הערות על הסדר 121 ה’

בשו”ע או”ח סי’ תכח סעי’ ח’, הובאו ב’ דעות לענין הפטרת דרשו כשיש שתי שבתות לאחר ראש השנה, האם קוראים דרשו ושובה בשתי השבתות, או שהפטרת דרשו לעולם קוראים רק בצום גדליה, והפטרת שובה קוראים בשבת, ונראה לבאר טעם המחלוקת, דכל סעי’ זה נסמך על סדר ההפטרות שבפסיקתא דר”כ, שיש תלת דפורענותא ולאחמ”כ שבעה דנחמתא, ולאחר מכן תרתי דתיובתא, ועל סמך זה נכתב כל סעיף זה, וממילא הסוברים שיש לקרוא דרשו בשבת היכא דאפשר, סוברים שיש לדמות הפטרת דרשו לכל שאר ההפטרות, שהם הפטרות של שבת, אבל החולקים סוברים דכיון שבחלק מהשנים יש רק שבת אחת, על כרחך שהפטרת דרשו לא נתקנה לשבת אלא לצום, וכיון שכן אין לחלק בין שנה שיש בה שתי שבתות אחר ר”ה לענין זה, לבין שנה שיש בה רק שבת אחת בלבד אחר ר”ה, ויש להוסיף דבחלק מנוסחאות הפסיקתא הקדומים אין פיסקא דדרשו כלל, ויש לומר דפרשה זו נסדרה בפסיקתא בדורות אחרונים, על שם הפטרה של צום גדליה, דהרי הפטרה של צום גדליה היא הפטרה של שאר תעניות גם כן, ולא נתקנה מטעם עשי”ת אף דקראי דדרשו נדרשים (ביבמות מט ועוד) על עשי”ת מ”מ מתחילה לא תקנו ההפטרת על עשי”ת, ויש להוסיף דהסוברים שהפטרה זו של שבת כשיש שתי שבתות, אפשר שלמדו מזה גופא, ממה שאמרו כאן הפטרה מיוחדת, משמע שיש בזה תקנה מיוחדת, וקשה דהרי זה הפטרה של שאר צומות במנחה גם כן, לכך העמיד התקנה בשבת כשיש ב’ שבתות, ומ”מ העיקר בזה שאין לחלק בין שנה לשנה, כמו שמצאנו בתלתא דפורענותא ושבעה דנחמתא, שהם שווים בכל השנים, לכך העיקר כסברא ראשונה כמש”כ הרמ”א, שהעיקר כהסוברים שאין קורין דרשו בשבת גם כשחלין ב’ שבתות אחר ר”ה.