הנה נחלקו הראשונים אם קלקול ספר הוא בכלל פטור דמתה מחמת מלאכה, שבשטמ”ק ב”מ סד ע”ב הביא תשובת ר”ג שמקבל בזה, ובמחנ”א שאלה סי’ ד’ לא כתב כן, ודנו בזה עוד הרבה פוסקים, ובשו”ת חקקי לב יו”ד סי’ מח פח ע”א כתב שיכול לומר קים לי כהפוטרים.
ואמנם עיקר דברי רבנו גרשום אמורים בקלקול דממילא ולא בקלקול בידיים כגון קריעה, אך לכאורה גם בזה אם נעשה במקרה רגיל יהיה בזה פטור, ומאידך גיסא גם המחנ”א מיירי בפחת ספר ולא בקריעה שאירעה בספר [עי’ היטב בדבריו ובמש”כ היהודה יעלה בדעתו, דבאמת יש מקום לומר דאין דבריו שייכי כלל לעניננו שהיתה קריעה אלא רק לענין פחת המצוי עי”ש], ואולי הנידון לגבי קריעה יהיה תלוי בטעמי הפוסקים לענין פטור מתה מחמת מלאכה (עי’ בדברי הראשונים והאחרונים שהובאו באריכות בספר חוק לישראל שומרים ב’ עמ’ 1006).
ופשטות ביאור ענין מתה מחמת מלאכה הוא שהמשאיל נתן לו רשות לעשות בו מלאכה וממילא סילק כל טענה מדבר שיכול לבוא בזמן מלאכה כל היכא שהפעולה שהוא עשה הי’ מלאכה וממילא יש מקום לפטור כל עוד שיודע שהשתמש כשימוש הרגיל ונקרע תוך כדי שימושו, אא”כ לא נזהר בשימושו, אבל עדיין גם מצד הסברא הפשוטה יש לחלק דעיקר האופן של מתה מחמת מלאכה הוא שהבהמה מתה מחמת שלא יכלה לסבול עול המלאכה וזה דבר שיכול לקרות על ידי שימוש רגיל בלבד משא”כ כל שימוש שאירע על ידי פעולות האדם שהיה יכול להשתמש בעדינות יותר מנ”ל דחשיב מתה מחמת מלאכה דשמא אם היה נזהר הרבה לא היה נעשה כן [אא”כ מדובר שאכן היו שם דפים חלשים וכיו”ב או שהי’ שם טעם טבעי למה נקרע שלא מחמת האדם].
אבל בפוסקים כתבו כמה טעמים להלכה לענין מתה מחמת מלאכה (עי’ במקורות הנ”ל בהרחבה דברי הראשונים והאחרונים וכן עי’ באריכות במשפט שי חו”מ פ”ב) ואולי לא בכל גווני שייכים כל הטעמים שכתבו הפוסקים בזה.
[ולגבי קריעת ספר אם חשיב מתה מחמת מלאכה, עי’ עוד שו”ת נשמת כל חי חו”מ סי’ ב’ שציין בזה פלוגתא וציין לעיין בספר מגן ישראל חו”מ דף רעט ובספר באר חנוך חו”מ ח”ב ב’ פמ”ח דף שכו אות ד’ ה’ ולא עיינתי בהם לע”ע].
ומ”מ בנידון זה יש כאן עוד ב’ נידונים, הא’ האם כלפי כספי הקדש כמו בהכנ”ס יכול לומר קים לי, או דנימא שהוא ספק איסורא, ובנתה”מ סי’ ס סק”ח כתב דגם כנגד הקדש אמרי’ המוציא מחברו עליו הראיה, ועי’ ברכת שמואל ב”מ סי’ ז’ שכ”כ בשם הגר”ח והביא ראיות לזה, ועי’ שערי יושר ש”ה פט”ז מש”כ ע”פ התוס’ כתובות ל ע”ב ד”ה זר דג”כ משמע מדבריו שמקל בזה, ומ”מ ראינו קצת סתירות בזה וכבר האריכו בזה האחרונים, עי’ שם, ועי’ ש”ך יו”ד סי’ רנט ס”ה סקי”ד ובט”ז שם לענין כספי צדקה ולפי הגדרת הט”ז שם שחילק בין אם הוא ספק בעלות או ספק בכוונתו י”ל דה”ה ספק בדין אזלי’ לקולא ולפי חילוק הלבוש שהובא בט”ז שם אם הי’ לו חזקה לכאורה בזה ג”כ אזלי’ לקולא ויל”ע בכ”ז.
והנידון השני האם בפטור מתה מחמת מלאכה ראוי לצאת ידי שמים ובפשוטו משמע שלא אא”כ היה בזה קצת אשמה מצדו ובאוה”ח כ’ דבעליו עמו יש לשלם לצאת ידי שמים באופן שפשע עי”ש, ויש לחקור באיזה אופן מיירי ואכה”מ לזה, והי’ מקום לדייק מגמ’ דהגוזל בתרא דיר”ש לא ניח”ל דלתהני וכו’ אלא דשם נהנה (וכעי”ז בפרק כל כתבי ובמקו”א ביארתי החילוק בין הא דהגוזל להא דכל כתבי) משא”כ הכא הי’ מקום לטעון דכיון שאינו נהנה ומן הדין פטור א”כ גם בידיני שמים פטור לשלם אבל במשפט שלום סי’ קעו סמ”ח כתב ע”פ מהרי”י סי’ קכה דבדיני שמים חייב בכל אופן שאירע נזק על ידו והוא חידוש וצל”ע בזה.
היוצא מזה דאף שמצד הדין אפשר דאין חיוב לשלם מ”מ אפשר שראוי לשלם להם מהטעמים הנ”ל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 127
מק"ט התשובה הוא: 173731 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/173731
