אמר לו אביו לעבור על ספק איסור תורה האם יעבור או לא

נשאלתי בזה והשבתי להשואל דפשיטא שלא יעבור מב’ טעמים, הא’ דהרי אפי’ אם יש כאן ספק אם מחוייב לעשות או מחוייב שלא לעשות מ”מ הא שב ואל תעשה עדיף.

ועוד דהרי מאחר שמחוייב שלא לעבור מחמת ספק א”כ כל זה בכלל אתה ואביך חייבין בכבוד המקום, דהרי מטעם זה גופא אי’ בפוסקים (יו”ד סי’ רמ סט”ו) דאפי’ מצוה דרבנן הוא בכלל אתה ואביך חייבין וכו’ ואפי’ בפחות מזה (עי’ בית לחם יהודה שם לענין הליכה לא”ישא”צ לשמוע לאביו שלא לילך לא”י, ועי’ בבהגר”א בסוף הסימן דאפי’ כל מצוה שאפשר לעשותה ע”י אחרים נדחה מפני כבוד אב), וה”ה בזה שהוא מחוייב מחמת הספק להפריש עצמו מן האיסור, ואפי’ אם הוא ספק מחמת חסרון חכמה וחסרון ידיעה ולא דוקא בספק גמור אלא כל מה שמצד גדרי הדין צריך להפריש עצמו.

והנפק”מ בין ב’ הטעמים הנ”ל באופן שעבר ושמע לאביו האם קיים בזה ספק מצוה או לא, דלפי הטעם הא’ עדיין יש מקום לומר שקיים ספק מצוה, אבל לפי הטעם השני לא קיים מצוה כלל, דמאחר שאתה ואביך חייבין בכבוד המקום א”כ אין כאן כיבוד אב כלל.

ומאחר דב’ הטעמים נכונים א”כ יהיה הדין שגם אינו מקיים מצוה כלל גם באופן זה אם ישמע לאביו.

ועוד נפק”מ בין ב’ הטעמים באופן שאביו מבקש ממנו לעבור ספק איסור בשב ואל תעשה דטעם הראשון אינו שייך כאן אבל הטעם השני מכריע בזה.

לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 128

מק"ט התשובה הוא: 149066 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149066