נסתפקתי בדין זר שוחט ואלעזר רואה (יומא מב ע”א ורש”י ר”פ חוקת ואמנם הוא פלוגתא דאמוראי ויש פלוגתא דרבוותא מה להלכה, עי’ טעם ודעת פ”א מהל’ פרה הי”א) מה גדר הראיה אם בעינן ראיה ממש או דסגי שהוא במעמד אלעזר (מעין מה דאשכחן דבברכות הראיה א”צ ראיה ממש בברוך שנתן מהא דרב ששת) ואם בעי’ לכה”פ ראוי לראות לאפוקי ישן דלא, ואם בעינן ראיה בשעת שחיטה ממש, ואם בעינן ראיה בשעת כל השחיטה, ואת”ל דבעינן א”כ מה הדין בשחט כולה ראה רוב שחיטה ולא ראה מיעוט אחרון להמחמירים במיעוט אחרון בדיני שחיטה ולא בדיני כה”ג ביוה”כ.
ומצאתי בטעם ודעת שם שהביא דברי הספרי זוטא עה”פ והפילו השופט והכהו שיהיו עיניו בו ולמד מזה דאולי גם כאן אין הכונה ראיה ממש ולפי צד זה אפשר ג”כ שא”צ יסתכל בכל רגע ממש, ועי”ש עוד מה שדן מה ששייך לגדרי דין זה.
ויש לציין עוד ללשון נתינת עין בכוס של ברכה והרחבתי בדין זה בתשו’ על גילוי משקין.
ובדעת נוטה [ר”פ חוקת] נשאל הגרח”ק מה טעם בעי’ שיהא אלעזר רואה דהרי אין כאן דין גדול עומד על גבו, וכתב כדי שיהא ניכר שנעשה על פיו והוא הממונה על זה (ועי’ מה שציינו שם בהערה לדברי החזקוני), ולא נחית להדיא אם ההגדרה הנצרכת היא השגחהלחוד או ראיה בפועל.
ובשו”ת מהרי”א אסאד ח”א יו”ד סי’ נז לפי מה שביאר שם יוצא שהוא ראיה מדין עדות.
ובמגיד מישרים להב”י ובאוצרות רמח”ל כ’ דהראיה היא ע”פ סוד.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 118
מק"ט התשובה הוא: 149710 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/149710
