בשו”ע או”ח סי’ עו ס”ז כתב דבספק צואה באשפה אסור וכתב המשנ”ב סקכ”ג בשם תר”י ברכות כב ע”ב דגם בבית אם מצוי שם קטנים צריך לחזור ולבדוק, ובסעי’ ח כתב השו”ע שאם אחר שקרא מצא צואה אם היה צריך להסתפק שמא יש שם צואה יחזור ויקרא, ובבה”ל הביא מה שדן הפמ”ג דאפשר דדוקא אם מצא אבל אם הלך ונשאר בספק א”צ לחזור ולקרות, ולמעשה נקט בשם הישועו”י דכ”ז לגבי מקום שראוי להסתפק ואין לו חזקה לא לאיסור ולא להיתר אבל באשפה לא, ומדבריו במשנ”ב סק”ח משמע דמקום הראוי להסתפק שקיבל בזה קולת הפמ”ג היינו במקום קטנים דהשו”ע הזכיר הלשון מקום הראוי להסתפק וע”ז כתב שם המשנ”ב בשם תר”י דהיינו מקום קטנים, א”כ קיבל את ביאורו של הפמ”ג בשו”ע לדינא אבל לא לגבי אשפה דבזה לא איירי השו”ע בדבריו אלו דנדייק קולא זו לענין אשפה, א”כ בניד”ד אין להחמיר ולחייב לחזור ולהתפלל אם לא היה מוצא צואה אבל עכשיו שנמצאה צואה צריך לחזור ולהתפלל ואע”ג שהיה מקום לטעון דרק עכשיו נולד הצואה מ”מ הא קמן דהמשנ”ב מעמיד דברי השו”ע במקום קטנים וקאמר דאם מצא צואה יחזור א”כ יש מקום לחוש מדינא שהיה הצואה קודם לכן דכאן נמצא כאן היה, ומ”מ מספק יש להתנות בפרט בניד”ד שהצואה מכוסה וחוזר רק אם מריח כמו שהרחבתי במקו”א דכך דעת המשנ”ב לדינא בדיעבד, הלכך יש לומר דמאחר שלא הריח לא היה משא”כ המשנ”ב שמא מיירי אולי בצואה מגולה דגם אם לא הריח היה אסור להתפלל, וגם יש לטעון דהמשנ”ב מיירי היכא דמוכחא מילתא שכבר היתה הצואה מתחילתה, אע”ג שהוא קצת דחוק, הלכך עכ”פ בניד”ד ודאי לכתחילה ראוי להתנות שוב כשחוזר ומתפלל שאם פטור מלחזור תהא תפילתו נדבה.
ויש להעיר בזה עוד דלפי מה שנתבאר המשנ”ב נקט שאין לקרוא בסמיכות לקטן בלא לבודקו ויש מפוסקי זמנינו שהקילו בזה בתינוק המחותל )עי’ מה שהובאו בזה הדעות בביאורים ומוספים על המשנ”ב שם סקכ”ח(, ויש מקום לבאר דהצד להקל בזה נסמך על הדעות דבמכוסה א”צ ד”א אלא סגי שאינו מריח וכמו שהרחבתי בענין זה במקו”א ונתבאר דכך עיקר לדינא בדיעבד לדעת המשנ”ב, להכי בצירוף דעות אלו א”צ לבדוק, אולם לפ”ז צריך מיהא לבדוק שאין הריח מגיע למקומו, ואפשר דמרוב פשיטותו לא כתבו כן דהרי מריח ממילא אם בא הריח למקומו או לא, ולא איירי הנך פוסקים אלא באופן שאינו מריח אם מחוייב לבדוק יותר מזה או לא.
וכמובן שדחוק לומר שא”צ לבדוק כלל אף את חלל החדר ולומר שמסתמא הכיסוי מציל מהריח דהרי מצוי שאינו כן.
ואם כנים הדברים ייצא מחשבון זה נפק”מ גם לניד”ד, והוא דאם נימא שאין חיוב לבדוק כלל חדר שנמצא בו תינוק בזמנינו א”כ שמא הדר דינא דתינוק בזמנינו לדין מקום שאין בו צואה וא”צ להסתפק בו שבזה אף אם מצא צואה א”צ לחזור ולקרות כמבו’ בשו”ע שם, אבל אי נימא כנ”ל כמו שכתבתי לצדד דגם להמקילים בבדיקת התינוק עצמו מ”מ מודו שצריך לשים לב שאין ריח בחלל החדר א”כ אם לא בדק ואחר תפילתו ראה שהיה ריח בחלל החדר יצטרך לחזור ולהתפלל.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 122
מק"ט התשובה הוא: 151182 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/151182
