1. יש לציין שבחכ"א מיקל בצורת אדם בזמננו כיון שאין עובדים אותו, ועפ"ז יש שהקילו ג"כ בצורת חמה ולבנה. וכתבו שהרב אלישיב התיר בזה, (וכ"כ בשמו בספר על צורת חמה ולבנה לר"צ כהן: "אף על פי שאסור לעשות או לצייר צורת חמה לבנה או כוכבים, אם עבר וציירן על בגד – מותר ללבשו"). אומנם הגר"נ קרליץ כתב לאסור בצורת חמהקרא עוד

    יש לציין שבחכ”א מיקל בצורת אדם בזמננו כיון שאין עובדים אותו, ועפ”ז יש שהקילו ג”כ בצורת חמה ולבנה. וכתבו שהרב אלישיב התיר בזה, (וכ”כ בשמו בספר על צורת חמה ולבנה לר”צ כהן: “אף על פי שאסור לעשות או לצייר צורת חמה לבנה או כוכבים, אם עבר וציירן על בגד – מותר ללבשו”).
    אומנם הגר”נ קרליץ כתב לאסור בצורת חמה ולבנה, וטעמו שאין לנו להרחיב דברי החכ”א, מפני שגם היום בהרבה ארצות עובדים לשמש וירח וכוכבים, (אבל אין זה ברור, לפי הידוע לי אין אומות מוכרות שעובדות לשמש ולירח), ומ”מ גם הגר”נ קרליץ הקיל בקונה ממפעל שלא מצוי בו עובדי ע”ז, דכיון שהם מייצרים בכמויות גדולות ליכא בזה חשדא (ולענ”ד קצ”ע בדבריו, דעצם הסברא דבמפעל ליכא חשדא היא נכונה גם אם יש במפעל עובדי ע”ז, וגם אם נחמיר בזה, עכ”פ ודאי סגי בכך שידוע שבאותו המקום שיש בו המפעל אין עובדים לחמה ולבנה, גם אם עובדים לע”ז אחרת, וא”כ גם לדבריו לפי המציאות נראה שיש להתיר)

    [אמת כי חכם אחד העיר לי, שלכאו’ יש להקשות על כל ההיתר של החכ”א והבאים בעקבותיו, דע”פ ההסטוריה נראה דגם בזמן השו”ע והרמ”א היתה המציאות כמו בימינו, ואין אלו חידושים שהתחדשו בדור האחרון].

    רואים פחות
  2. נראה להוסיף, שיש עוד סברא להתיר בלייזר, כי רבינו יהונתן מפרש שהסיבה שמלקט ורהיטני אינם נחשבים דרך גילוח, זה מפני שהם תולשים את השערה משרשה, ואילו דרך גילוח הוא דווקא כשחותך את השערה ושורשה נשאר קיים, וכ"מ בפהמ"ש לרמב"ם, וא"כ נראה שגם הלייזר דומה יותר למלקט ורהיטני כיון שהוא נועד לפגוע בזקיק של השערהקרא עוד

    נראה להוסיף, שיש עוד סברא להתיר בלייזר, כי רבינו יהונתן מפרש שהסיבה שמלקט ורהיטני אינם נחשבים דרך גילוח, זה מפני שהם תולשים את השערה משרשה, ואילו דרך גילוח הוא דווקא כשחותך את השערה ושורשה נשאר קיים, וכ”מ בפהמ”ש לרמב”ם, וא”כ נראה שגם הלייזר דומה יותר למלקט ורהיטני כיון שהוא נועד לפגוע בזקיק של השערה.

    רואים פחות
  3. לא כ"כ הבנתי הדיון האם נחשב כנפסל מאכילת כלב או לא, והרי נפסק לגבי תערובת חמץ שאפילו אינה ראויה לאכילת אדם מותר להשהותה ולהנות ממנה?

    לא כ”כ הבנתי הדיון האם נחשב כנפסל מאכילת כלב או לא, והרי נפסק לגבי תערובת חמץ שאפילו אינה ראויה לאכילת אדם מותר להשהותה ולהנות ממנה?

    רואים פחות
  4. לכאורה נידון זה שייך למה שנחלקו הרעק"א עם החת"ס לגבי סירוק פיאות הרא"ש, דהחת"ס (יו"ד קל"ט) מסיק דאין איסור בתלישה, ומבואר לדידיה דאין הדבר תלוי רק בתוצאה, ולפ"ז אולי גם בניד"ד יש להתיר?

    לכאורה נידון זה שייך למה שנחלקו הרעק”א עם החת”ס לגבי סירוק פיאות הרא”ש, דהחת”ס (יו”ד קל”ט) מסיק דאין איסור בתלישה, ומבואר לדידיה דאין הדבר תלוי רק בתוצאה, ולפ”ז אולי גם בניד”ד יש להתיר?

    רואים פחות
  5. לכאו' לא מצינו בזמננו בא"י מי שינהג כר"ת לקולא בדאורייתא.

    לכאו’ לא מצינו בזמננו בא”י מי שינהג כר”ת לקולא בדאורייתא.

    רואים פחות
  6. מש"כ הרב שליט"א: "וצע"ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית" - יש לציין שלכאורה יש טעם מבואר, כי לדעת הרבה פוסקים הא דמידי דעביד לטעמא לא בטיל זהו רק מדרבנן, כ"ד האו"ה, והביאו הש"ך ביו"ד סי' צח ס"ק כט, והמ"ב (בסי' תמ"ב ס"ק מ"ה) כתב שכ"ה דעת רוב האחרונים, עוד יש לציין דהיכא שאין מרגישים את הטעם המקרא עוד

    מש”כ הרב שליט”א: “וצע”ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית” – יש לציין שלכאורה יש טעם מבואר, כי לדעת הרבה פוסקים הא דמידי דעביד לטעמא לא בטיל זהו רק מדרבנן, כ”ד האו”ה, והביאו הש”ך ביו”ד סי’ צח ס”ק כט, והמ”ב (בסי’ תמ”ב ס”ק מ”ה) כתב שכ”ה דעת רוב האחרונים, עוד יש לציין דהיכא שאין מרגישים את הטעם המקורי של התבלין אלא שמחמתו משתנה טעם התערובת – נראה מכמה פוסקים דבכה”ג לכ,ע חשיב קיוהא בעלמא ואסור רק מדרבנן.

    רואים פחות
  7. לאסור מצד איסור אכילת מצה בע"פ זה חידוש בעיני, שהרי אין לפירורים תוריתא דנהמא, ולמ"ב נראה דשרי לאכול עוגה מקמח מצה מה"ט, וגם לאוסרים התם בנידו"ד לכאו' קיל טפי כיון דהוי טיגון, ואה"נ דאולי אם שמים מעט שמן שלא יישרף צ"ע אי מהני גם לענין ברכה, אבל בד"כ מטגנים ביותר שמן גם כדי ליתן טעם.

    לאסור מצד איסור אכילת מצה בע”פ זה חידוש בעיני, שהרי אין לפירורים תוריתא דנהמא, ולמ”ב נראה דשרי לאכול עוגה מקמח מצה מה”ט, וגם לאוסרים התם בנידו”ד לכאו’ קיל טפי כיון דהוי טיגון, ואה”נ דאולי אם שמים מעט שמן שלא יישרף צ”ע אי מהני גם לענין ברכה, אבל בד”כ מטגנים ביותר שמן גם כדי ליתן טעם.

    רואים פחות
  8. איני מבין כ"כ מהו ה"כל שכן"שיש כאן להתיר בגבר המטופל ע"י אשה, והרי עיקר החשש הוא יותר מצד ההרהור של הגבר, ובשלמא כשהוא עוסק במלאכתו שייך לומר דבעבידתיה טריד, אבל כשהוא המטופל אף שלאשה אין הרהור מ"מ יש לומר שלמטופל עצמו יש הרהור במה שהאשה מטפלת בו, וכדמצינו שאין משתמשין באשה, ואומנם לגבי חולה מצינו שקרא עוד

    איני מבין כ”כ מהו ה”כל שכן”שיש כאן להתיר בגבר המטופל ע”י אשה, והרי עיקר החשש הוא יותר מצד ההרהור של הגבר, ובשלמא כשהוא עוסק במלאכתו שייך לומר דבעבידתיה טריד, אבל כשהוא המטופל אף שלאשה אין הרהור מ”מ יש לומר שלמטופל עצמו יש הרהור במה שהאשה מטפלת בו, וכדמצינו שאין משתמשין באשה, ואומנם לגבי חולה מצינו שהתירו שאשה תטפל באיש אבל אולי הוא דווקא בחולה שיצרו פחות תוקפו או דבחולה הקילו, אבל בבריא שהולך לטיפול קצ”ע בטעם ההיתר (אם כי הוא באמת דבר המקובל להיתר, אך טעמא דמילתא קצת צל”ע).

    רואים פחות