משפט

א. כתוב בתורה: "בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא יט טו). הפרוש הפשוט הוא צווי לדינים שיעשו משפט צדק. ופרש בספר החנוך, ששרש המצוה הוא שיתישב העולם על ידי דין אמת, וימנע דין מטה ומעקל.

ב. בכלל המצוה, צווי על כל אחד מישראל שיהיה דן את כל האדם (איש או אשה ואפלו קטן, שגם הם בכלל "עמיתך") לכף זכות. כלומר, כאשר אדם רואה את חברו עושה דבר שאפשר להכריעו לצד חובה או לצד זכות, יכריעו ...

ג. מצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל עת, בזכרים ובנקבות. כלומר, שהיא מן המצוות שנשים חיבות בהן, וכן יש לחנך בה את הקטנים.

ד. אסור לאדם להרהר אחר דבור או מעשה של חברו (בין בדבר שבין אדם למקום, ובין בדבר שבין אדם לחברו) בכל מקום שאפשר לדונו לכף זכות, אלא צריך לתלות את המעשה או את הדבור בסבה מצדקת.

ה. החובה לדון את האדם לכף זכות אינה פוטרת ממצות תוכחה, שהרי פשוט שכל טועה בדבר הלכה צריך להעמידו על האמת, אלא שיעשה זאת בחכמה ובכבוד.

ו. אדם שגזל מחברו והגזלה עודנה בידו, אין אומרים שחזר בתשובה. אך בשאר עברות שבין אדם לחברו, מצוה לדונו לזכות ולומר שכבר התבונן במעשיו ובקש מחילה.

ז. אולם אין כל האפנים שוים, אלא החובה לדון לכף זכות תלויה בבעל המעשה ובמעשה עצמו – כמה הוא קרוב ונוטה אל הדעת, לחובה או לזכות, כמו שיתבאר. צדיק שנחשד תלמיד חכם ירא אלקים או צדיק מפרסם בפעלות טובות, אפלו ...