תשובות

יש לציין שבחכ”א מיקל בצורת אדם בזמננו כיון שאין עובדים אותו, ועפ”ז יש שהקילו ג”כ בצורת חמה ולבנה. וכתבו שהרב אלישיב התיר בזה, (וכ”כ בשמו בספר על צורת חמה ולבנה לר”צ כהן: “אף על פי שאסור לעשות או לצייר צורת חמה לבנה או כוכבים, אם עבר וציירן על בגד – מותר ללבשו”).
אומנם הגר”נ קרליץ כתב לאסור בצורת חמה ולבנה, וטעמו שאין לנו להרחיב דברי החכ”א, מפני שגם היום בהרבה ארצות עובדים לשמש וירח וכוכבים, (אבל אין זה ברור, לפי הידוע לי אין אומות מוכרות שעובדות לשמש ולירח), ומ”מ גם הגר”נ קרליץ הקיל בקונה ממפעל שלא מצוי בו עובדי ע”ז, דכיון שהם מייצרים בכמויות גדולות ליכא בזה חשדא (ולענ”ד קצ”ע בדבריו, דעצם הסברא דבמפעל ליכא חשדא היא נכונה גם אם יש במפעל עובדי ע”ז, וגם אם נחמיר בזה, עכ”פ ודאי סגי בכך שידוע שבאותו המקום שיש בו המפעל אין עובדים לחמה ולבנה, גם אם עובדים לע”ז אחרת, וא”כ גם לדבריו לפי המציאות נראה שיש להתיר)

[אמת כי חכם אחד העיר לי, שלכאו’ יש להקשות על כל ההיתר של החכ”א והבאים בעקבותיו, דע”פ ההסטוריה נראה דגם בזמן השו”ע והרמ”א היתה המציאות כמו בימינו, ואין אלו חידושים שהתחדשו בדור האחרון].

לכאורה נידון זה שייך למה שנחלקו הרעק”א עם החת”ס לגבי סירוק פיאות הרא”ש, דהחת”ס (יו”ד קל”ט) מסיק דאין איסור בתלישה, ומבואר לדידיה דאין הדבר תלוי רק בתוצאה, ולפ”ז אולי גם בניד”ד יש להתיר?

מש”כ הרב שליט”א: “וצע”ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית” – יש לציין שלכאורה יש טעם מבואר, כי לדעת הרבה פוסקים הא דמידי דעביד לטעמא לא בטיל זהו רק מדרבנן, כ”ד האו”ה, והביאו הש”ך ביו”ד סי’ צח ס”ק כט, והמ”ב (בסי’ תמ”ב ס”ק מ”ה) כתב שכ”ה דעת רוב האחרונים, עוד יש לציין דהיכא שאין מרגישים את הטעם המקורי של התבלין אלא שמחמתו משתנה טעם התערובת – נראה מכמה פוסקים דבכה”ג לכ,ע חשיב קיוהא בעלמא ואסור רק מדרבנן.

איני מבין כ”כ מהו ה”כל שכן”שיש כאן להתיר בגבר המטופל ע”י אשה, והרי עיקר החשש הוא יותר מצד ההרהור של הגבר, ובשלמא כשהוא עוסק במלאכתו שייך לומר דבעבידתיה טריד, אבל כשהוא המטופל אף שלאשה אין הרהור מ”מ יש לומר שלמטופל עצמו יש הרהור במה שהאשה מטפלת בו, וכדמצינו שאין משתמשין באשה, ואומנם לגבי חולה מצינו שהתירו שאשה תטפל באיש אבל אולי הוא דווקא בחולה שיצרו פחות תוקפו או דבחולה הקילו, אבל בבריא שהולך לטיפול קצ”ע בטעם ההיתר (אם כי הוא באמת דבר המקובל להיתר, אך טעמא דמילתא קצת צל”ע).