זבחים צד. (בישל בו קדשים – מגע עצמו)

זבחים צד. אמר אביי לא שנו אלא שלא בישל בו קדשים אבל בישל בו קדשים (בתחילה) מגע עצמו מבליעו (ומחזיק בו טעם ראשון ואינו פולטו לעולם הלכך הוי נותר ואסור לבשל בו) הדרן עלך דם חטאת רש״י ד״ה לא שנו – דסגי ליה במריקה ושטיפה אלא שלא בישל בו קדשים מעולם והאי דהשתא הוא תחילה לו ומשום בלע דהשתא בעי מריקה ושטיפה כדכתיב ואם בכלי נחשת בשלה וגו’ אבל בישל בו קדשים פעמים אחרות מגע עצמו של עכשיו מבליעו בתוכו לבלוע שעבר ומעמידו בתוכו שלא יצא ע””י מריקה ושטיפה וכיון דלא נפק הוי נותר ואסור לבשל בו קדשים לעולם ולכאורה צ״ע במש״כ רש״י ״ואסור לבשל בו קדשים לעולם״ דהרי גם בבישל בו פעם אחת נאסר לבשל בו אם לא עשה מריקה ושטיפה. ואם עשה מריקה ושטיפה הרי נפלט הכל ומותר לבשל בו, וא״כ מה החילוק בין פעם אחת לפעמיים. ועיין רש״י צז. ד״ה מגע עצמו – בשר זה שנתבשל בו היום מבליע את הבלוע בתוכו ואינו מניחו לפלוט. ולכאורה משמע שזה הבלוע (הישן) נפלט לתוך הבשר של עכשיו (החדש) ונאסר הבשר. ועיין תוספות שם. וצ״ע כוונת רש״י כאן.