אי’ בשו”ע אה”ע סי’ ב שאין לע”ה לישא כהנת, ועי”ש בפת”ש ונו”כ ובאחרונים עוד פרטי דינים בזה ואם נוהג דין זה בזמנינו, מצד שאין מצויין ע”ה בזמנינו ומצד שאין לכהנים האידנא חזקה גמורה.
ונשאלתי לענין כהנת גרושה שיש לה זרע מישראל שאינה אוכלת בתרומה אם מותר לישראל לישאנה.
ורעיוני סליקו דיש מקום לומר דגם בגרושה לחוד כבר מותר לכל ישראל לישאנה, דאמרי’ בגמ’ בפסחים לא ניחא ליה לאהרן דאידבק בזרעיה, וברש”י בפסחים כ’ שלא תפגום הכהנת משפחתה, והיינו שצריכה להנשא לכהן, והי’ מקום לבאר בזה דעיקר הקפידא היא שיינשאו כהנות לכהנים, ובאמת בגמ’ גבי הא דינאי המלך בטור מלכא יש משמעות דיש שבח לכהנות שנישאות לכהנים, וכ”ה ברש”י וריטב”א יבמות פד ע”ב דכהן מוטב שישא כהנת אם אפשר לו וכן יש שהביאו סמך לדבר מהירושלמי פ”א דכתובות ה”ה (עי’ ספר על פי התורה ח”ב פכ”ב עמ’ תעה), ולפ”ז הי’ מקום לומר דזה עיקר האיסור שצריכות להנשא לכהנים שלא יתערבו שאינם כהנים בזרע כהונה.
ובגמ’ בפסחים שם אי’ דאם נושא כהן תהיה או אלמנה או גרושה או זרע אין לה, וא”א להוכיח מזה דבר דנימא שלא היתה גרושה או בלא זרע קודם לכן דמהיכי תיתי שכך הי’, דהרי הוא רמז ואסמכתא בעלמא, וגם דיש כאן מצבים שונים שנזכרו בפסוק, ומ”מ אסמכתא לדברינו יש כאן דהרי הרמז הוא ממה שנזכר בפסוק שאם נישאה לישראל נעשית אלמנה וגרושה א”כ מיירי שלא נישאה קודם לכן לישראל ולא היתה קודם לכן אלמנה וגרושה (אבל לכהן אפשר שנישאה והי’ אלמנה וגרושה ובין יש לה זרע ובין אין לה).
ויש להוסיף דיש מהפוסקים שסוברים דכהן כרות שפכה מותר לו לישא פסולות לכהונה והטעם דכבר נתחלל וא”צ לומר דלכו”ע מותר לחלל בן כהן לישא גרושה, ויש לומר דלפ”ז כהנת שנבעלה לפסול ונתחללה אע”פ שלא היתה חללה מתחילתה מ”מ אינה בכלל דין זה שע”ה לא ישא כהנת, ועד”ז יש מקום לדון גם באופן דילן ג”כ דאפשר שכבר אין לה קדושת כהונה עכ”פ היכא שכבר אינה יכולה לאכול תרומה דהיינו כשיש לה זרע מישראל, ומאידך גיסא יש לומר דאין בזה ממין הטענה דהרי אם ימות הבן תוכל לאכול בתרומה כדתנן ביבמות, וממילא הבן הוא דבר צדדי ואינו משנה בגוף כהונת האם, והיינו דתנן לא כבני כהן גדול שהוא פוסלני מן התרומה, ופרש”י אל ירבו כמותו, משום דהבן הוא הפוסל את האם ולא האם את עצמה.
אמנם ראיתי בספר על פי התורה הנ”ל בשם ספר חנא וחסדא (לא’ מחכמי אזמיר) ח”ב דף רכח שכתב דגם כהנת גרושה אין לישראל ע”ה לישאנה ולא חילק להדיא בין גרושה שיש לה זרע לגרושה שאין לה זרע, אבל כתב עוד (הובא באבני אליהו סי’ ב) דאם נתחללה מקדושתה כבר אין דינה ככהנת לענין זה ונשאר בצ”ע [ואולי יש לדייק דדוקא בנתחללה נוטה להתיר משא”כ ביש לה זרע מישראל].
ובשו”ת מהרש”א אלפנדרי ח”ב אה”ע סי’ יא הציע טעם באיסור כהנת לע”ה מטעם שלא תוכל לאכול בתרומה, עי”ש מה שדן בזה, ולפי טעם זה עיקר מה דתלוי בכ”ז אם יכולה לאכול בתרומה, ולפ”ז באלמנה וגרושה בלבד יהיה איסור אבל ביש לה כבר זרע מישראל אחר שכבר אינה יכולה לאכול בתרומה בלאו הכי אין קפידא ולא מסתבר דאמרי’ שמא ימות הולד, אבל גם הטעם שכתב שם הוא בנוסף לטעם הראשונים ולא כטעם יחידי.
ובשכנה”ג טוא”ח ס”ס קכח כתב הטעם לאיסור זה משום דמשתמש בכהנת והמשתמש בכהן מעל, ולפי טעמו אם היא אלמנה מאחר ודאי דלא מהני, דהרי מה שהיתה נשואה מישראל כבר עכשיו היא נשואה לישראל, אבל אם היתה גרושה או היו לה בנים מישראל אין ראיה ברורה לומר דהיא עדיין בכלל זה, דאמנם בנשואה לו עדיין אמרי’ לה אבל בנתגרשה שאסורה לכהן או באסורה בתרומה מנ”ל דמהני.
אבל באמת יש לדון אם מותר להשתמש בכהנת שכבר אינה יכולה לאכול בתרומה [ובגוף ענין כבוד כהנת העירו מל’ החינוך מ’ רסט עי”ש, וגם הל’ בגמ’ לא ניח”ל לאהרן דאידבק בזרעיה ולא נזכר שם מצד הכהנת אלא מצד אהרן], ויש מקום לטעון דאם אסורה בתרומה כ”ש שאין לה קדושת כהונה לענין השתמשות בכהנת וגם לענין דין זה דקיל יותר מאכילת תרומה יש מקום לומר דלא עדיף דין זה מדין אכילת תרומה שכבר נפסלה [אם לא דנימא שהוא פסול צדדי וכנ”ל].
תמצית הדברים דלפי הטעם שמשמע קצת דהענין הוא שתינשא לכהן אינו שייך בגרושה אפי’ זרע אין לה אולם בחינא וחסדא לא כתב כן ולענין גרושה שיש לה זרע מישראל לא חילק שם להדיא אע”פ שאפשר שדעתו להחמיר בזה, אבל יש מקום לטעון דאין לה קדושת כהונה לענין זה וכ”ש בנתחללה שגם בחינא וחסדא נוטה להתירה, ונתבאר דיש בזה כמה צדדים לכאן ולכאן (ולמעשה מאחר שהובאו באחרונים איזה צדדים להקל בזה בזמנינו יתכן דיש לצרף גם הצדדים דלעיל במקום הצורך ויעשה שאלת חכם).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 128
מק"ט התשובה הוא: 149072 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149072