לקנות סגריות לפחות מח”י, להכניס במקוה בגלגל עוד מישהו

אין בזה היתר שהרי גם אם יש להתחשב בטענה ששילם ונאמר שזה מתיר לו להיכנס, מכל מקום אין אדם נאמן בדבר שבממון להוציא ממון כנגד בעה"ב בלא עדים כשרים המעידים בב"ד וכ"ש שהוא עצמו נוגע בדבר ואינו עד כלל ולכאורה אף לא יהיה מזה נפק"מ לשבועה וכיו"ב (עי' כסף הקדשים להגאון מבוטשאטש לגבי עד אחד בחצר דעביד למיגר לענין אם הבעלים לא יוכלו להוציא ממון כנגד עד אחד בלא שבועה).

ואין לטעון שאין הפותח את הדלת עם הכרטיס עושה כלום, שהרי לכל הפחות עושה כאן גרמא, ובתשובה אחרת (ד"ה ראובן פתח בפני שמעון מכשיר המקווה בכרטיס הכניסה שלו בניגוד להסכמי הרכישה של הכרטיס ושמעון נכנס על ידי זה האם ראובן צריך לשלם עליו) הארכתי בנידון אם הפותח את המקוה צריך לשלם או לא.

וגם אין לטעון שאין כאן הוצאת ממון דהרי יש כאן חצר דעביד למיגר ואין היתר להשתמש בו בלא לשלם.

ומלבד כ"ז בד"כ הוא מתנאי הכרטיס שלא להכניס אדם עם הכרטיס וע"ד זה נמכר הכרטיס ורשות השימוש במקוה ובדבר שבממון תנאו קיים, וכ"ש אם הכרטיס רק מושאל או מושכר לצורך השימוש במקוה שיש תפיסת יד לבעלים.

(בנוסף לכל הנ"ל יש לציין לדעת הגרי"ש דלפעמים בכרטיס חופשי חודשי מוזילים במקצת גם מחמת שלפעמים אבד או שאינו בנמצא ומחמת כן המחיר לחופשי חודשי הוא זול יותר שלוקחים זאת בשיקול ולכך נקט הגרי"ש שא"א להשתמש באופנים שאין הכרטיס בנמצא ואכמ"ל, והרחבתי בנידון זה בתשובה אחרת ד"ה אדם שקנה כרטיס כניסה חופשי חודשי למקום שהכניסה לשם בתשלום ושכח את הכרטיס בבית האם יכול להיכנס בלא תשלום).

נלענ"ד דיש להקל בזה במקום הצורך מאחר ויש סוברים שאינו בכלל איסור לעשן עכ"פ אם אין ידוע שיעשן הרבה, ומאחר ודעת המבי"ט והכת"ס והגרשז"א שאין לפני עיור בכל היכא שיש למקבל על מי לסמוך (והרחבתי בתשובה אחרת) לכן יכול לתת הסיגריות, ומ"מ אם יכול להשתמט עדיף מאחר ואינו מוסכם דאין בזה חשש לפני עיור (דהשער המלך מחמיר בזה וחשש הגריש"א לדעתו), ואין ברור שיש בזה היתר דהרי הוא חובל בעצמו, וזה גם באופן שכבר בא לכלל י"ח שנותיו באופן שע"פ חוקי הרשויות אין הגבלה על מכירה לאדם זה.

ולו יצוייר ששייך להשתמש בסיגריות באופן שאינו מזיק כלל ובאופן שאין סוברים שיש בזה איסור, א"כ לכו"ע לכאורה אין בזה איסור דאם אפשר לתלות תלינן מפני דרכי שלום כדתנן בשביעית ובגיטין בשלהי פרק הניזקין, ולא ביררתי המציאות בכל זה.

(ובאופן שהמבקש שיקנו לו הסיגריות לא בא לכלל י"ח יכול להשתמט בקל לפי הענין שאינו צריך לסבך עצמו מול רשויות החוק לצורך אדם אחר, ובלאו הכי אינו כדאי להבריח עצמו מן החוק עכ"פ כשאין צורך אמיתי לעשות כדאמרי' בערבי פסחים אל תבריח עצמך מן המכס דאי משכחו לך וכו', ובפרט חוק שנתקן לתועלת ברורה יש צדדים בפוסקים שיש לזה תורת תקנה ע"פ החת"ס והגריש"א ועוד, והרחבתי בזה בתשובה אחרת).

במקרה שהקונה ידוע שיעשן עד כדי נזק לעצמו מכח סיגריות אלו (כגון מי שאמר לו הרופא שהעישון אצלו הוא סכנת חיים קיומית או אדם המעשן כמות שהיא מזיקה מעל לכל ספק) לכאורה אין היתר לסייע לו מאחר שחובל בעצמו הוא איסור כמבואר בספ"ח דב"ק, והיכא שידוע שישתמש לאיסור אין היתר דדרכי שלום (דהיתר זה הוא רק במקום ספק), וגם לא שייך אפי' חד עברא דנהרא לפטור מדאורייתא כשמזמן לו האיסור באופן שנצרך שיזמנו לו כמ"ש הפוסקים בשם הפר"ח, והלימוד זכות שאולי יש ללמד על המקל בזה הוא שכל חבילה בפני עצמה אינו גורמת נזק ודאי אבל בודאי שאינו כדאי להקל ראש בזה כשדמו ודם זרעיותיו תלויים בסיגריה זו, וצ"ע.

וכמדומה שבאופן שיש איסור על אדם לצרוך מוצר כל שהוא ע"פ הוראת רופא שהורה כן באופן פרטי גם מנהג העולם שלא להקל ראש בזה.

ולא נכנסתי בתשובה זו לעצם הנידון אם מותר להשתמש בסיגריות (באופן שאין הנזק ניכר במקום) שכבר דנו ודברו בזה הפוסקים אלא הדברים מתייחסים לב' הדעות (ועי' במכתב הנדפס בספר כתבוני לדורות מגדולי ההוראה ועי' מה שכתבתי בעמ"ס בשם הגרח"ק), מלבד היכא שמעשן באופן שידוע שמזיק לעצמו בעת העישון גופא שבזה אין צד לומר שמותר.