שבת

גם במוצ”ש יש מעלה בכביצה אם יכול.

מקורות:

גם לגבי סעודות שבת וגם לגבי מוצ”ש נזכר בגמ’ שבת קיט ע”א, הלשון כזית, אלא שבבה”ג [עמ’ קכו] ור”ן [שבת מג סע”ב לגבי שבת, סוכה יב ע”ב מדה”ר לגבי יו”ט] ועוד נזכר כביצה לענין סעודות שבת או יו”ט, ועי’ בברכ”י סי’ רצא מ”ש בזה, עכ”פ ממה שלמדו הפוסקים דין זה של כביצה מענין סעודה חשובה, עי’ במג”א שם, א”כ משמע דה”ה מוצ”ש.

וכך לכאורה יסבור הברכ”י שם עי”ש, וכן מבואר להדיא במחצית השקל שם דבמוצ”ש לכתחילה כביצה, וכן במשמרת שלו’ כט כ’ לאכול כביצה ועכ”פ כזית עי”ש [לענין תוספת על סעודה שלישית שתעלה לו לסעודת מלוה מלכה].

ואע”ג שבמעשה רב [תוספת מע”ר לט] מבואר שנהג הגר”א למעשה כזית, יש לומר דשמא סבר כן גם בשבת, דהרי הגר”א בביאורו סי’ ש’ למד חידוש דין ממה שנסמכו בגמ’ דין לעולם יסדר וכו’ לענין שבת וגם לענין מוצ”ש, וא”כ מסתבר שמשוה אותם גם לענין כזית, וקצת דוחק ליישב דבשעת הדחק דשם סמך על המקילים, דהגר”א הי’ לו בד”כ הכרעה.

ואע”פ שבטור כ’ לגבי שבת בסי’ רצא כזית ולגבי מוצ”ש בסי’ ש כביצה היינו משום שבסי’ ש נקט לשון הגמ’ שם.

אולם בהרבה פוסקים באמת נזכר בסתמא הלשון כזית לגבי מלוה מלכה, ומסתימת דבריהם משמע דנתכוונו כזית כפשוטו, עי’ עה”ש סי’ ש’ ס”ג ועוד שם בשם הא”ר, ובשו”ת רב פעלים ח”ג או”ח סי’ לה, וכן יתכן שנקט מצד הסברא בשו”ת רע”י שלזינגר ח”א סי’ קיד עי”ש אלא שסברתו מחודשת לחלק במהות האכילה ולחדש מזה הלכה ע”פ הכללים שנתבארו שבשבת ומוצ”ש נאמר הלשון לעולם יסדר ואעפ”כ חיישי’ להגאונים משום שבלא כביצה אין בו שיעור קביעות סעודה כנ”ל.

ומ”מ מי שאינו יכול לאכול כביצה משמע במשנ”ב שאפי’ בסעודה שלישית יאכל כזית, ראה סי’ רצא סק”ב וע”ע סי’ תרלט סק”כ.

קרא פחות

אוהלים אינם קבועים ואינם מצטרפים לתחום שבת, ולכן כל אחד מודד את התחום מפתח אוהלו בלבד, וכן בני היישוב אינם יכולים לצרף את האוהלים להאריך את התחום, אלא מודדים מקצה העיר בלבד.

אך באם מתקיימים שלושה תנאים אפשר לצרף את האוהלים לתחום שבת, התנאי הראשון הוא שזה סמוך לעיר ומצטרף לעיר, ולא שרוצים ליצור מתחם בפני עצמו מאוהלים שהוקמו במקום לא מיושב, התנאי השני הוא שזה יהיה אזור מוגן משטפונות, שהאוהלים לא יעמדו בפני חשש שטפונות, והתנאי השלישי הוא שהאוהלים יהיו מוגנים מגנבים, או עומדים במקום שאין חשש גנבים.

אמנם במקרה ועשו היקף מחיצה סביב האוהלים יש בזה שינוי בדין ויש לדון לפי פרטי כל מקרה לגופו.

מקורות: ראה או”ח סו”ס שצח, לפמ”ש החז”א סי’ קי כב, וכן מוכח מהרשב”א שהביא הב”י להלכה בסי’ הנ”ל ס”ו, ודלא כהמ”מ שם, ושכן דעת הרי”ף כמ”ש החזו”א שם.

ואנשי צבא אין דין אוהליהם כאוהלים קבועים, אף שהחיילים עושים כהוראות הצבא, כן משמע בפשיטות בשבלי הלקט שהו’ בב”י סו”ס הנ”ל.

קרא פחות

יש בזה בעיה.

מקורות: ראה או”ח שב, יא, התו”ש החמיר בזה אף שפשטות השו”ע להקל, והביאור הלכה תמה על התו”ש ולא הכריע.

קרא פחות

הבעל חי הוא מוקצה ולא הותר לדדות או לדחות (כמבואר בשו”ע הפרטים בזה) אלא רק מחמת צער בע”ח באופן שיש צורך לבעל חי, וגם זה רק באופן שאינו טלטול גמור, אבל בלא צער בעלי חיים לא הותר שום טלטול.

מקורות: או”ח שח מ, ע”ש במ”ב דאפי’ הפסד ממון אינו בכלל ההיתר, וכ”ש הא.

ואע”פ שלחלק מהפוסקים נגיעה בלא טלטול מותר במוקצה, מ”מ נגיעה המביאה לידי טלטול נקטו הפוסקים למסקנא דאסור כמ”ש במשנ”ב הל’ יו”ט לגבי ביצה ועוד.

ועי’ שא לגבי מנורה.

 

קרא פחות

אמנם יש אוסרים בזה, אך המקיל בזה יש לו על מי לסמוך מכיון שיש מתירים בזה ויש הסתברות לתלות היתר באופן זה לדעת אותם רוב הפוסקים הנזכרים בתשובה הקודמת (רוב מתוכם מלבד האג”מ).

מקורות: לדעת הגריש”א האוסר בתשובה הקודמת לגבי בגד רטוב העומד להתייבש בשבת יהיה אסור גם כאן, ראה ארחות שבת יט שפה, ולדעת המתירים בתשובה הקודמת אמנם האג”מ או”ח ח”ה כב אות לח אסר כאן מפני שהמכונה משמיעה קול, והיא אסורה לשימוש בשבת, ולפי דעה זו עכ”פ במכונה שקטה יהיה מותר, אך הגרשז”א צידד להקל בזה ולא חילק, ראה ביאורים ומוספים על המשנ”ב שח אות סג, ובארחות שבת שם משמע שנוטה להקל בדעת הפוסקים המקילים בנידון בתשובה הקודמת, ואכן לגבי התשובה הקודמת מצינו רק להאג”מ שהזכיר את החילוק שהוא דוקא באופן שאם תלה הבגד מדעתו לייבוש מבעוד יום, ויתכן שיש בזה שייכות לחומרתו לענין זה ע”פ דברי התוס’ המובאים בארחות שבת שם שהדבר תלוי במה שייחד את הדבר בבין השמשות וס”ל שמכונה כזו חשיב כייחד לצורך איסור בבה”ש, ולכן גם אם לא תלה חשיב שייחד למצב של איסור (בגד רטוב במים שהוא איסור טלטול) את הבגד, ושאר הפוסקים שלא הזכירו שצריך שיתלה לייבוש אפשר שייקלו גם בזה.

ומ”מ מכיון שיש כאן ב’ צדדים להחמיר (סברת הגריש”א וסברת האג”מ) אינו ראוי לכתחילה להקל בזה בלא צורך.

קרא פחות

יש לדעת שלא כל בגד נאסר בטלטול אא”כ מקפידים עליו דהיינו שלא רוצים שיהיה שם מים (ראה שא מו ומ”א ומ”ב), וכן אם אין לו בגד אחר מותר בטלטול (ראה משנ”ב אות קסב), וכן טלטול על ידי שני בני אדם מותר.

ומ”מ במקרה כזה שנאסר בטלטול בין השמשות, להמשנ”ב נאסר בטלטול כל היום, והחזו”א חולק ומתיר לטלטלו אם יש צורך, ואפילו לא דוקא צורך לבישה.

ומ”מ דעת רוב פוסקי זמנינו שאם הבגד היה מעיקרא אמור להתייבש במהלך שבת לא נחשב שהוקצה לאיסור בבין השמשות מותר בטלטול (עכ”פ אם תלה מדעתו הבגד מבעוד יום), ויתכן שהחזו”א אמר דברו רק באופן כזה.

(ולענין בגדים שבמכונת כביסה שלנו נדון בתשובה נפרדת).

מקורות: משנ”ב שח אות סג, ארחות שבת יט שפד.

ומש”כ על טלטול ע”י שנים ראה ארחות שבת שם, ושם ג”כ יבואר בשם הגריש”א למה נחשב אתקצאי לאיסור אף שהיה מותר ביה”ש בטלטול על ידי שנים כיון שאינו דרך טלטול.

מש”כ על רוב הפוסקים כ”ה הגרמ”פ והגרשז”א והמנח”י והשבה”ל ומש”כ בסוגריים עכ”פ וכו’ הוא מאג”מ, והקוב”ש והגריש”א חולקים, ראה ציונים ומ”מ לכ”ז בביאורים ומוספים סי’ שח שם, ויתכן שהגרח”ק שכ’ שהחזו”א חולק על המשנ”ב פירש דברי המשנ”ב כהקו”ש והגריש”א (וראה ארחות שבת שם הע’ תקסה שהבין היתר החזו”א באופן שעומד להתייבש).

ולענין אם לא תלה את הבגד לייבוש לדעת שאר פוסקים המקילים בזה, עי’ בתשובה הבאה לענין בגדים במכונת ייבוש.

אם כי המקרה שהחזו”א עסק בו היה על בגדים שנתלו לייבוש.

קרא פחות