ברכת המקדש שמו במאסר

בשל"ה (שער האותיות אמת ואמונה אות א') הובא בשם שו"ת הריקנטי סי' ע' דהברכה על קידוש השם היא ברוך המקדש שמו ברבים וכך נקט למעשה (וכן הובא בשם הח"ח ובעל הקוה"ע בשו"ת ממעמקים ח"ב סי' ל, ויעוי' שו"ת מהרש"ל סי' סד), והציע שם צד שאין מברכין שמא ישתנה המצב ולא יצטרכו למסור נפשם אבל למעשה דחה טענה זו גם מצד שכבר קידש השם כבר מעיקרא.
ובגוף הנידון אם חיישי' שמא ישתנה המצב יש להעיר דלכאורה הנידון אם שמא ישתנה המצב תליא בפרטי הדינים והדעות בסוגי' דגיטין כח ע"ב גבי אשר פיהם דיבר שוא עי"ש, ואולי כאן הי' צד להחמיר יותר לברכה לבטלה דחיישי' שמא ייעשה נס כיון שהוא עקה"ש, ואע"ג דגם לנס לא חיישי' בעלמא כדאמרי' בכ"מ (בפ"ט דברכות ובמנחות גבי לחה"פ ובירוש' דשקלים פ"ו), מ"מ אפשר דמשום חומר לא תשא החמירו יותר (כדאשכחן בעוד ספקות שהחמירו בברכות יותר ואכה"מ), אולם למעשה לא קיבל השל"ה הך חששא כלל עי"ש.
ובאמת צ"ב דברכה זו לא נזכרה בש"ס וגם בתנדב"א (פכ"א) לא נזכר על שעת פקו"נ [וגם שם נוסח הברכה הוא ארוך יותר ומבואר בתוס' דפסחים שהיא ברכה שפותחת שלא בברוך שתחילתה אתה הוא עד שלא נברא עכ"פ לפשטות דברי התוס' וכ"ש אם נימא דההתחלה היא מריבון, ובשם בעל האבן האזל הובא (ס' הגאון עמ' 1100) שהגר הר"א מוילנא אמר כל הנוסח של הברכה, ושמעתי ניגון המיוחס לו לתיבות אבל אנחנו עמך שאמר באותו מעמד], אם כי אין קושי' כולי האי דהרבה מנוסחאות ברכות המצוות לא נזכרו בש"ס כלל אלא רק הראשונים למדו כללותיהם מן הסוגיות [עי' רמב"ם פי"א מהל' ברכות הט"ו ור"ן פסחים ז ע"א].
ועי' בספר יוסף אומץ אות תפ"ג שכתב הנוסח אקב"ו לאהוב את השם הנכבד והנורא החיה וההוה והעתיד להיות בכל לבבנו ובכל נפשנו ולקדש שמו ברבים בא"י מקדש שמך ברבים עכ"ל, ותוספת זו אינה מדינא ומעיקר נוסח הברכה אלא נראה דהיא לפי הצד שיש לנו רשות להאריך בברכות [עי' במשנ"ב סי' סח].
אבל עדיין צ"ע דקידוש השם יכול לקיים גם שלא על ידי הריגה וגם בדיבורא בלבד וגם דדרשי' ונקדשתי לענין דבר שבקדושה ומבואר שמקיים בזה קידוש השם בפ"ג דמגילה, וא"כ למה רק על הריגה בלבד יש לברך [ובאמת השל"ה מסיק דגם מי שמסר עצמו למיתה וברח הרוצח חשיב כקיים המצוה לענין שחל ע"ז הברכה אבל בשאר ענייני קידוש השם לא מסיק שם] וצ"ל דרק מה דדרשי' מונקדשתי לענין מיתה מחייב בברכה כמ"ש בסנהדרין עד ע"א וברמב"ם רפ"ה מהל' יסוה"ת, וממילא ברכה זו נאמרה על מסירת עצמו להריגה בלבד.
וכ"ש שברכה זו חידוש ולא נזכרה בש"ס וגם יש שחלקו ע"ז (ראה מהר"ם שיק סה"מ מצוה רצז), ולא מצינו שמברכין אותה על כל קידוש השם או על כל דבר שבקדושה, ומסתימת הפוסקים שדנו בזה משמע דהנידון רק לענין הריגה ממש (ויש להוסיף דגם הנהרגים בשואה הובא בשם הח"ח והגרא"ו הנ"ל לברך אע"ג דעיקר מה שנתחדש שם יותר מיום ביומו הוא ההריגה בלבד) ולא לענין שאר קידוש השם.
ובודאי שבברכות השחר בברכת המקדש שמו ברבים יכול לכוון על כל קידוש השם שעושה וכך יש ללמוד גם מדברי המהרש"ל שם.
(מה דאי' בגמ' שאמר פפוס לר"ע אשריך שנתפסת ע"ד תורה אי"ז מדיני אמירה דשם בא לומר על עצמו שטעה ושהבין שצדק ר"ע במה שדיבר עמו קודם לכן ו"מ גם בכל גווני יכולים לומר לו אשריך שנתפסת ע"ד דמישך שייך).