אמרי’ בגמ’ שלהי הוריות יג ע”ב שהקורא כתב שע”ג הקבר קשה לשכחה, ובשם האר”י הובא לחלק בין כתב שוקע לכתב בולט (ביוסף אומץ לה”ר יוזפא עמ’ שמא משמע שלא הוה ברירא ליה חילוק זה דבין שוקע לבולט עי”ש, ועי’ בתשובתי ד”ה מצבת קבר שאותיותיה בולטות האם יש ענין לשנותה לאותיות שוקעות, מה שהרחבתי עוד בענינים אלו), ולגבי כתב שאינו בולט ואינו שוקע עי’ בשמירת הגוף והנפש תנינא סי’ רו עמ’ תתקכו שהביא מ”מ והערות בזה לכאן ולכאן ובשם הגרח”ק שנסתפק בזה, ויש להוסיף דבדיני צלמים ג”כ נחלקו הפוסקים אם חשיב כבולט או כשוקע, ולפי הטעם שהובא בשם היעב”ץ במקור החילוק בין כתב בולט לכתב שוקע מצד חק תוכות [עי”ש דלפי גי’ היעב”ץ שלפנינו הוא בשם האר”י היפך ממש”כ בכתבי האר”י אבל יש שתיקנו הגירסא בדברי היעב”ץ, ראה בשמירת הגוה”נ שם עמ’ תתקז], עכ”פ אי משום טעם זה הא כתב דיו בכל גווני חשיב כתב דהא חיליה דהיעב”ץ מגיטין יט עי”ש והיא הנותנת שכתב שיש בו דיו בכל גווני חשיב כתב גם בלא שינוי בצורה.
ושם בשמירת הגוף והנפש הביא מקדמונים דטעם השכחה שנגרם בזה הוא משום צער, ועי”ש עוד טעמים, ולפי הטעם שהוא משום צער א”כ לפעמים שייך דבר זה גם בתמונת מצבה לפי הענין (אם לא דנימא דבתמונה אין צער והסחת דעת כולי האי והכל לפי הענין).
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 118
מק"ט התשובה הוא: 149997 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149997
