט' אהרון}

תשובה

יום ה' י' סיון תשע"ו

לכבוד הג"ר אהרן שליט"א

שלו' רב

הנה באופן כללי כתב המ"ב סימן קכ"ח, בהערה הנדפסת בשולי הגליון { ובמהדורות חדשות הוא צויין כשער הציון ס"ק קל"א*.

}, וז"ל, ודע דנשיאת כפים בחוץ לארץ הוא גם כן מדאורייתא, וכן העתיקו כל הפוסקים מימרא דר' יהושע בן לוי והובא לעיל בסעיף ב, ודלא כמור וקציעה שמצדד דמדאורייתא הוא דוקא במקדש, ששגה בזה, ואישתמטתיה ספרא פרשת שמיני פסקא ט"ז, וספרי פרשת שפטים פסקא נ"א.

עיין שם [ואברכה קאי, וכבסוטה ל"ח, עיין שם], וירושלמי נזיר, הובא בסוטה ל"ח ע"ב תוספות דיבור המתחיל כל.

והעירני א' מחכמי הזמן שהוא גם כן נגד בבלי חולין קל"ג, עיין שם.

וגם פשטא דקרא (דברים י) ולברך בשמו עד היום הזה, משמע שנוהג תמיד עכ"ל.

וע"ע בביה"ל שם ס"א ד"ה דזר שכתב להוכיח עוד דמדאורייתא א"צ שיהא דוקא בחזהש"ץ.

והספרי (ריש פר' ראה) שהביא המ"ב, מבואר שם דאף בזמן הזה נשיאת כפים היא מן התורה.

דאיתא שם: "לשום את שמו שם, ונאמר להלן ושמו את שמי, מה להלן ברכת כהנים אף כאן ברכת כהנים.

אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין, תלמוד לומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אם כן למה נאמר לשום את שמו שם לשכנו תדרשו, לומר, במקדש אתה אומר את השם ככתבו ובגבולין בכינויו".

הא קמן שנשיאת כפים בזמן הזה גם כן מן התורה.

וכן משמע מדברי הראשונים, דמצות נשיאת כפים אינה קשורה לבית המקדש או לזמן המקדש.

וכן משמע מדברי רש"י בחולין (קלב ב), ומדברי התוס' במנחות (מד א) ד"ה כל.

ומהרמב"ם בספר המצוות (עשה כו) שלא חילק בזה בין זמן שבית המקדש היה קיים, לזמן הזה.

וכן משמעות דבריו בהקדמה להלכות תפלה, ובפרק יד שם.

וכן הוא ברמב"ם (פרק טו מהלכות נשיאת כפים הלכה יב).

וכן כתבו להדיא הרמב"ן (פר' בהעלותך ח', ב'), והרא"ה בספר החינוך (מצוה שעח), והרדב"ז (חלק ד' סי' אלף רסד), ועוד.

וכן במ"ב בהל' ברכת כהנים חזינן בהרבה מקומות שחשב המקרים אם מפסיד דאורייתא ודרבנן, כמו מה שדן בסקי"ב על פסולים דרבנן איך מועיל להם מה שרבנן פסלום כיון דמדאורייתא מחוייבין לברך כשקורין כהנים, וכן בסק"ח שדן בטומאה דרבנן בשעת הנשאי"כ שא"צ להפסיק, וכן אם להפסיק באמצע תפילה דרבנן לנשאי"כ דאורייתא (ע"ש ס"ק ק"ו), וכל דבריו בזה הוא בשם כל הפוסקים, וכבר האחרונים כתבו להוכיח כן מן הירושלמי ברפ"ז דנזיר ע"ש, שנשיא"כ גם בזה"ז הוא מדאורייתא [כמו שהוכיח מזה המ"ב שהוא גם בחו"ל], ואין להאריך הרבה דוגמאות דמבואר בפוסקים שנשיא"כ גם בזה"ז הוא דאורייתא.

אכן כפי שהבאנו בלשון השער הציון שהמור וקציעה חולק, וכן יש שכתבו לדייק מרב סעדיה גאון (מצוה קנה) שלא הזכיר מצות ברכת כהנים באזהרותיו על סדר עשרת הדברות, דמשמע דסבירא ליה דברכת כהנים בזמן הזה הויא מדרבנן.

וכן כתב לדייק הגרי"פ פערלא שם.

אכן הסכמת שאר הפוסקים הוא שהוא מדאורייתא.

וכן דעת רוב האחרונים, בהם: המגן אברהם (ס"ק מא), והפרי מגדים (מש"ז סק"ג), והגר"ז (סעיף ג'), ובספר קרן אורה (סוטה לח א), ובשו"ת חתם סופר (או"ח סי' כב), ופתח הדביר, ועוד.

וכן כתב בשדי חמד חלק א' (דברי חכמים סי' סד, ובכללים מערכת נ' כלל לט) בשם כמה אחרונים.

ע"ש.

[ונסתייעתי בכ"ז בילק"י תפילה ב' סי' קכ"ח בהערה וע"ש באריכות מה שהביא עשרות מראה מקומות לזה].

אכן לפעמים יהיה דרבנן מטעמים אחרים, כמו אם יש רק כהן אחד י"א שהוא דרבנן, מדכתיב אמור להם לשון רבים, וכן אם אין שם ישראל ויש רק כהנים בבהכ"נ כתב הפמ"ג שהנשיא"כ יהיה באופן זה רק דרבנן (עי' בביאור הלכה סי' תכ"ח סכ"ה), והנפק"מ בזה מבואר במ"ב לפי סדר ההלכות, לפעמים שמתירים לו לעלות ולפעמים לא, ולמשל מ"ש המ"ב בס"ק קנ"ט, ואם אין שם בביהכ"נ שני כהנים אחרים חוץ מהאבל מותר להאבל לישא כפיו תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים עכ"ל.

אע"פ שסתם אבל יש ללא נהגו לישא כפים וע"ש פרטי הדינים בזה.

אבל מ"מ מכיון שאין ב' כהנים שבזה עדיין אין כאן נשא"כ מדאורייתא כתב להקל ע"מ שיוכל לברך מדאורייתא.