מדידת חום לדברי מאכל ומשקה אין להתיר בשבת שלא לצורך, ואפי’ לצורך סעודת שבת משמע לכאורה שאין להתיר, אבל לצורך בירור הדין בשבת יש להתיר.מקורות:האג”מ (או”ח ח”א סי’ קכח) והגרשז”א (מאור השבת מכתב ב אות ב ומשנ”ב ביצחק יקרא סי’ ...קרא עוד
מדידת חום לדברי מאכל ומשקה אין להתיר בשבת שלא לצורך, ואפי’ לצורך סעודת שבת משמע לכאורה שאין להתיר, אבל לצורך בירור הדין בשבת יש להתיר.
מקורות:
האג”מ (או”ח ח”א סי’ קכח) והגרשז”א (מאור השבת מכתב ב אות ב ומשנ”ב ביצחק יקרא סי’ שכג ס”א) נקטו שמדידת חום אדם במד חום מכני (שאין מלאכה בעצם הפעולה) אינה בכלל מדידה שנאסרה בשבת, ואמנם האג”מ לא היקל למעשה אך נקט שאין למחות ביד המיקל בזה.
ויש לדון לפי זה מה הדין במדידת חום של אוכל ומשקה האם הענין הוא שבעיקר הגזירה הגזירה נגזרה רק על מדידת תכולה ולא על מדידת חום, או שרק מדידת חום אדם אינו בכלל עובדין דחול.
ומאידך במנח”י ח”ג סי’ קמב משמע שנקט שהוא ג”כ בכלל איסור מדידה בשבת באדם בריא שאין בו צורך מצוה, ועי’ גם בחוט שני ח”ד מהל’ שבת פפ”ט סקל”ד לענין מדידת לחץ דם במכשיר מכני שג”כ נקט שאין להתיר בבריא.
וכמדומה שכך ג”כ המנהג הרווח שאין רגילין למדוד חום בשבת לבריא משום איסור מדידה גם במד חום מכני, וכפשטות הדינים שלא חלקו בדיני מדידה אלא כל דבר שצריך שיעור ובדיקה חשיב מדידה, וכמו שנקט המשנ”ב סי’ שח ס”ק קסז לאסור גם מדידת זמן וצל (ועי”ש במשנ”ב ס”ק קסח שבשעונים נהגו להתיר [עכ”פ כשאינם חשמליים], וראה במאורי אש דפו”ח ח”א פ”ב ענף ג’ אות ד’ מה שהובא בשם הגרשז”א בטעם ההיתר בשעון שאינו מיועד כרגע לפעולת מדידה הנעשית על ידי האדם).
ולכאורה כד נעיין ונדקדק בדבריהם של האג”מ והגרשז”א נמצא בזה לכאורה חילוק בין האג”מ להגרשז”א, דלהאג”מ אפשר שבמדידת חום אוכל שייך איסור מדידה עי”ש בלשונו, שנקט שהאיסור הוא רק במדידת צרכי הבית, וא”כ בנידון דידן שמודד את צרכי הבית שוב בה לא אמרנו שאין בזה התקנה, בפרט שבקל שייך למצוא אופנים של מדידת חום מאכלים במקח וממכר, כגון בבישול קדירה מתי הגיע לחום מסויים (בפרט כשזה מובנה במכשיר) או בהקפאת מוצרים שנמכרים בהקפאה צריך לבדוק את הטמפרטורה של הסביבה שלהם וכל כיו”ב.
ומ”מ להגרשז”א יתכן שגם בזה לא נאמר איסור מדידה דאין זו בכלל איסור מדידה שנאסרה כמדידת תכולה ומשקל אלא בדיקת קור וחום ומנ”ל שזה נחשב מדידה בכלל המדידות האסורות, ויל”ע בזה.
ויש לדון כשמודד בשבת החום של המאכל לדעת אם הוא בכלל חום שמותר להחזירו ע”ג האש וכיו”ב בשאר דיני שבת, האם הוא בכלל מדידה של מצוה המותרת בשבת, ולגבי משכון בסי’ שו סקל”ג נקט המשנ”ב שלצורך שבת מותר ליתן משכון, וכן עי’ בסי’ תקיז סק”ה לענין יו”ט, ומ”מ שם אפשר שצורת התקנה לא היתה לאסור משכון כשהוא לצורך שבת, כיון שכך הוא דרך המשכון שהוא לצורך שבת שהרי בשבת א”א לכתוב ההלואה, יעוי’ במתני’ בריש פרק שואל ובגמ’ שם, אבל יש לדון לענייננו אם מדידה לצורך בישול בשבת נחשב צורך מצוה מחמת שהוא צורך שבת או מחמת שהוא משום שרוצה לקיים הדין.
ומצינו בכ”מ שהקילו בהגדרת צורך מצוה כמו לענין הפלגה בע”ש (עי’ ברמ”א) ויציאה לחו”ל (עי’ בתוס’ רפ”ג דמו”ק) ועי’ בערוה”ש לענין מלאכה קודם התפילה, וברמ”א בהל’ נדרים לענין התרת נדר שהוא על דעת רבים, ומ”מ לא בכל מקום נאמרו כל הקולות של צורך מצוה.
ומצינו בהל’ יו”ט דמחד גיסא בס”ס תק”ד התירו למדוד תבלין ומאידך גיסא בריש סי’ תקו לא התירו במדידת קמח, ועי’ שם ושם כמה סברות במשנ”ב מה שכתב בזה ובסוף הדברים א”א להוכיח משם כלום, שכן ממה שהתירו למדוד תבלין אינו ראי’ שהרי הוא צורך אוכל נפש, וגם בישול וכתישת תבלין הותר ביו”ט, ומה שאסרו במדידת קמח אינו ראי’ שהרי נראה כרוצה למכור כמ”ש המשנ”ב שם, ומיהו יש לטעון דכל איסור מדידה בשבת הוא ג”כ מדין זה של עובדין דחול ואין בנוסף לזה דין נוסף של מדידת קמח, וא”כ כן יהיה מקום לטעון דצורך אוכל נפש ושמחת יו”ט אינו נחשב צורך מצוה להתיר מה שלפי כללי מכשירי אוכל נפש אינו מותר שהיה יכול לעשות מאתמול, וממילא כ”ש לצורך סעודת שבת שלא יהיה מותר בכל גוני, בפרט דמשמע במשנ”ב סי’ שו סקל”ה דמדידה לצורך מצוה מותרת אף אם היה יכול לעשותה בחול (עי’ אג”מ ח”ה סי’ יח) וא”כ ע”כ שטעם ההיתר של שמחת יו”ט אינו מחמת צורך מצוה, אלא רק מחמת היתר דאוכל נפש.
ומ”מ כאן בנידון דידן יש היתר נוסף שהרי הטעם שנצרך לעשות מדידה הוא מפני שרוצה לקיים ההלכה בזה, ויש מקום לדמותו למשנה בסוף שבת שהותר למדוד לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו, ולמד מזה המשנ”ב בסי’ שו סקל”ה דכיון שמודד שיעורי תורה לא מחזי כעובדין דחול, וחידש לפ”ז בשם הפמ”ג גם לענין מדידת ששים באיסור (ועי’ סי’ שכג סקל”ז בשם הפמ”ג דאע”ג דמדידה דמצוה שרי מ”מ מדידת השישים לא יעשה באופן דנראה כמתקן עי”ש, ומ”מ לענייננו אינו שייך כ”כ תיקון מנא דאינו אלא בירור אם מותר לבשלו ולא התרת דבר האסור באכילה וכיו”ב), ואע”פ שמעלות החום לא נאמרו בזמן חז”ל ואינו ברור ומוסכם על מידת חום מסויימת מ”מ מכיון שמודד לקיים הדין מותר.
קרא פחות
